מהי עמדת הרה"ג שמואל יצחק וייס בנוגע להפרשת תרומות ומעשרות בפירות היוצאים לחו"ל?
אני מוצא לנכון להפנות תשומת לב המעיינים באשר לפירות וירקות היוצאים מארץ ישראל לחוץ לארץ ונמכרים בשווקים הרחבים בארה"ב ובמדינות אחרות ללא הפרשת תרומות ומעשרות.
והנה יש הסומכים עצמם על משמעות לשון הרמב"ם הלכות תרומות פ"א הכ"ה, אך למעשה כמעט כל גדולי האחרונים נקטו להחמיר בזה כמו רבינו דוד קארלינר בשאילת דוד יו"ד סי"ח, הגאון רבי משה פיינשטיין באגרות משה יו"ד ח"ג סקכ"ז, החלקת יעקב יו"ד סי' עח, (בדפוס חדש יו"ד סי' קכב), החזו"א, הגרי"ש אלישיב כמבואר בס' ישא יוסף ח"ב, זרעים (סי' יז) וכן הגרש"ז אויערבאך כתב שאין להקל כהב"ח והמהרש"ם. ובשו"ת חשב האפוד ח"ב סי"ט הביא בשם הגאון מטשעבין בשו"ת "דובב משרים", ח"ד סי' קעה שהאריך בזה לאסור, והסבר דברי הרמב"ם עי' דרך אמונה תרומות פ"א הכ"ה.
מלבד זאת יש ספק גדול אם אכן המירוח או הגמר מלאכה נעשה בארץ ע"מ להוציא לחו"ל כי בצורת המיון בבתי המיון כל הפעולות נעשות באופן סתמי ורק אח"כ מחליטים איזה הולך ליצוא – לחו"ל וא"כ ודאי שלא היה כאן מירוח וגמר מלאכה ע"מ להוציא לחוץ לארץ וממילא כל הפירות היוצאים לחו"ל חייבים בתרומות ומעשרות.
וראוי להעתיק כאן מסקנת הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל באגרות משה הנ"ל: עכ"פ לדינא הרי כל האחרונים סוברים כחידוש המשנה למלך שביצאו לחוץ לארץ אחר מירוח וכן כל פרי אחר שנתחייב בתרומות ומעשרות חייבין בהפרשת תרומות ומעשרות ואיכא איסור טבל.