הפרשת תרומות ומעשרות ופדיון רבעי בנטיעות המצויות

הנטיעות בזמנינו

רוב הנטיעות בזמנינו לא נעשות על ידי זריעת זרע או יחור בחצר או בפרדס, אלא קונים שתיל מוכן שנזרע מגרעין או יחור במשתלה שם הוא גדל תקופת מה, ואותו נוטעים בחצר או במטע, ויש לברר כיצד מונים להם שנות ערלה ורבעי, וממתי יוצאים מתורת רבעי ומתחייבים בתרומות ומעשרות. יש שני סוגי שתילים. יש שתילים שעוקרים אותם במשתלה בסוף החורף ללא אדמה וכך מעבירים אותם לשתילה בחצר או במטע. שתילים אלה נקראים "חשופי שורש". בשתילים אלו צריך למנות שנות ערלה משעת הנטיעה בחצר או במטע. יש שתילים שמגדלים אותם בשקיות הממולאות באדמה ומעבירים אותם לשתילה עם גוש האדמה שלהם. בשתילים אלו יש לדון מאימתי מונים את שנות הערלה.

אילן שנעקר

במשנה בערלה פ"א מ"ג כתוב "אילן שנעקר והסלע עמו, שטפו נהר והסלע עמו, אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב" היינו שגם אילן בוגר שכבר עברו עליו ג' שנות ערלה, אם נעקר וניטע מחדש בלא שנעקר עימו גוש עפר שהוא יכול לחיות ממנו, מונים לו שנות ערלה מחדש אף שהוא כבר אילן בוגר, אך אם נעקר עם גוש עפר שיכול לחיות בו לא מונים מחדש.

עציץ שאינו נקוב

בחזון איש [סימן ב ס"ק יג] הסתפק האם גם כשהיה העץ נטוע בעציץ שאינו נקוב ואח"כ העבירו עם הגוש לעציץ נקוב, או שנקבו את העציץ נחשב המשך נטיעה ואינו צריך למנות שנות ערלה מתחילה, או שכל מה דאמרינן שכשיכול לחיות מן הגוש עולה לו לשנות ערלה ואינו צריך למנות לו מחדש משעת נטיעה בקרקע, זהו רק כשמעיקרו היה נטוע באדמה או בעציץ נקוב. וע"ש שדקדק מדברי התוספתא [פ"א ה"ג] דאף שעציץ שאינו נקוב אינו נחשב כמחובר לקרקע, מ"מ נחשב להשרשה וגידול, ולכך א"צ למנות את שנות הערלה מחדש בהעברתו לעציץ נקוב או לקרקע כל שנשאר בגושו כנ"ל. אך ע"ש שכתב שאין לסמוך על התוספתא לדינא, מאחר שאפשר לפרש את דברי התוספתא באופן אחר, וכמו כן יש גירסאות שונות בדברי התוספתא, ונוסח התוספתא שלפנינו ודאי משובש. ובחזו"א [בדיני ערלה סי' לב] הותיר זאת בספק, וממילא יש להחמיר בו כבכל ספק דאורייתא.

הגרצ"פ פראנק בכרם ציון (פ"ז ה"ב) והגרא"ז מלצר (אוהפ"ה עמ' צד) דנו גם בנדון הנ"ל, ויעויי"ש שנחלקו בזה.

מניית שנות ערלה בשתיל שהועבר מהמשתלה

מכיון שהשתיל במשתלה לא תמיד נטוע בעציץ נקוב, ואף שכמעט תמיד יש נקב בכלי, מ"מ פעמים רבות שהנקב אינו גדול מספיק, או שהעציץ מונח על שולחן או על יריעת פלסטיק החוצצים בינו ובין הקרקע. גם כשרואה שהשתיל מונח על הקרקע יש לחוש שלא היה מונח שם כל הזמן, כי הרגילות היא שמעבירים את העציצים ממקום למקום. וכן לפעמים נוטעים בעציץ יותר קטן ומעבירים לגדול, ואי אפשר להסיק מהכלי בו מצוי כעת השתיל שבכל עת הוא היה שתול בעציץ נקוב כדין. לפיכך כל שאין השגחה מוסמכת שיהא השתיל נטוע בעציץ נקוב כדין ושיהא כל הזמן על הקרקע בלא דבר המפסיק הרי הוא בספק אם הזמן שהיה השתיל במשתלה עולה לשנות ערלה.

על כן מי שנוטע בחצירו שתיל שנקנה במשתלה שאינה תחת פיקוח, אף שהאילן בוגר עליו למנות שנות ערלה מחדש מעת הנטיעה מספק שמא השתיל גדל בעציץ שאינו נקוב.

גם כאשר השתיל במשתלה נזרע ונשאר בעציץ נקוב כדין, בדרך כלל מעבירים אותו למקום הנטיעה ברכב וכדומה, ובזמן הזה הוא נעשה עציץ שאינו נקוב, ויש לדון האם הזמן שהיניקה הפסיקה והעציץ נעשה ללא נקוב נחשב כעקירת הנטיעה וצריך למנות שלוש שנות ערלה מעת שהעציץ חזר להיות נקוב, או שמכיון שגדל כבר בעציץ נקוב מה שנעשה אינו נקוב לזמן קצר אינו נחשב כאילן שנעקר.

למעשה הורה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל [עיין ישא יוסף זרעים סימן ח אות ז שהאריך להביא בזה את דעת רבותינו הפוסקים] שאף שמעיקר הדין אם העציץ היה נקוב והיניקה הפסיקה לזמן קצר לא צריך למנות לו שנות ערלה מחדש, מ"מ לחומרא יש לחוש שמא נקרא כאילן שנעקר ויש למנות לו שנות ערלה מתחילה. ולכן בכשרויות המהדרין מקפידים למנות שנות ערלה מעת הנטיעה במטע, ולא לסמוך על מנין שנות הערלה מעת הזריעה במשתלה גם כאשר מדובר במשתלה העומדת תחת פיקוח שהעציצים בה היו נקובים כל הזמן מעל לקרקע.

הפרשת תרו"מ, וברכת החילול

מאחר ומה ששתיל שהועבר מהמשתלה עם גוש העפר וניטע באדמה צריך למנות לו מחדש הוא בתורת ספק, הפירות של השנה הרביעית מנטיעה זו הם ספק רבעי ספק חולין, ולכן הגם שפירות רבעי יש לחללם על מטבע ופטורים מתרומות ומעשרות [כמו שפסק הרמב"ם הל' מעשר פ"ט ה"ד], מפירות אלו שהם ספק יש להפריש תרו"מ שמא הם לאחר שנות רבעי, ולחללם שמא הם בשנה הרביעית, בלא ברכה.

אמנם ב'משפטי ארץ' [תרו"מ פרק ה הערה 28*] הובא בשם מרן הגרי"ש אלישיב שאף שעל הפרשת התרומות והמעשרות אינו יכול לברך מספק, מכל מקום בשנות מעשר שני, יכול לברך על החילול – ממה נפשך, שהרי פירות אלו או שהם קדושים בקדושת רבעי או שעשירית בהם קדושה בקדושת מעשר שני שהמעשר שני שעשה בהם חל, וממילא כשמחללם צריך לברך על פדיונם.

ואף שנוסח הברכה על חילול הרבעי ועל חילול המעשר שני שונה, שבברכה על חילול מעשר שני אומר 'על פדיון מעשר שני' ובברכה על חילול רבעי אומר 'על פדיון רבעי', מ"מ כשיש לפניו פירות הקדושים ספק ברבעי ספק במעשר שני יברך 'על פדיון הקדש' ויצא ידי שניהם.

[ומה שציין בהערה במשפטי ארץ למש"כ בציון ההלכה לדרך אמונה הל' מעשר שני פ"ט אות קעח, שמי שיש לו רבעי ומעשר שני יחד אינו מברך ברכה אחת על חילולם דב' מצוות הם, לכאורה יש לחלק ולדמות למי שיש לו פרי העץ ופרי האדמה שמברך ב' ברכות, אבל מי שיש לו ספק אם הוא פרי עץ או אדמה מברך עליו בפה"א, כמבואר בשו"ע או"ח רו ס"א].

העולה מן האמור:

מי שזרע זרע אילן או שתל יחור בחצירו או במטע: בשלושת השנים הראשונות הפירות אסורים משום ערלה, ובשנה הרביעית הפירות קדושים בקדושת רבעי ופטורים מתרומות ומעשרות ויש לחלל את קדושת הרבעי שבהם על מטבע בברכה.

וכן אם קנה שתיל במשתלה ללא גוש עפר שיכול לחיות ממנו, או שהיה בו גוש ונשבר בעת העברה, וכמו כן אם קנה שתיל עם גוש סביבו ונשבר הגוש, מונה לו ג' שנות ערלה מעת הנטיעה במטע, ובשנה הרביעית הפירות הם רבעי ופטורים מתרו"מ.

ואם נטע שתיל ממשתלה עם גוש העפר שלו, ויתכן שהשתיל נזרע והיה בעציץ שאינו נקוב או שבשעת העברת השתיל היה במצב שאינו נקוב, מונה לו מספק ג' שנים מעת הנטיעה באדמה ופירותיו אסורים, ופירות השנה הרביעית לנטיעת השתיל באדמה ספק אם הם חייבים בתרו"מ או קדושים בקדושת רבעי, ולכן יש להפריש מהם תרו"מ ולחללם בלא ברכה. ולדעת מרן הגרי"ש אלישיב בשנות מעשר שני יכול לברך 'על פדיון הקדש' ויאמר: המעשר שני או הרבעי הרי הוא מחולל על פרוטה [וחומש] במטבע.