הפרשת חלה ביום טוב

שאלה

בעת שניגשנו לעריכת הסדר נזכרנו לפתע שטרם הפרשנו חלה מן המצות. האם ניתן להפריש חלה ביום טוב?

תשובה

כפי שנתבאר במאמר אודות הפרשת חלה בשבת, אסור להפריש תרומה וחלה בשבת וביום טוב, אלא אם כן עשו תנאי מבעוד יום. ויש אומרים שאם המצות התחייבו לחלה ביום טוב (כגון שנאפו ביום טוב, או שנצטרפו בסל ביום טוב), מותר להפריש מהן חלה ביום טוב. אך בנידון דידן שהמצות התחייבו כבר בערב החג במאפיה, אסור להפריש מהן חלה ביום טוב.

בחלת חוץ לארץ, אם נזכר שלא הפריש חלה, יכול לאכול מן המצות בלא הפרשה, ולהשאיר חתיכה מהמצה, ולהפרישנה לחלה לאחר החג. אבל בחלת ארץ ישראל אסור לאכול בלא להפריש, ועל כן יבקש מאחרים מצות כדי לקיים את מצוות הלילה.

בשעת הדחק, כשאין אפשרות להשיג מצות אחרות לקיים את מצוות הלילה, יש שהתירו להקנות אחת מן המצות לקטן בן י"ב שנה, או לקטנה בת י"א שנים, והם יפרישו ממנה חלה על כל המצות. אך יש שפקפקו בהיתר זה, ועיין בביאורים.

ויש לדעת שישנם רבנים שמפרישים חלה בכל ערב שבת ובפרט בערב פסח, עבור כל מי ששכח להפריש חלה ורוצה לסמוך על הפרשתם. ובכל מקרה יש לברר אם אחד הרבנים עשה כך, ובמקום הדחק ניתן לסמוך על הפרשה זו. ועיין היטב בביאורים.

ביאורים

הלכה פסוקה היא שאין מפרישים חלה ותרומה ביום טוב. ומקורה במשנה (ביצה לו ע"ב) אין מפרישים תרומות ומעשרות בשבת. וכן פסק הרמב"ם (שבת פרק כג הלכה ט), והשולחן ערוך (אורח חיים הלכות שבת, סימן שלט סעיף ד), והוא הדין שאין מפרישים חלה בשבת (משנה ברורה שם ס"ק כו) .

אכן בהלכות יום טוב (סימן תקו סעיף ג) כתב השולחן ערוך: "הלש עיסה ביום טוב, יכול להפריש ממנה חלה". וכתב בספר חק יעקב (סימן תנז) שאפילו אם נילושה מבעוד יום, ורק הצירוף לחיוב נעשה ביום טוב, גם באופן זה רשאי להפריש חלה ביום טוב. וכן פסקו המקור חיים והגר"ז (שם), ובמשנה ברורה (סימן תנז ס"ק י. אכן בשער הציון שם הביא שיש המפקפקים בזה).

ועל כן, אם צירוף המצות לחלה היה ביום טוב עצמו, מותר להפריש מהן אפילו ביום טוב. אך בנידון דידן שנצטרפו לחיוב כבר מערב יום טוב, אסור להפריש ביום טוב.

ואם אין לו שום אפשרות למצוא מצות אחרות, ואף אין באפשרותו להפריש על ידי קטן (וכדלהלן), יש מן האחרונים שכתבו שמותר לו להפריש בעצמו חלה ביום טוב, כדי שלא יבטל מצות אכילת מצה שהיא מן התורה. וכן כתב הפרי מגדים (אורח חיים סימן תקו, אשל אברהם ס"ק ח): "ובליל פסח ובליל סוכות, בשכח להפריש מערב יום טוב, בחלת ארץ ישראל, יש לומר מפריש ביום טוב. דהוה דאורייתא דחי לשבות דאין מפרישין, באין לו לחם אחר", וסיים בצ"ע. ועיין עוד בשאגת אריה (סימן צו).

והנה המשנה ברורה לא הביא את דברי הפרי מגדים, אבל בכף החיים (סימן תנז ס"ק טז) כתב שבארץ ישראל, אם אין לו תקנה אחרת, ואינו מוצא מצות מאחרים, יש לסמוך למעשה על דברי הפרי מגדים.

וכן כתב בספר שמירת שבת כהלכתה (פרק יא), אך כתב שם (הערה נח, נט) בשם הגרש"ז אויערבאך, שמכיון שהפרי מגדים נשאר בזה בצריך עיון, יש להפריש במחשבה ובלא ברכה. ונסתפק שם הגרש"ז אויערבאך אם רשאי לעשות כן גם כשיש לו מצות אחרות, אלא שאינם שמורות, ורוצה להפריש כדי שיוכל להשתמש במצות שמורות, ונראה שם שמצדד להתיר גם באופן זה.

אמנם בגליון הליכות שדה (גליון 129), במאמרו של ראש בית המדרש הגאון רבי יוסף אפרתי שליט"א מובא שבכפתור ופרח כתוב שלא כהפרי מגדים, ושלמעשה אין להקל כדעת הפרי מגדים.

ובספר חלת לחם (שם סעיף ז) כתב עצה, להקנות את המצות לקטן שהגיע לעונת הנדרים (קטן בן י"ב וקטנה בת י"א), ואיש אחר יצוה לקטן שיפריש את החלה, והפרשתו מועילה כפי שנתבאר בפרק ח תשובה ה.

ובדווקא כתב שיקנה את המצות לקטן, משום שיש אומרים שגם קטן שהגיע לעונת הנדרים ויכול להפריש תרומה וחלה, מכל מקום אינו בר שליחות. (ועיין בספר חנוך לנער פרק לז שכתב עוד טעמים).

וכתב החלת לחם שם, שיצווהו אחר, שאינו אביו. וזאת משום שאביו מחויב לחנכו. ואף על פי שאסור לכל אדם להאכיל בידים איסור לקטן, או לצוותו לעבור עברה, יש מקום להתיר זאת לצורך מצוה. שהרי כתבו התוספות (פסחים פח ע"א, ד"ה שה לבית), שמותר להאכיל מבשר הפסח לקטן, אף על פי שאינו יכול להתמנות על הקרבן ונמצא שנכשל באיסור "שלא למנויו", משום שמותר להאכילו איסור לצורך חינוך מצוה. ואף כאן יש להתיר משום שמחנך את הקטן למצות הפרשת חלה. וסיים לבסוף: "כל זה כתבתי להלכה ולא למעשה עד יערה עלי רוח ממרום להעמיק בדבר".

ובספר ציץ הקודש (סימן יט) כתב שבחג הפסח בשנת תרמ"ג בא מעשה כזה לפני מהרי"ל דיסקין זצ"ל, והיו בנמצא מצות אחרות אבל אלו היו מהודרות ביותר, והורה מהרי"ל דיסקין להקנות מצה אחת לקטן שבא לעונת הנדרים, שיפריש ממנה על כל המצות. אכן בשנת תרמ"ח אירע שוב מעשה כזה ואז לא הסכים מהרי"ל דיסקין שיפריש הקטן, וציוה שיקחו מצות מאחרים.

ומבאר ציץ הקודש, שבאמת לא התיר מהרי"ל דיסקין לצוות לקטן שיפריש, ואפילו לצורך מצוה. (וסבר שאין הדבר דומה למה שכתבו התוספות בפסחים, ששם מדובר במצות חינוך אכילת פסח, שאי אפשר לחנכו במצוה זו אלא על ידי שיעבור איסור (יעוין שם), אבל במצות חלה אפשר לחנכו גם בלא איסור, כגון שיפריש בחול, ועל כן אסור לחנכו על ידי איסור). ומה שהתיר בשנת תרמ"ג, היינו משום שכבר שלחו אז מן המצות הללו לאחרים, ולא היתה אפשרות להודיע להם. ובאופן זה יש מקום להתיר אף לגדול להפריש, להציל האחרים מאיסור אכילת טבל (וכפי שנתבאר במאמר אודות הפרשת חלה בשבת למניעת מכשול), ומכל מקום הורה מהריל"ד להפריש על ידי קטן, שבאופן זה האיסור קל יותר.

(והוסיף שם שבמקום שמזדקקים להיתר זה, עדיף לתת לקטנה בת י"א שנה שתפריש, שמכיון שמצות חלה מוטלת על הנשים יותר, שייך בה יותר מצות חינוך מאשר בקטן, יעוין שם).

אכן בספר מלא העומר (סימן שכו סעיף א) כתב ששמע מחכם אחד שהיה רגיל לישב לפני מהרי"ל דיסקין, שלא היה הבדל בין שני המקרים, רק שבשנת תרמ"ג נשאלה השאלה מאיש שהיה נזהר ביותר שלא לאכול ממצות של אחרים, והיה מהדר הרבה במצות שלו, ועל כן הקיל מהרי"ל דיסקין שיתן לקטן להפריש, ואילו בשנת תרמ"ח לא היה השואל נזהר כל כך שלא לאכול משל אחרים, ועל כן הורה שיקח משל אחרים.

גם הגאון האדר"ת כתב (בספרו עובר אורח, בהגהות לסימן תקו), שבדרשת שבת הגדול של שנת תרל"ז מצא תקנה למי ששכח להפריש חלה ממצותיו, שיתן לקטן בן י"ב שנה להפריש. וכתב בשם הרשב"א שאיסור דרבנן שהיום גורם, מותר לספותו לקטן בידים.

אכן בשו"ת מנחת יצחק (חלק ז סימן כח) האריך בזה ודעתו למעשה שאין להתיר להפריש על ידי קטן אלא אם כן צריך להפריש גם עבור הקטן, וגם אי אפשר בענין אחר. (וכתב שבמקום שמזדקקים להיתר זה עדיף לתת לקטן ולא לקטנה, שלא כמו שהבאנו לעיל בשם ציץ הקודש).

ועיין עוד בספר הליכות שלמה (פסח פ"ט סוף הערה 7) בשם הגרש"ז אויערבאך ובספר הערות הגרי"ש אלישיב (ביצה לד ע"ב) שפקפקו על היתר זה. ובספר מועדים וזמנים (חלק ד סימן רפה) פקפק עוד שלפי דעת הגר"א אין יוצאים כלל בהפרשה של קטן, אף שהגיע לעונת הנדרים, וכפי שביארנו בפרק ח תשובה ה.

ולמעשה בוודאי יעשה כל מאמץ למצוא מצות אחרות. אך אם אין לו כל אפשרות להשיג מצות אחרות, כתבו כמה פוסקים (מנחת יצחק חלק ז סימן כח ועוד), וכן משמע בדרך אמונה (ביכורים פרק ו, ציון ההלכה ס"ק שנט שהביא עצה זו) שיכול להפריש על ידי קטן. והיינו, שיקנה מצה אחת לקטן, והוא יפריש ממנה על כל המצות. ויש שפקפקו בזה, וכנזכר לעיל. ויש שהתירו אף להפריש על ידי גדול, במקום ביטול מצות אכילת מצה דאורייתא וכנזכר לעיל.

ויש עצה נוספת, שיחפש אצל שכניו אולי ימצא מצות שעדיין לא הצטרפו לחיוב חלה (וכפי שמצוי לפעמים במצות של ערב פסח שנלקחו מן המאפיה לפני שצירפו אותן לחלה), ויוכל לצרפן בסל בחג ולהפריש מהן על הכל. וזאת על פי המבואר לעיל שמצות שנתחייבו בחלה ביום טוב, מותר להפריש מהן ביום טוב. אמנם עיין בשער הציון (שם ס"ק יח) שיש המפקפקים בזה.

ויש לדעת שבערים רבות בארץ ישראל, ישנם רבנים שמפרישים חלה בכל ערב שבת, ובפרט בערב פסח, עבור כל אלו ששכחו להפריש ורוצים לצאת בהפרשתם, ובשעת הדחק ניתן לסמוך על הפרשתם. ובספר שמירת שבת כהלכתה (שם) כתב בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שמוטב לסמוך על הפרשת הרב, מאשר לסמוך על ההיתרים הנזכרים ולהפריש ביום טוב.

ועיין בספר תשובות והנהגות (חלק ב סימן תקנג) שפקפק קצת בזה, אמנם כתב שבמקום שיודע שהרב הפריש, יכול מעיקר הדין לסמוך על הפרשתו, ואז יוכל לחזור ולהפריש בעצמו (בלא ברכה), כיון שהפרשה זו אינה אלא לחומרא ולהידור ומותרת בשבת.

וכן כתב בדרך אמונה (הלכות מעשר פרק ט ציון ההלכה ס"ק פט) שכן הורה החזון איש, שכאשר עיקר ההפרשה אינה אלא על דרך חומרא, מותר להפריש בשבת. וכן כתב בספר הלכות חג בחג (פרק טו) בשם בעל הקהילות יעקב. ועיין עוד בהליכות שדה (גליון 206) במאמרו של הרב אשר בורובסקי שליט"א.

כל האמור עד כאן הוא בארץ ישראל, אבל בחלת חוץ לארץ, (שגלגול העיסה היה בחוץ לארץ) קיימא לן שאוכל ואחר כך מפריש. וכן כתב השולחן ערוך (יורה דעה סימן שכג): "ואם רצה לאכול תחלה ואחר כך יפריש החלה, בחוץ לארץ מותר, מפני שאין עיקרה אלא מדבריהם, אבל חלת ארץ ישראל לא יאכל עד שיפריש". ועיין בפרק יג.

והנה אילו אירע הדבר בחג אחר (שאינו חל בשבת), היתה תקנה ללוש עיסה אחרת ולהפריש ממנה אף על האפוי, כמבואר ברמ"א (סימן תקו שם). והגם שבמגן אברהם (שם ס"ק י) כתב שהיתר זה נאמר רק אם רוצה באמת ללוש עיסה נוספת כדי לאכול פת חמה, אבל אם עושה כן רק כדי להפריש חלה, אסור, וכן פסק המשנה ברורה (שם ס"ק כה). אכן בספר חלת לחם (סימן י סעיף ד) כתב שבארץ ישראל שאסור לו לאכול לפני ההפרשה, אם אין לו לחם אחר, מותר לו ללוש עיסה אחרת כדי שיוכל לאכול, וכתב שזה עדיף ממי שרוצה ללוש כדי לאכול פת חמה, שהרי אינו יכול לאכול עד שיפריש.

אכן עצה זו אינה מעשית כמעט בחג הפסח, שכן אפיית מצות בליל הסדר היא ענין מורכב ביותר.