הפרשת חלה ממצות שחולקו: כיצד מפרישים כשחלק לוקחים שיעור וחלק פחות?

רבי אהרן פרנקל שליט"א
מרבני בית ההוראה ע"ש הרב ש.א. רוזנברג זצ"ל

מאמר מתוך הליכות שדה גיליון 223 – ניסן תשפ"ג

שאלה:

חבורת מצות שמחלקים ביניהם את המצות לאחר האפייה וחלק לוקחים מהם כשיעור חיוב חלה וחלק פחות מכשיעור, כיצד יפרישו חלה.

תשובה:

יכולים להפריש חלה אחר שמצרפים את המצות לשיעור חיוב אף לפני שמחלקים ביניהם את המצות, ויש להקפיד להפריש חלה מכל צירוף סל בפני עצמו ולא להפריש מחיוב שבצירוף סל אחד על חברו, או לצרף את החלק המיועד לחלה לכל צירופי הסל, לפני ההפרשה[1]. אמנם יש מחמירים להפריש רק לאחר החלוקה ומפרישים רק ממצות שיש בהם שיעור שאינו עומד להתחלק בין אנשים שונים, בכדי שההפרשה תהיה מהמצות שיש בהם כשיעור חיוב חלה שאינו עומד להתחלק. ויש מוסיפים הידור שלא לצרף את העיסות עד לאחר החלוקה ואחר החלוקה לצרף ולהפריש מהעיסה שיש בה שיעור חלה על הכל, אך מן הדין אין חיוב לעשות כך.

האם הפרשת חלה בחבורת מצות תקפה?

כן, הפרשת חלה בחבורת מצות יכולה להיות תקפה, אך הנושא רחב ומסתעף ויש לדון בפרטיו. נהגו לעשות עיסות קטנות שאין בהם שיעור חיוב חלה, אך צריך לצרפם אחר אפיה ולחייבם בחלה כמבואר בשו"ע או"ח תנז, א. אלא שיש לדון אם בכל אופן מתחייבת בחלה שהרי הלכה פסוקה היא בשו"ע יו"ד שכו, ב "העושה עיסה ע"מ לחלקה בצק פטורה מהחלה" וכאן הלא חלק מן העיסות עומדות להתחלק באופן שלא יהיה בהן כשיעור ביד כל אחד. אלא שנחלקו האחרונים האם הוא הדין 'צירוף סל על מנת לחלק' שלא מתחייב או שיש לחלק בין צירוף סל אחר אפיה שבו אין פטור על מנת לחלק, ויתבאר לפנינו. אמנם נידון דידן הוא באופן שאחד מבני החבורה לוקח שיעור חלה לעצמו, והשני לוקח פחות משיעור חלה, נמצא שהשיעור חלה עמד להתחלק לשיעור ולפחות מכשיעור, ואם נאמר שצירוף סל על מנת לחלק פטור, יש לחשוש שמא הפרשת החלה קודם החלוקה הייתה מהחלק המיועד למי שלקח פחות מכשיעור ונמצא שהפריש מהפטור על החיוב. אלא שיש טעמים רבים לומר שתועיל ההפרשה וכלדהלן:

נהגו לעשות עיסות קטנות שאין בהם שיעור חיוב חלה, אך צריך לצרפם אחר אפיה ולחייבם בחלה כמבואר בשו"ע או"ח תנז, א .

אלא שיש לדון אם בכל אופן מתחייבת בחלה שהרי הלכה פסוקה היא בשו"ע יו"ד שכו, ב "העושה עיסה ע"מ לחלקה בצק פטורה מהחלה" וכאן הלא חלק מן העיסות עומדות להתחלק באופן שלא יהיה בהן כשיעור ביד כל אחד. אלא שנחלקו האחרונים האם הוא הדין 'צירוף סל על מנת לחלק' שלא מתחייב או שיש לחלק בין צירוף סל אחר אפיה שבו אין פטור על מנת לחלק, ויתבאר לפנינו.

אמנם נידון דידן הוא באופן שאחד מבני החבורה לוקח שיעור חלה לעצמו, והשני לוקח פחות משיעור חלה, נמצא שהשיעור חלה עמד להתחלק לשיעור ולפחות מכשיעור, ואם נאמר שצירוף סל על מנת לחלק פטור, יש לחשוש שמא הפרשת החלה קודם החלוקה הייתה מהחלק המיועד למי שלקח פחות מכשיעור ונמצא שהפריש מהפטור על החיוב.

אלא שיש טעמים רבים לומר שתועיל ההפרשה וכלדהלן:

האם צירוף סל ע"מ לחלק פוטר מחלה?

האחרונים נחלקו האם צירוף סל ע"מ לחלק פוטר מחלה. אף שעיסה ע"מ לחלק פטורה מכל מקום האחרונים (ראה תורת הארץ פ"ד אות ק, חלת לחם סוף פתיחה לפרק ה) הסתפקו האם יש גם חסרון לגבי צירוף סל על דעת לחלק, ולשיטות שאין חסרון בצירוף סל ע"מ לחלק הרי שאין חשש בהפרשת החלה.

האם עיסה המחולקת לשיעור ופחות משיעור פטורה מחלה?

יש לדון האם עיסה המחולקת לשיעור חיוב חלה ולפחות משיעור פטורה מחלה. אף אם יש חסרון בצירוף סל ע"מ לחלק עדיין יש לדון האם עיסה שעומדת לחלוקה לשיעור חיוב חלה ולפחות משיעור האם יש בזה את הפטור של ע"מ לחלק, או שהיות שהעיסה עומדת גם לשיעור חלה ממילא כל העיסה מתחייבת. לשון המשנה פרק א משנה ז "אם אין בשל אחת מהן כשיעור פטורה מן החלה" ומשמע דאם יש בשל אחת מהם כשיעור הרי כל העיסה חייבת בחלה. אולם יש שדקדקו בלשון התשב"ץ (חלק ב סימן רצא) לגבי דין נשים שעשו עיסה כדי לחלק "אם אין בשל כל אחת כשיעור פטורה שכל העומד ליחלק בעיסה הרי הוא כחלוק" שמהלשון "כל אחת" משמע שאם בשל אחת יש שיעור הרי שאותה שיש בה שיעור חייבת ואותה שאין בה שיעור פטורה.

לשון המשנה פרק א משנה ז "אם אין בשל אחת מהן כשיעור פטורה מן החלה" ומשמע דאם יש בשל אחת מהם כשיעור הרי כל העיסה חייבת בחלה. אולם יש שדקדקו בלשון התשב"ץ (חלק ב סימן רצא) לגבי דין נשים שעשו עיסה כדי לחלק "אם אין בשל כל אחת כשיעור פטורה שכל העומד ליחלק בעיסה הרי הוא כחלוק" שמהלשון "כל אחת" משמע שאם בשל אחת יש שיעור הרי שאותה שיש בה שיעור חייבת ואותה שאין בה שיעור פטורה.

האם חבורת מצות נחשבת כנחתום לעניין הפרשת חלה?

כן, חבורת מצות נחשבת כנחתום לעניין הפרשת חלה, אך יש דעות חולקות. איתא במתני' ונפסק בשו"ע (יו"ד שכו, ב) שנחתום אף שדעתו לחלק את העיסה חייב בחלה, כיון שלא בדעתו הדבר תלוי אלא בלקוחות לא הוי כעל מנת לחלק. ועל כן בחבורת מצות שאינם מתחייבים לקחת את המצות ויכולים להשאירם לבעל הבית הרי זה כנחתום שאין בו פטור על מנת לחלק. הן אמנם בדין נחתום שאמרי' שמא לא ימצא לקוחות מצינו דעת המשנה ראשונה שכ' שאם הלקוחות מזומנים לפניו אף בנחתום פטור מלהפריש ונידו"ד לכאו' הוא כלקוחות מזומנים.

הן אמנם בדין נחתום שאמרי' שמא לא ימצא לקוחות מצינו דעת המשנה ראשונה שכ' שאם הלקוחות מזומנים לפניו אף בנחתום פטור מלהפריש ונידו"ד לכאו' הוא כלקוחות מזומנים.

האם חלוקה ללא הקפדה על תערובת פוטרת מחלה?

הדעות חלוקות האם חלוקה ללא הקפדה על תערובת פוטרת מחלה. דעת החזו"א (זרעים ליקוטים ב סק"ב) דחלוקה לב' אנשים שלא יקפידו על תערובתם לאחר חלוקה לא נחשבת לע"מ לחלק, וכמדומה שבמצות של חבורה אחת אין קפידה לאחר חלוקה על עירוב המצות שהרי נעשו בהקפדה אחת, וא"כ לדעת החזו"א לא הוי צירוף סל ע"מ לחלק. הן אמנם דהגר"א (שם סק"ז) כתב שחלוקה לב' אנשים נחשבת לע"מ לחלק ואין הדבר תלוי בהקפדה.

האם יש ברירה בהפרשת חלה לפני חלוקה?

הדבר תלוי במחלוקת האם יש ברירה בהפרשת חלה לפני החלוקה. הנה אם מפרישים חלה לפני החלוקה הדבר תלוי האם יש ברירה או אין ברירה, שאם יש ברירה מתברר שאותה חתיכה שהרים הרי היא מחלק החיוב שבעיסה. ובשו"ע (יו"ד שלא, יא) נפסק שיש ברירה וע"כ מתברר שחלק החלה שהופרש הוא מחלק החיוב, ומועילה ההפרשה[2]. אלא דהרי החזו"א (דמאי ט, יב) הוכיח בדעת הרמב"ם כדעת המהרש"ל [הובא בחזו"א דמאי טז יא] שכל שיש לו עיקר בדאורייתא נקטינן בו שאין ברירה. וחלה עיקרה דאורייתא אף שבזמן הזה אינה אלא מדרבנן, א"כ לכאורה לא מועילה ההפרשה מהתערובת קודם החלוקה שהרי אין ברירה.

אלא דהרי החזו"א (דמאי ט, יב) הוכיח בדעת הרמב"ם כדעת המהרש"ל [הובא בחזו"א דמאי טז יא] שכל שיש לו עיקר בדאורייתא נקטינן בו שאין ברירה. וחלה עיקרה דאורייתא אף שבזמן הזה אינה אלא מדרבנן, א"כ לכאורה לא מועילה ההפרשה מהתערובת קודם החלוקה שהרי אין ברירה.

מה הדין בהפרשת חלה לפי הדעה שאין ברירה?

לפי הדעה שאין ברירה, השו"ע פסק שהתערובת בכל חיטה וחיטה, ולכן אין חשש שמא נטל רק מן הפטור. נחלקו הראשונים (רש"י ותוס' גיטין מז, ב) האם למ"ד אין ברירה היינו שכל חיטה וחיטה מחולקת או שחוששים שהתערובת אינה בשווה והרי זה ספק היכן מעורב, ופסק השו"ע (שלא סעיף יא) שהתערובת בכל חיטה וחיטה, [ועיין חזו"א שביעית ז, כט] ונמצא שאף אם אין ברירה כשמפריש מהמצות המעורבות הרי באותה חתיכה שהרים יש חלק חיוב וחלק פטור. וא"כ אין חשש שמא נטל רק מן הפטור[3]. הן אמנם דדעת השאג"א (סי' יד) להחמיר כתוס' ולדידיה יש לחוש שמא החלק שהרים הוא מן הפטור[4].

הן אמנם דדעת השאג"א (סי' יד) להחמיר כתוס' ולדידיה יש לחוש שמא החלק שהרים הוא מן הפטור^[4].

האם מחלוקת ברירה חלה גם קודם חלוקה?

האחרונים הסתפקו האם מחלוקת ברירה חלה גם קודם חלוקה. הסתפקו האחרונים האם המחלוקת אם יש ברירה או אין ברירה היא אף קודם חלוקה, שגם לפני החלוקה ההתייחסות היא שמעורב בכל חתיכה וחתיכה, או שאין ברירה רק לאחר חלוקה, שאי אפשר שעל ידי החלוקה הוברר אותו חלק למפרע, אבל לפני החלוקה לכולי עלמא הכל שייך לשותפות ובכל מעורב, וממילא יתכן שבעיסה העומדת להיחלק – קודם חלוקה אין חשש שמא לקח מחלק פטור כי הכל מעורב, וכמו שיבואר בהערה5.

סיכום:

עד כאן נתבארו שבעה טעמים לצדד שאין לחוש בהפרשת חלה ממצות שצורפו בסל גם אם חלקן עומדות להיחלק:

א. אדאין פטור צירוף סל ע"מ לחלק.
ב. בעיסה העומדת להיחלק לשיעור ולפחות משיעור אין בה פטור על מנת לחלק.
ג. גפעמים שנחשב לנחתום.
ד. דדעת החזו"א שחלוקה שאין מקפידים עליה לאחר החלוקה לא נקראת ע"מ לחלק.
ה. הבשו"ע פסק שיש ברירה וע"כ מפריש מחלק החיוב.
ו. ואף למ"ד אין ברירה השותפות בכל חלק וחלק.
ז. זקודם החלוקה לכו"ע אין חלק של פטור.

האם עדיף להפריש חלה אחר חלוקה?

יש החוששים ומהדרים להפריש חלה רק אחר החלוקה, כלומר אחר שבעל שיעור החלה לוקח את חלקו ומצרפו בסל מפריש ממנו על חלקו ועל כל השאר. והנה אם יש ברירה הרי וודאי מועיל, וחלק הפטור מתברר כפטור ולא התחייב מעולם, [ויש להיזהר שלא לצרפו למקום אחר]. אך יש לדון שאם אין ברירה לכאורה יש לחוש שלידי בעל השיעור הגיע חלק מעיסת פטור והפרשתו לא הועילה, וליד מי שלקח פחות משיעור חיוב יתכן שהגיע חלק מן החיוב. אך זה אינו, שחלק השיעור וודאי חייב, דממ"נ או שהוא התחייב מקודם, ואם יש כאן חלק פטור הרי עכשיו הוא מצטרף בסל לשיעור חלה, שהרי עכשיו יש לו שיעור שאינו עומד לחלוקה. ולפי זה הרוצה לחוש ולהפריש רק מחלק החיוב צריך להקפיד ולצרף את שיעור החלה שלו בסל לאחר החלוקה כדי שיצטרפו החלקים לחיוב.

אך זה אינו, שחלק השיעור וודאי חייב, דממ"נ או שהוא התחייב מקודם, ואם יש כאן חלק פטור הרי עכשיו הוא מצטרף בסל לשיעור חלה, שהרי עכשיו יש לו שיעור שאינו עומד לחלוקה .ולפי זה הרוצה לחוש ולהפריש רק מחלק החיוב צריך להקפיד ולצרף את שיעור החלה שלו בסל לאחר החלוקה כדי שיצטרפו החלקים לחיוב.

האם פטור 'בשעת חובתה הייתה פטורה' חל על הפרשת חלה?

יש לדון האם פטור 'בשעת חובתה הייתה פטורה' חל על הפרשת חלה. דעת הגר"ח הלוי (בכורים ו, יט) בביאור שיטת הרמב"ם שיש פטור של שעת חובתה הייתה פטורה גם בפטור ע"מ לחלק, וא"כ אותו חלק שמקודם עמד להיות פטור מהחלה והגיע ליד מי שלקח כשיעור אינו חוזר ומתחייב שבשעת חובתה הייתה פטורה, והן אמנם החזו"א (שם בגליונות) פליג, אולם לדעת הגר"ח לכאורה לא מהני אף באופן זה. והחוששים לשיטתו לכאורה עליהם להקפיד שלא לצרף את המצות לכדי שיעור חלה עד לאחר חלוקתם ורק אז לצרפם בפעם הראשונה ואז חלק החיוב מבורר בפני עצמו והוא כולו חיוב כיון שלא היה מצב של פטור.

והחוששים לשיטתו לכאורה עליהם להקפיד שלא לצרף את המצות לכדי שיעור חלה עד לאחר חלוקתם ורק אז לצרפם בפעם הראשונה ואז חלק החיוב מבורר בפני עצמו והוא כולו חיוב כיון שלא היה מצב של פטור.

האם צירוף סל ע"מ לחלק אחר אפיה פוטר מחלה?

נראה שאין חשש בצירוף סל ע"מ לחלק אחר אפיה, אך יש לדון בפרטים. נתבאר לעיל שנחלקו האחרונים האם צירוף סל על מנת לחלק פוטר מחלה, ונראה דלשיטת הגר"ח ששייך פטור בשעת חובתה הייתה פטורה בעושה עיסה על מנת לחלק, צירוף סל אחר אפיה על מנת לחלק אינו פוטר, שהרי הגר"ח מבאר דפטור על מנת לחלק אינו משום דכמחולק דמי, שהרי לפ"ז לא יהיה שייך לדין שעת חובתה פטורה, אלא דבעינן שהעיסה תעמוד להיות כשיעור "בשעת לחם", ולכן כל שחשב שבשעת חלות דין לחם שבה תהא פטורא ממילא נפטרת גם מהשתא ולכך שייך בה פטורא דבשעת חובתה הייתה פטורה. וכמדומה דלפי זה לא שייך לדון כלל לפטור צירוף סל אחר אפיה על מנת לחלק שהרי הוא מצורף "בשעת לחם". וא"כ לכאורה ממ"נ מועיל להפריש מצירוף שני לאחר החלוקה, וכמו שנתבאר דלשיטה שבכל על מנת לחלק חל באותו חלק כבר פטור על מנת לחלק, צירוף סל אחר אפיה לא נפטר. אמנם כל זה הוא לגבי צירוף סל שחלקו עומד לשיעור וחלק לפחות משיעור, אולם כאשר ישנם כמה צירופי סל שנצטרפו כל אחד לחיוב חלה, ואחד מהסלים יתחלק כולו לפחות מכשיעור הרי שאם יקח מצירוף סל זה שלאחר מכן יתברר שכולו עמד לחלוקה, נמצא שהפריש מעיסת פטור על עיסות חיוב, והרי יש לחוש שיש ברירה ונמצא שצירוף זה נפטר מחלה[5]. ועל כן צריך להקפיד להוציא מכל צירוף סל בפני עצמו חלק לחלה, או שאת החלק העומד להפרשה לחלה יצרף לכל צירופי הסל, וממילא יהיה חלק גם מעיסה שאינה עומדת לחלוקה וחייבת בחלה[6].

וכמדומה דלפי זה לא שייך לדון כלל לפטור צירוף סל אחר אפיה על מנת לחלק שהרי הוא מצורף "בשעת לחם".

וא"כ לכאורה ממ"נ מועיל להפריש מצירוף שני לאחר החלוקה, וכמו שנתבאר דלשיטה שבכל על מנת לחלק חל באותו חלק כבר פטור על מנת לחלק, צירוף סל אחר אפיה לא נפטר.

אמנם כל זה הוא לגבי צירוף סל שחלקו עומד לשיעור וחלק לפחות משיעור, אולם כאשר ישנם כמה צירופי סל שנצטרפו כל אחד לחיוב חלה, ואחד מהסלים יתחלק כולו לפחות מכשיעור הרי שאם יקח מצירוף סל זה שלאחר מכן יתברר שכולו עמד לחלוקה, נמצא שהפריש מעיסת פטור על עיסות חיוב, והרי יש לחוש שיש ברירה ונמצא שצירוף זה נפטר מחלה^[5].

ועל כן צריך להקפיד להוציא מכל צירוף סל בפני עצמו חלק לחלה, או שאת החלק העומד להפרשה לחלה יצרף לכל צירופי הסל, וממילא יהיה חלק גם מעיסה שאינה עומדת לחלוקה וחייבת בחלה^[6].

המורם מן האמור:

צירוף סל על מנת לחלק לשיעור ולפחות משיעור מסתבר שאין חיסרון בהפרשה ממנו מכמה וכמה טעמים. והמחמירים יפרישו לאחר חלוקה וצירוף סל של בעל שיעור החלה .

אולם כאשר יש שני צירופי סל, ויתכן שאחד יתחלק כולו לפחות משיעור ואחד חלקו שיעור ,צריך להחמיר ולא להפריש מצירוף סל אחד על חברו.

---

[1] .  לא ראיתי שמעירים את זה וצ"ע למעשה

[2] .  יש להוסיף בזה ביאור בהא דאם יש ברירה מהניא ההפרשה, הא לכאורה מהיכי תיתי לומר שהוברר על ידי ההפרשה שאותו חלק שהפריש הוא מחלק החיוב, אולי נאמר שהתברר שהוא מחלק הפטור, והביאור בזה שכשם שחלוקת האנשים היא ברירה שכל אחד נוטל חלקו מתחילה, כן הוא כאשר מפריש לחלה הרי הוא מחלקו להיות שייך לעיסת החיוב.

[3] .  אמנם שמעתי לדון שכל נושא דין ברירה שייך רק לגבי העמדת חלק שותפות שיש לכל אחד זכות בחלק אחד אבל כלפי מחשבת האדם להעמיד חלק מהעיסה לשיעור וחלק שלא לשיעור אין זה שייך לפלוגתת הראשונים לגבי ברירה. אלא יתכן שכו"ע מודו לתוס' שאפשר שכל מה שנטל הוא חלק הפטור. ואפשר להיפך ששתי המחשבות חלות על כל חלק וחלק ואין כאן חלק פטור.

[4] .  ובאופן שהנידון לגבי עיסת בצק העומדת לחלוקת שיעור ופחות משיעור, הרי שאם יש בילה בבצק הדרינן שאין כאן חסרון, ומסקנת החזו"א בזה, (דמאי יג, ד) “ואפשר להקל כדעת הרא"ש הר"פ והסמ"ק וכמו שהכריע בשו"ע ויש מקום להחמיר כדעת המחמירין וכדעת הגר"א וכן דעת ש"ך שראוי להחמיר למעשה."

[5]. בשערי יושר ש"ג פכ"ב כתב “גם למ"ד יש ברירה הוא רק על בירור החלוקה משעת חלוקה, היינו דהוברר למפרע דבשעה שיבוא הדבר לידי חלוקה שייטול זה חפץ זה וזה חפץ זה, אבל לא אמרינן הוברר למפרע שכבר חלקו, אלא דעד זמן החלוקה הם משותפים, ויש לכל אחד חצי שאינו מסוים בכל הדבר וכן לשני ,וגם קמי שמיא לא איגלאי לסיים חלק של כל אחד קודם חלוקה", ועוד כתב בחידושי הגר"ש שקופ ב"ב לדף כו, ב "דבשותפין שלא חלקו אף דע"כ יש לכל אחד חלק מיוחד מ"מ כיון שחלקיהן משותפין הוה שם שותפות על זה, ולרש"י גם אחר חלוקה למ"ד אין ברירה לא נתפרדו החלקים מעולם". חזינן דקודם חלוקה שם אחד להם על הכל וכמדומה שאפשר להפריש מתערובת השותפות. אבל אולי עצם לקיחת החלה היא עצמה הבירור וכחלוקת השותפין ושוב תליא במחלוקת אם יש ברירה .

בספר קיצור הלכות פ"י סעיף ה כתב "שותפין בפירות יש להם לעשר קודם חלוקה, ומשום החשש דיש כאן פירות שנגמרה מלאכתן על מנת למכרן ויש שנגמרה מלאכתן לעצמן שהרי כל פרי שאנו חוששין לו ללקוח נמצא שנגמרה מלאכתו למכרו נראה שאין לחוש דכל הפירות במצב שוה בזה דאם לא כן אין תקנה לפירות השותפין". אולם בפאת השולחן פ"ה סק"ב כתב "לענין שותפות ישראל ונכרי כשהם עדיין בשותפות אי אפשר לעשר מיניה וביה דשמא יתן מפטור על החיוב", מבואר שנקט שאף קודם חלוקה יש כאן חלק שהוא פטור.

[6] .  אולם דבר זה יהיה תלוי בדין יש ברירה לחומרא, שהרי אם זה מצד ספק דרבנן לקולא הכא נימא שאין ברירה.

[7] .  שמעתי מהגר"ז קוסובסקי שליט"א ששמע ממרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאפשר להפריש מעיסה שעומדת לחלוקה של שיעור ופחות משיעור, משום שיש ברירה, ומשום שלכל אחד יש זכות בהכל. וזה לכאורה כעין סברת השערי יושר שהובאה לעיל שקודם חלוקה אין תערובת חלקים של חיוב ופטור. ואולי נפק"מ בנידו"ד שאם משום שיש לכל אחד זכות בהכל הרי שגם באופן שיש כמה צירופי סל ואחד מהם יחולק כולו לפחות מכשיעור מועילה ההפרשה ממנו על הכל .