הלכות מעשר עני

א. תשפ"ה – שנת מעשר עני
השנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית ממחזור שנת שמיטה הן שנות מעשר שני, והשנה השלישית והשישית הן שנות מעשר עני.
במחזור בו אנו נמצאים, שנת תשפ"ה היא שנה שלישית, כלומר שנת מעשר עני.

ב. הפרשת מעשר עני אחרי הפרשת תרומה גדולה ומעשר ראשון
לאחר שמפרישים תרומה גדולה, מעשר ראשון ותרומת מעשר – מפרישים אחד מעשרה מהפירות שנשארו (שהם כ-9% מכל הפירות). בשנות מעשר שני – הפרשה זו היא מעשר שני, ובשנות מעשר עני – מעשר עני.
כיום אנו מפרישים על ידי אמירת הנוסח ואומרים: "מעשר עני יהיה בדרומם של הפירות", ונוהגים בכל השנים לומר: "אם צריך מעשר שני יהיה מעשר שני בדרומם של הפירות, ואם צריך מעשר עני יהיה מעשר עני", כיון שלא תמיד יודעים לאיזו שנה מתייחסים הפירות.

ג. חובת נתינה
ב'טבל ודאי', מלבד חובת הפרשת מעשר עני, יש חובה לתת את המעשר לעני, ואילו ב'ספק טבל' יש חובת הפרשה, אך אין חובת נתינה [משום הכלל הקובע 'המוציא מחברו עליו הראיה'].

ד. פירות הנרכשים בשוק
פירות שנקנו בשוק הם בחזקת ספק טבל, כלומר, ספק הופרשו מהם תרומות ומעשרות, ספק לא הופרשו. לכן יש להפריש מהם תרומות ומעשרות ובכללם מעשר עני, אבל אין צריך לתת את המעשר עני לעני.

לכן מפרישים ככל השנים – מפרידים יותר מאחד ממאה ואומרים את הנוסח המוזכר לעיל.

ה. קנייה מחקלאי שאינו שומר תורה ומצוות
אם קונה מחקלאי שאינו שומר תורה ומצוות, כל עוד שאינו יודע שהופרשו מהפירות תרומות ומעשרות, יש לנהוג בהם כדין 'טבל ודאי', בין לענין ברכה, בין לענין חיוב נתינה.

ו. מי נחשב עני
עני בזמננו נחשב, כל שאינו מסודר בפרנסתו כדי מחייתו הוא ובני ביתו הסמוכים על שולחנו.

ז. נתינה מהמובחר שבפירות
בזמננו, כיון שהתרומה הולכת לאיבוד מפני טומאת הכהנים, אפשר לתרום תרומה גדולה ותרומת מעשר אף מן הפירות הגרועים, אך מעשר עני (וכן מעשר ראשון) צריך להפריש מן המובחר שבפירות.
עבר ועישר מן הפירות הגרועים, חל המעשר.

ח. דקדוק בשיעור המעשר
כשמפרישים מעשר עני צריך לדקדק בשיעור המעשר, לפי שאין מעשרים באומד. כשמפרישים על ידי אמירת נוסח ההפרשה, אזי המעשר חל בדיוק על הכמות שצריך להפריש. אמנם כשמפרישים את המעשר בפועל, כיון שקשה לדקדק בשיעור המעשר, יש להפריד מעט יותר מעשירית מן הטבל, ולומר: 'מעשר עני בפירות אלו'. ובזה פוטרים גם את שאר הפירות וגם את העודף על המעשר שנמצא במה שהפרידו.

ט. איסור השהיית הנתינה
אסור להשהות ברשותו מעשר עני שחייב בנתינתו וּלְאַחֵר נתינתו. בכדי לצאת ידי כל הדעות, במקום שמצויים עניים יש לתת המעשר מיד לעניים, ובמקום שאין מצויים עניים, יש לתת קודם שיעבור הרגל.
עבר עליו רגל אחד ועדיין לא נתן המעשר, על כל פנים לא יְאַחֵר יותר משלושה רגלים. נטל את המעשר לעצמו ולא נתנו לעני – הרי זה גוזל את העניים.

י. עני חייב להפריש
גם עני חייב להפריש מעשר עני מטבלו, ואם הוא טבל ודאי חייב גם לתתו לעני אחר.
אם קנה העני פירות טבל שנגמרה מלאכתם, אף שחייב להפריש מהם מעשר עני, יש אומרים שפטור מהנתינה של מעשר עני זה.

יא. הוצאה לחו"ל
אסור לבעל הפירות להוציא מעשר עני מהארץ לחוץ לארץ על מנת לתנו לעניי חו"ל. אולם העני שקיבל מעשר עני בארץ, רשאי להוציאו לחוץ לארץ.

יב. גידולי עציץ בבית
הראשונים נחלקו האם פירות שגדלו בתוך הבית חייבים בתרומות ומעשרות, ומספק מפרישים מהם בלי ברכה, ואין צריך לתת את המעשר עני לעני.

יג. פירות שגדלו במרפסת
פירות שגדלו במרפסת שאינה מקורה, מפרישים מהם בברכה, וצריך לתת את המעשר עני לעני.

יד. פירות שגדלו באדן החלון
פירות שגדלו באדן החלון, אם העציץ עומד בצד הפנימי של החלון, אזי דינו כגדל בבית. ואם העציץ עומד בצד החיצוני של החלון, דינו כגדל בחוץ אף שהוא מתחת למשקוף של החלון. אמנם אם קוטפים מהעציץ כשהוא בחוץ ומכניסים את הפירות לבית דרך החלון, אין מברכים, ולא צריך לתת את המעשר עני לעני כדין מכניס לבית דרך גגות.
כל זה הוא כאשר אין סורגים, ואם יש סורגים יש אומרים שאף מה שגדל מחוץ לחלון, כיון שעומד על הסורגים מצידם הפנימי שנחשב חלק מהבית, הרי הוא כגדל בבית, ובמקרה כזה, לא מברכים על ההפרשה ולא נותנים את המעשר עני לעניים.

קביעת השתייכות הגידולים

טו. קביעת השתייכות הגידולים בתבואה ובקטניות
תבואה וקטניות שהגיעו לשליש גידולן מ-א' בתשרי תשפ"ה עד א' בתשרי תשפ"ו, חייבים במעשר עני.

טז. ספק אם הביאו שליש
כאשר קיים ספק האם התבואה או הקטניות הגיעו לשליש גידולן קודם ראש השנה או אחריו, יש להתנות על המעשר שיהא מעשר שני או מעשר עני כפי חיוב הפירות, ולפדות על פרוטה מספק שמא מעשר שני הוא.
כמו כן יש לתנו לעניים שמא מעשר עני הוא [כיון שפירות שוודאי חייבים במעשרות, וספק האם במעשר שני או במעשר עני, אנו למדים מריבוי בפסוק שצריך לתת מהם מעשר עני אפילו מספק]. ויש אומרים שאין צריך לתנו לעניים.

יז. קביעת השתייכות הגידולים בענבים ובזיתים
ענבים וזיתים שהגיעו לשליש גידולם בכניסת ט"ו בשבט של השנה השלישית או השישית, חייבים במעשר עני.

יח. קביעת השתייכות הגידולים בירקות
ירקות שנלקטו לאחר ראש השנה תשפ"ה, חייבים במעשר עני. ויש אומרים שהזמן הקובע לחיוב מעשר עני הוא, כל שנגמר גידולו של הירק ואינו משביח יותר אף שלא נלקט עדיין.
בגלל ספק זה, ירקות שנגמר גידולם בשנת תשפ"ד ונלקטו בשנת תשפ"ה, או שנגמר גידולם בשנת תשפ"ה ונלקטו בשנת תשפ"ו, מתנים על המעשר שיהא מעשר שני או מעשר עני כפי חיוב הפירות. במקרה כזה פודים על פרוטה מספק שמא מעשר שני הוא, ויש אומרים שאין צריך לתת את המעשר עני לעניים [כיון שעיקר חיוב של הפרשת תרומות ומעשרות בירקות הוא מדרבנן, לא צריך במקרה זה לתת מספק].

יט. קביעות השתייכות הגידולים בפירות
פירות האילן שחנטו לאחר ט"ו בשבט תשפ"ה חייבים במעשר עני.

כ. מהי חנטה
יש אומרים שחנטה היא השלב שבו הפרי נראה אחרי נפילת הפרח, ולשיטת הרמב"ם והשו"ע חנטה היא משלב תחילת ההבשלה ("עונת המעשרות"). למעשה חוששים לשתי השיטות.

כא. ספק מתי חנטו
כאשר קיים ספק האם הפירות חנטו קודם ט"ו בשבט תשפ"ה או לאחריו, מתנים על המעשר שיהא מעשר שני או מעשר עני כפי חיוב הפירות, פודים על פרוטה מספק שמא מעשר שני הוא, וצריך לתנו לעניים שמא מעשר עני הוא.

כב. קביעת השתייכות הגידולים באתרוג
אתרוג שנלקט לאחר ט"ו בשבט תשפ"ה, חייב במעשר עני [אמנם הוא פרי ולא ירק, אך כיון שהוא 'גדל על כל מים' לקיטתו קובעת].

כג. קביעת השתייכות הגידולים בפרי הדר
נסתפקו האחרונים בפירות הדר, האם דינם כאתרוג (שהלקיטה קובעת) או כשאר פירות האילן (שהחנטה קובעת). לכן אם חנטו קודם ט"ו בשבט תשפ"ה ונלקטו לאחר ט"ו בשבט, מתנים על המעשר שיהא מעשר שני או מעשר עני כפי חיוב הפירות, פודים על פרוטה מספק שמא מעשר שני הוא, וצריך לתנו לעניים שמא מעשר עני הוא.

(עצה לבעלי מטעים של פירות הדר, לצאת ידי הספק, ראה 'משפטי ארץ' – תרומות ומעשרות, עמ' 221 הערה 23.)

אופן נתינת 'מעשר עני' לעניים בזמננו

כד. 'קרן המעשרות' מסייעת בנתינת מעשר עני
לכתחילה המצוה היא לתת לעני את פירות המעשר עצמם או להקנות לו אותם ואחר כך לקנות אותם ממנו בכסף (אם העני מעוניין בזה).
ובמציאות כיום, שקשה למצוא עני שייקח את הפירות עצמם, ורוב העניים מעדיפים כסף על פני פירות, נוהגים לתת להם כסף בשווי המעשר במקום לתת את פירות המעשר עני עצמם.

'בית המדרש – קרן המעשרות' מציע עבורכם הסדר המסייע לכם לקיים את חובת הנתינה של המעשר עני. אתם, בעלי הפירות, מעבירים כסף תמורת פירות ה'מעשר עני', ל'בית המדרש' עבור הגר"ש רייכנברג שליט"א, הממונה על 'קרן המעשרות' ומשמש גם כגבאי צדקה, והוא מחלק אותו לעניים עבורכם, תמורת פירות המעשר עני שברשותכם [ניתן לבצע הסדר זה עם גבאי צדקה אחרים בכל מקום].

יש לציין כי מנוי ב'קרן המעשרות' אינו כולל את נתינת המעשר עני, וכל שיש לו טבל ודאי, צריך לסדר את הנתינה בנפרד במשרדי "קרן המעשרות" בצורה שתפורט בהמשך.

כה. כיצד מבצעים את הנתינה?
מעריכים את השווי הכספי של המעשר עני שיצטבר במשך השנה על ידי חישוב כעשירית מסך הק"ג של הפירות שיהיו ברשות המפריש, בהכפלת המחיר לק"ג שהם נמכרים בחנות (החישוב המדויק הוא 9% מכלל הפירות אך קל יותר לחשב עשירית – 10%). לדוגמה: עץ שבעליו קוטף ממנו במשך שנה כ-10 ק"ג פירות שמחירם הוא 8 ₪ לק"ג, שווי התוצרת לשנה הוא כ-80 ₪, ועל כן יש להעביר לעניים כ-8 ₪ שהם שווי המעשר עני.
במידה שקשה להעריך מראש את הסכום המדויק, ניתן להוסיף עליו.

את הסכום הזה מעבירים ל'בית המדרש', ובוחרים אחת מבין שתי הדרכים הבאות:
דרך א': מעבירים ל'בית המדרש' את הכסף כפיקדון הנשאר של המפקיד גם כאשר הוא אצל הגבאי. במשך השנה הגבאי מעבירו לעניים בתמורה למעשר עני שהפריש בעל הפירות והפקידו. בדרך זו לא נותנים לעני את פירות המעשר עצמם אלא נותנים לו כסף במקום הפירות.

דרך ב': מעבירים את הכסף לידי גבאי הצדקה כהלוואה לעניים, הגבאי פורע את ההלוואה על ידי שבעל הפירות יזכה לו את פירות המעשר עני שהוא יפריש (כמבואר בהמשך), ואז בעל הפירות ייקח אותם לעצמו כפירעון ההלוואה שהלווה, כך שהכסף נשאר אצל העניים, והוא משתמש בפירות המעשר.

דרך ב' מהודרת יותר מבחינה הלכתית, כי פירות המעשר עוברים לבעלות העניים ממש, באמצעות הקנאה לגבאי המשמש "יד עניים", ורק אחר כך הפירות חוזרים לבעלות בעל הפירות כפירעון ההלוואה, ואילו בדרך הראשונה לא מקנים לעניים את פירות המעשר עצמם אלא נותנים את השווי הכספי שלהם.

חשוב לציין, כי יש לדאוג ששווי המעשר עני המצטבר במשך השנה, לא יפחת מהסכום שהועבר ל'בית המדרש'. במידה שיתברר במהלך השנה כי שווי המעשר עני גדול מהסכום שהועבר, יש לשער שנית את שוויו, ולהוסיף את ההפרש ל'בית המדרש'.

להנחיות והוראות להפרשת תרומות ומעשרות בשנת מעשר עני לחץ כאן ←