ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות משום שאז עברו רוב גשמי שנה ונתנו כח באילן לגדל פירות ביום זה מתחלפת השנה לפירות האילן לעניין תרומות ומעשרות, ערלה ורבעי. שינוי זה חל מתחילת הלילה (שקיעת החמה או צאת הכוכבים).
א. קביעת שנת הפרי לעניין הפרשת מעשרות
הלכה היא שאין מפרישים פירות שנה זו על פירות שנה אחרת. שיוך הפרי לשנה נקבע לפי שלב הגידול:
- פירות האילן: השנה נקבעה בהם לפי השנה שבה חנטו. פרי שחנט לפני ט"ו בשבט תשפ"ו שייך לשנה שעברה, ומשחנט לאחר מכן – לשנה החדשה.
- הגדרת חנטה למעשרות: נחלקו הראשונים אם היא תחילת גידול הפרי או תחילת הבשלתו, ומחמירים כשניהם. לכן, אין להפריש מפירות שהחלו לגדול או להבשיל לפני ט"ו בשבט על אלו שהחלו לגדול או להבשיל לאחריו, וכן להיפך (מצוי בשסק ובצבר).
- אתרוגים: השנה נקבעת בהם לפי השנה שבה נלקטו. אין מפרישים מאתרוגים שנלקטו לפני ט"ו בשבט על אלו שנלקטו לאחריו, וכן להיפך.
- פירות הדר: ספק אם דינם כאתרוג (לקיטה) או כשאר אילנות (חנטה). לכן יש להחמיר שלא להפריש מפירות שנלקטו לפני ט"ו בשבט על אלו שנלקטו לאחריו, וכן להיפך. כמו כן אין להפריש מפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט על אלו שחנטו אחריו.
- מינים מסופקים: ישנם מיני פירות שאנו מסופקים עליהם אם הם ירק או אילן. מלבד מה שיש לחוש בהם לערלה, יש לחוש שהם כאילן לעניין תרומות ומעשרות ולא להפריש בהם מפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט על פירות שחנטו אחריו. אך גם לחוש שהם כירק ולא להפריש ממה שנלקט קודם ראש השנה למה שנלקט לאחר ראש השנה.
ב. מעשר שני ומעשר עני (המעבר בין תשפ"ה לתשפ"ו)
סוג המעשר משתנה לפי שנות מחזור השמיטה (שנים א,ב,ד,ה – מעשר שני; שנים ג,ו – מעשר עני). בט"ו בשבט תשפ"ו מסתיימת שנת המעשרות השלישית (מעשר עני) ומתחילה השנה הרביעית (מעשר שני).
כללי השיוך לשנה שפורטו בסעיף א' (חנטה באילן, לקיטה באתרוג, וספק לקיטה/חנטה בהדרים ובמינים המסופקים) הם הקובעים גם כאן האם הפרי שייך לשנה היוצאת (מעשר עני) או לשנה הנכנסת (מעשר שני).
- ספק במעבר שנה: פירות שחנטו סמוך לט"ו בשבט (כגון שסק), מחמת הספק בהגדרת חנטה, מחמירים בהם כשתי השנים. לכן מפרישים ומתנים: אם הפרי שייך לשנה היוצאת – הרי זה מעשר עני, ואם לשנה הנכנסת – הרי זה מעשר שני (ומחללים את המעשר שני בלא ברכה).
- פירות הדר: פרי שחנט לפני ט"ו בשבט תשפ"ו ונלקט לאחריו – מחמירים בו מספק כשתי השנים (שמא מעשר עני ושמא מעשר שני).
- מינים המסופקים: מינים שאנו מסופקים עליהם אם הם פרי או ירק, אם חנטו קודם ט"ו בשבט מחמירים בהם כשתי השנים, אם חנטו אחר ט"ו בשבט חייבים רק במעשר עני.
- נתינה לעני בספק: בכל מקרה של ספק הלכתי בין מעשר שני למעשר עני – יש להפריש את המעשר ולתתו לעני.
ג. ערלה ורבעי
הנוטע עץ, פירותיו אסורים בשלוש השנים הראשונות באיסור ערלה. פירות השנה הרביעית הם רבעי (ומותרים לאחר חילול), ומהשנה החמישית מותרים כרגיל. גם כאן ט"ו בשבט קובע את המעבר בין השנים:
- פירות שהתחילו לגדול בשנה הרביעית עד ט"ו בשבט – שייכים לשנה השלישית ואסורים כערלה.
- פירות שהתחילו לגדול בשנה החמישית עד ט"ו בשבט – שייכים לשנה הרביעית ודינם כרבעי.
- שתילים: בנטיעת שתיל (שגדל בעציץ), קיים ספק ממתי מונים את שנות הערלה. לכן מחמירים ומתירים פירות רק אם התחילו לגדול לאחר ט"ו בשבט של השנה הרביעית לנטיעה בשטח המטע.
ד. רבעי/מעשרות
- פירות רבעי ודאיים: פטורים מתרומות ומעשרות.
- ספק רבעי (מצוי בנטיעת שתילים): פירות שהם ספק רבעי (כגון פירות שחנטו בשנה הרביעית לנטיעה בקרקע, כשמניין שנות הערלה מהמשתלה מוטל בספק) – חייבים בתרומות ומעשרות ובחילול רבעי מספק. לפיכך, יש להפריש מהם תרו"מ וגם לחללם כרבעי (הכל בלא ברכה).
- נתינת המעשר: בפרי שהוא ספק רבעי ספק חולין – מפרישים מעשר עני מספק (בשנה ג' או ו') אך אין חובה לתתו לעני.
ירקות:
כללים אלו חלים על פירות האילן בלבד. בירקות, ראש השנה למעשרות חל ב-א' בתשרי, והקביעה לשנה נעשית לפי הלקיטה (הקטיף) ולא לפי החנטה. לפיכך, ירקות שנלקטו אחרי ר"ה תשפ"ו שייכים לשנה זו וחייבים במעשר שני.
מנהג אכילת פירות
נוהגים להרבות בט"ו בשבט באכילת מיני פירות האילן (מג"א קלא, טז). יש נוהגים לאכול דוקא מפירות שבעת המינים שהשתבחה בהם ארץ ישראל (ספר 'מועד לכל חי' לרבי חיים פאלאג'י, ל, ח).
יש נוהגים לאכול ט"ו מינים של פירות ('מועד לכל חי', שם). ויש האומרים אחד מט"ו פרקי 'שיר המעלות' אחר אכילת כל פרי ('מועד לכל חי', שם).
סדר לימוד מיוחד
יש שלומדים בליל ט"ו בשבט בזמן אכילת הפירות משנה או זוהר בענין הפרי שאוכלים, ואחר כך מברכים עליו, ויש לימוד מיוחד לזה הנקרא 'פרי עץ הדר' (כף החיים או"ח קלא, צז).
זהירות מתולעים
ידקדק שלא יהיה בפירות שאוכל ספק תולעת, שמלבד עונשו במקום שבא לתקן מקלקל ביותר ('מועד לכל חי', שם, ט).
קדושת ארץ ישראל בפירותיה
קדושת הארץ הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה, נשפעת גם בפירותיה, "כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשׂבע מטובתה" (ב"ח או"ח רח, ח).
אכילת אתרוג
יש נוהגים לאכול מהאתרוג שיצאו בו ידי מצוה בחג הסוכות (ליקוטי מהרי"ח, מנהגי חודשי טבת ושבט).
'שהחיינו' על אתרוג
אין מברכים 'שהחיינו' על אכילת האתרוג (שו"ע או"ח רכה, ו, ומשנ"ב שם טז), ויש מברכים (כף החיים שם, מג). ויש שכתב שנכון לברך 'שהחיינו' על פרי חדש, ולכוון לפטור בזה גם את האתרוג (שו"ת כתב סופר או"ח כג).
תפילה על אתרוג
טוב להתפלל ביום ט"ו בשבט שיזמין לו השי"ת אתרוג מהודר לחג הסוכות הבא (בני יששכר, מאמרי חודש שבט).
תחנון
נוהגים שלא ליפול 'נפילת אפיים' בט"ו בשבט, ולא במנחה של י"ד בשבט (שו"ע ורמ"א או"ח קלא, ו).
'למנצח'
בשחרית של ט"ו בשבט אומרים 'למנצח' (רמ"א או"ח קלא, א, ומשנ"ב שם לה), ויש נוהגים לא לאמרו (שלחן ערוך הרב, או"ח א, בהוספות שבסוף הספר; בן איש חי פר' כי תשא, שנה ראשונה).
'א-ל ארך אפים'
אם חל ט"ו בשבט ביום שני או חמישי אומרים בו 'א-ל ארך אפיים' בפתיחת הארון (משנ"ב קלא, לה). והנוהגים שאין אומרים 'למנצח', אינם אומרים 'א-ל ארך אפיים', שדינם שווה (שם).
תענית בט"ו בשבט
חתן הנישא בט"ו בשבט לא יתענה בו ביום חופתו (מג"א תקעג, א). וכן כשחל 'יארצייט' בט"ו בשבט, אין להתענות בו (ט"ז או"ח תכט, ג).