ט"ו בשבט ר"ה לאילנות

• ט"ו בשבט הוא ר"ה לאילן[1], משום שאז עברו רוב גשמי שנה[2] ונתנו כח באילן לגדל פירות וממילא כל מה שחנט אחרי ט"ו בשבט שייך כבר לשנת גידול זו ולא לקודמת. ומה שחנט קודם ט"ו בשבט הוא מכח גשמי השנה שעברה[3].

דיני תרו"מ

שנות המעשר

• שנה זו – תשפ"ו היא השנה הרביעית לשנת השמיטה והיא שנת מעשר שני, ששנים א,ב,ד,ה הן שנות מעשר שני ושנים ג,ו הן שנות מעשר עני[4]. פירות ששייכים לשנה שעברה – תשפ"ה חייבים במעשר עני, ואילו פירות ששייכים לשנת תשפ"ו חייבים במעשר שני.  
• שנת הירק נקבעת בראש השנה – א' תשרי והולכים בירק אחרי לקיטה.

שנה על חברתה

• אין מעשרים משנת מעשר אחת על חברתה, [אפילו שתיהן חייבות במעשר שני][5] ולכן אין תורמים ומעשרים מפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט, על פירות שחנטו אחר ט"ו בשבט.

חנטה

• חנטה, לדעת תוספות[6] חנטה היא הופעת הפרי – הנצה, כשהפרח נופל ומתגלה הפרי. ולדעת הרמב"ם[7] היא כשמגיעים הפירות לעונת המעשרות, בעת שמתחילים להבשיל שאז נעשים ראויים לאכילה על ידי הדחק. העיקר להלכה הוא כדעת הרמב"ם, אך חוששים גם לדעת התוספות[8].

לכן אי אפשר לעשר מפירות שהנצו או הגיעו לעונת המעשרות לפני ט"ו בשבט, על פירות שהנצו או הגיעו לעונת המעשרות לאחר ט"ו בשבט, וכן להיפך.

• השסק, מעט אפרסק ונקטרינה[9], וחלק מן הלימונים, חנטתם[10] היא בתקופת ט"ו בשבט, ולכן צריך לבדוק מתי בדיוק חנטו בכדי שלא לעשר עליהם משנה על שנה[11].

ומצוי שעל אותו עץ פירות שחונטים לפני ט"ו בשבט ופירות שחונטים אחרי ט"ו בשבט. אמנם לא קוטפים את כל הפירות מהעץ בבת אחת, אלא כל כמה ימים קוטפים מה שבשל [קטיף סלקטיבי] ולכן על פי רוב פירות שמגיעים יחד משתייכים לאותה שנה. 

אתרוג

• אתרוג אף שהוא פרי האילן ולכן ט"ו בשבט קובע את שנת המעשר שלו, דינו כירק שלא הולכים בו אחר חנטה, אלא אחר לקיטה[12]. ולכן אתרוג שנלקט בי"ד בשבט חייב במעשר עני ושנלקט מליל ט"ו בשבט חייב במעשר שני.
• אין מעשרים מאתרוג שנלקט לפני ט"ו בשבט על אתרוג שנלקט לאחר ט"ו בשבט ולהיפך.

פירות הדר

• פירות הדר, הרי הם בספק אם דינם כאתרוג שהלקיטה קובעת בהם[13] או כשאר פירות האילן שהחנטה קובעת בהם, לכן אע"פ שכל פירות ההדר שנקטפים מתחילת החורף עד סוף הקיץ חנטו לפני ט"ו בשבט שהיתה שנת מעשר עני, אין להפריש מפירות שנלקטו קודם ט"ו בשבט על פירות שנלקטו לאחר ט"ו בשבט ולהיפך.

ולדעת תוספות[14] אין זה תלוי בלקיטה בפועל, אלא בגמר גידולם ובזמן שאינם צריכים עוד לקרקע, ולכן גם אין מעשרים מפירות שהגיעו לגמר גידולם לפני ט"ו בשבט על פירות שהגיעו לגמר גידולם לאחר ט"ו בשבט ולהיפך.

• כמו כן פירות הדר שנלקטו אחרי ט"ו בשבט, חייבים מספק גם במעשר עני וגם במעשר שני, ויש להתנות בהפרשה שיהיו מעשר שני או עני – כפי חיובם, ויחלל בלי ברכה ולתת לעני את המעשר עני מספק[15].

תערובת שנים

• מי שיש לו תערובת פירות מב' שנים, לדעת החזו"א[16] אינו יכול לעשר מן התערובת, אלא צריך להביא טבל ודאי משתי השנים ולהפריש ממנו על התערובת. ויש אומרים שאם ידוע לו מה הרוב יכול לעשר מן התערובת ודיו[17].

פירות המסופקים

• פפאיה ופסיפלורה, אף שאנו דנים אותם לחומרא גם כירק מ"מ מעיקר הדין נידונים כאילן. וצריך לבדוק אם ודאי יצאו מאיסור ערלה, ואין להפריש ממה שחנט לפני ט"ו בשבט על מה שחנט אחר ט"ו בשבט ולהיפך, [וכן יש לחוש שהם כירק ולא להפריש ממה שנלקט קודם ר"ה על מה שנלקט אחרי ר"ה].

עשבי תיבול הגדלים באילן

• ישנם 'עשבי תיבול' הגדלים באילן שיש ספק האם הם מן התבלינים הפטורים ממעשרות או נחשבים אוכל, וכן יש לדון אם עלים הגדלים באילן יכולים להתחייב בתרו"מ[18], ומ"מ למאי דמחמרינן להפריש מהם תרו"מ, שנתם נקבעת לפי מה שחנט בט"ו בשבט. ועיין הערה[19].

ט"ו בשבט לערלה ורבעי

• ט"ו בשבט הוא ראש השנה לפירות האילן גם לענין ערלה ורבעי[20]. נטיעה שניטעה לפני שלוש שנים, בשנת תשפ"ג לא יאוחר מט"ו אב, [י"ד יום שיעור קליטה ול' יום – מקצת שנה חשוב שנה], הפירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט בשנה זו תשפ"ו, יצאו מאיסור ערלה וקדושים בקדושת רבעי ונאכלים לאחר חילול קדושתם על מעות. ואם חנטו לפני ט"ו בשבט אסורים באיסור ערלה[21].
• נטיעה שניטעה בשנים שלפני כן פירותיה חייבים בתרו"מ ומותרים אחר ההפרשה.

נטיעה משתילים

• כללים אלו הם במי שנטע יחור או גרעין. אך רובן של הנטיעות היום הינם משתילים והיו נטועים שנה או שנתיים בעציצים ולאחר מכן הנטיעה מועברת לאדמה, דעת רבותינו שאם העציץ היה אינו נקוב, ספק אם הזמן שהנטיעה היתה בעציץ עולה לחישוב שנות הערלה, ומספק יש למנות מחדש מעת הנטיעה באדמה. ואם העציץ היה נקוב אבל רק בעת העברת השתיל לאדמה היה שלב שבו לא היה נקוב [כבזמן העברה במשאית] יש למנות מחדש מעת הנטיעה באדמה – בתורת חומרא. לפיכך למעשה מונים ג' שנות ערלה מעת העברת העציץ לאדמה, לכן בשנה הרביעית לנטיעה באדמה הפירות הם ספק רבעי ספק חייבים בתרומות ומעשרות משום שיש להסתפק אם הזמן שהיו באדמה עולה למנין השנים, ולכן יש לחלל ולהפריש תרו"מ בלי ברכה מספק[22].

חנטה

• לענין ערלה, גם לשיטת הרמב"ם שהובאה לעיל, חנטה היא תחילת גידול הפרי. מעת שנופל הפרח ומתגלה הפרי עצמו[23].

כיצד מונים ג' שנות ערלה

• פירות שחנטו קודם ט"ו בשבט של השנה הרביעית, אסורים בערלה. ולכן לדעת רוב הראשונים[24] בין אם נטע קודם ט"ו באב בשנת תשפ"ג [שהם י"ד יום שיעור קליטת הזרע באדמה ול' יום בשנה חשוב שנה] ובין אם נטע י"ד יום [שיעור קליטה] קודם ר"ה תשפ"ג[25] [שמלאו ג' שנים מלאות מר"ה לר"ה], פירות שחנטו קודם ט"ו בשבט של שנת תשפ"ו אסורים.
• אמנם לדעת הרמב"ם והראב"ד[26] אם היתה הקליטה קודם ראש השנה תשפ"ג, הפירות שחנטו אחר ר"ה תשפ"ו הותרו ואין צריכים להמתין לט"ו בשבט. ואם היתה הקליטה בין ר"ה תשפ"ג לט"ו בשבט תשפ"ג ממתינים להם ג' שנים מיום ליום, ופירות שחנטו לאחר ג' שנים מעת לעת, הותרו. ואם היתה הקליטה בין ט"ו בשבט תשפ"ג לאלול תשפ"ג [שניטעו לפני ט"ו באב תשפ"ג, י"ד יום שיעור קליטה ול' יום למקצת שנה חשוב שנה], מותרים רק לאחר ט"ו בשבט.

ובחזו"א[27] החמיר בארץ ישראל כשיטת הראשונים שלעולם ממתינים לט"ו בשבט, אולם כתב שהמיקל יש לו על מי לסמוך.

אלו עיקרי השיטות, אך ישנם עוד שיטות בחישוב שנות ערלה ורבעי. ולכן ראוי לשאול מורה הוראה הבקי בחישובים אלו, בכל מקרה ומקרה.

---

[1] ר"ה ב, א

[2] ר"ה יד, א

[3] כ"כ התוספות, אמנם ברש"י ר"ה י,א יד,א מבואר שכיון שיצאו רוב גשמי שנה הפירות מתחילים לחנוט אז, וזו שנתו של אילן.[וכ"ה בר"ש שביעית פ"ב מ"ז].

[4] רמב"ם מעשר שני א, א.

[5] תרומות פרק א, ה.

[6] ר"ה יב, ב ד"ה התבואה.

[7] מעשר שני פרק א, ב.

[8] חזון אי"ש שביעית סימן ז, ס"ק יא, יב, יט.

[9] אפרסק מזן 1334, 1270, עודד (גל שני), עומר. נקטרינה, 5-15, גלי, 222, בנימינה צהובה ולבנה, 188.

[10] בשסק ואפרסק ונקטרינה מצוי שבתקופת ט"ו בשבט ישנם פירות שהתחילו לגדול בט"ו בשבט וגם פירות שהגיעו לעונת המעשרות בט"ו בשבט. כמו כן בלימון המצוי בגינות. בלימון המסחרי לא מצוי שיש לימונים שמגיעים לעונה"מ בט"ו בשבט, אבל מצוי שיש שמתחילים לגדול בתקופה זו.

[11] פירות שבאו לשוק מט"ו אדר עד ט"ו אייר, יש לברר מתי חנטו פירות אלו – לתוס' ולרמב"ם.

[12] ר"ה יד, ב.

[13] חזון אי"ש שביעית סימן ז, טז.

[14] תוספות ר"ה יד, ב. ומחלקים שבירק אזלינן אחר גמר גידול הפרי ולא אחר לקיטה בפועל. ובאתרוג אזלינן בתר לקיטה בפועל כיון שיכול להמשיך לגדול שנתים ושלוש. ולפי זה בפירות הדר שאינם יכולים להמשיך לגדול אלא יפלו מן העץ בשלב כלשהו בגמר גידולם, לדעת תוס' גמר גידולם הוא שנת המעשר שלהם.

[15] חזו"א שביעית סי' סקט"ז.

[16] החזו"א שביעית סי' ז סקט"ז נדחק בפירוש מתנ' מכשירין פ"ב מי"א, והעמידה בשימש באוצר שיש בו משתי השנים ואינו יודע אם קופה זו היא של שניה או של שלישית והנידון הוא מדין כל דפריש מרובא פריש. וכדבריו נראה קצת ברמב"ן ורשב"א חולין ו,א שהביאו ממתנ' דמכשירין ראיה דאמרינן כל דפריש מרובא פריש בטבל, משמע שהבינו דמתנ' מיירי מדין כל דפריש ולא מדין ביטול ברוב. וכ"מ בטו"א לר"ה יג,א.

[17] מכשירין שם ועיי"ש בפירוש הרא"ש, וכ"ה פשטות הרמב"ם הל' מעשר שני פ"ב הי"א, והנה בחזו"א הקשה דאי פירות שתי שנים שנתערבו אמרינן בהם ביטול – כמו שנראה מפשטות משנת מכשירין, א"כ למה אמרו בר"ה יג,א דלמ"ד אין בילה, תערובת תוצרת שתי שנים א"א להפריש בה מיניה וביה, הא מחצה על מחצה לא שכיח, וא"כ אותה תערובת יש בה רוב לאחת משתי השנים, ויכול להפריש מיניה וביה. מכח קושיא זו ועוד קושיות הסיע החזו"א את ביאור מתנ' ומסיק שלא מהני ביטול ברוב לקבוע את שנת המעשר. אמנם יש מן הראשונים שלא פירשו כן וכמבואר ברא"ש הנ"ל, ולדבריהם צ"ל דכל שלא ידוע בידיעה ברורה שיש רוב ולאיזו שנה יש רוב לא שייך ביטול ולכן בהא דר"ה יג שלא ידוע מה הרוב אין ביטול וא"א להפריש מיניה וביה, ובמתנ' מכשירין שידוע מה הרוב שייך ביטול.

[18] והוא ע"פ דברי הרמב"ן בברכות לו,א ויש לדון שם באילנות שהעלים הם לבד שנאכלים בהם, אם זהו פִּיריָם.

[19] הזעתר יש שסברו שהוא אילן ונראה שהוא ממיני התבלינים שחייבים כי נאכל במטבל כמות שהוא בעין. וכן יש לדון ברוזמרין ואורגנו שהם ממיני אילן, ויש המחייבים אותם במעשרות. אלא שאין זה ברור מהי החנטה שלהם האם חנטת הענפים או העלים, עיין משפטי ארץ שביעית פרק טו, הערה 25 שדן בזה ולא הכריע למעשה.

[20] ר"ה ט, ב

[21] ויש לשים לב בשסק, אפרסקים ונקטרינה מוקדמים ולימון, שיתכן שחלק מהיבול של שנה זו אסור באיסור ערלה.

[22] ובשנת מעשר שני דעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שמפרישים בלי ברכה ומברכים "על פדיון הקדש ומחללים את המעשר שני או הרבעי".

[23] רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ט, י.

[24] בעל המאור, רשב"א ור"ן ר"ה ט, ב. י, א.

[25] שנת תשפ"ב היתה שנת שמיטה, ואם עבר ונטע בשנה זו חייב לעקור את האילן, אבל פירותיו מותרים.

[26] רמב"ם מעשר שני ונטע רבעי פרק ט, הלכות י – יב.

[27] דיני ערלה סעי' ה.