שאלה:

לאחרונה ארעו באזורנו מספר מקרי גנבה, ומשכך – נאלצנו להחזיק כלב שמירה בחצר.

הכלב קשור תמיד בשלשלת, כך שאין סכנה אמיתית בכניסה לחצר, אך בפועל, הימצאות הכלב בחצר מרתיעה את האנשים. למעשה, על אף השלט המודיע שהפירות הפקר ושכל הרוצה להכנס מוזמן בברכה, אף אחד אינו נכנס.

שאלתנו: האם קיימנו כדין את מצות הפקרת הפירות, או שמא הפירות נחשבים עדיין ל’שמור’?

תשובה:

במקרה זה, שהכלב הועמד כדי לשמור על הבית ולא כדי לשמור על הפירות, ואף קיימת אפשרות מציאותית להכנס ולקחת את הפירות, הכרעת הפוסקים היא שבעלי הבית קיימו מצות ‘תשמטנה ונטשתה’ גם אם האנשים נמנעים למעשה מלהכנס.

אמנם יש מקום לדון שמניעה כזו גורעת מקיום המצוה, ולכן ראוי לתלות שלט המודיע שבשעות מסויימות יורחק הכלב מן החצר, ואז יהיה ניתן להכנס ולקטוף את הפירות ללא חשש.

ובכל מקרה מותרים הפירות באכילה, גם לאותם שנוהגים שלא לאכול מפירות שמורים [עיין להלן תשובה ה], מכיון שלרוב הפוסקים הפירות אינם חשובים כשמורים.

כל זה באופן שהכלב הובא כדי לשמור על הבית. אבל בוודאי אין להביאו כדי למנוע מאנשים לקטוף את הפירות, ואם עשו ביטלו מצות ונטשתה גם אם קיימת אפשרות מציאותית להכנס.

להרחבת התשובה לחץ כאן

גם אתה ואת מוזמנים לשלוח לנו את שאלותיכם בענייני מצוות הארץ, ורבני בית המדרש ישיבו לכם תשובה בהקדם.