הודאה על פירות ההפקר

במשנה בשביעית פרק ד משנה ב: "בית שמאי אומרים אין אוכלין פירות שביעית בטובה וב"ה אומרים בטובה ושלא בטובה". ובמפרשי המשנה נחלקו בפירוש המשנה, והר"ש פירש שהכוונה שלפי בית שמאי אין מחזיקים טובה לבעלים דרחמנא אפקרינהו. להלכה הרמב"ם (פרק ו הלכה טו) פסק כב"ה שמותר להחזיק טובה, ופירש בדרך אמונה ס"ק קכא שהכוונה להחזיק טובה בדברים כאילו עשה לו טובה אע"פ שלא עשה שום טובה שהתורה הפקירתו. אמנם למבואר בראב"ד מותר להחזיק טובה רק בדברים, אבל לתת לו כסף אסור דהוי כסחורה. והר"ן כתב שאם נותן לו דבר מועט מותר שדבר מועט לא נראה כסחורה [לכאורה הכוונה פחות ממחיר הפירות שלקט]. וכתב בדרך אמונה (ס"ק קכב) שנראה שהחזון איש שביעית (סימן י ס"ק  ה וסימן כג ס"ק יג) פסק כהראב"ד ונמצא שאין לתת לבעלים כסף כשלוקט משדהו.