הבא: סימן כ"א עוד בענין הגבול הדרום – מזרחי <<
שביעית סימן כ'
אודות השטחים הדרומים מזרחיים בממלכת ירדן, (מעל המעלה השלושים)
נשאלנו ב"כשרות למהדרין" – לבאר טעם הדבר שהסכמנו ליקח תוצרת משני מקומות צפונה מן המעלה השלושים, האחד בשטח מקביל לישוב יהל מזרחה מנחל הערבה, והשני שטחים חקלאיים הנמצאים בשטח ירדן מספר ק"מ מזרחה המעובדים ע"י הישוב צופר, ומה הטעם שאין הדבר נכלל בהוראת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שלא ליטול צפונה מהמעלה ה –30.
והנה דבר זה לא הי' למעשה אצלנו עד לשמיטה זו – ולא זכינו להוראות מרן רבינו זצוק"ל בזה. ולבאר הטעם שנראה לנו פשוט להיתר נחזור על יסודות שכבר הארכנו לבארם כאן ב"ישא יוסף".
א. אין חולק על כך שים המלח הינו נקודת גבול, שהרי התוה"ק כותבת, "מקצה ים המלח קדמה ונסב לכם הגבול מנגב" וכמפורט בספר יהושע (פט"ו) דהגבול היה מן הלשון הדרומית "מן הלשון הפונה נגבה", מזרחית "מקצה ים המלח קדמה" ומשם ונסב הגבול.
אלא שהנידון הוא האם ים המלח הוא גבול דרומי ומכאן שכל שדרומה ממנו יחשב לחו"ל, או שמא ים המלח הוא נקודת גבול דרומי מזרחי, ויכול הגבול לילך דרומה הרבה כל שהוא יסוב מערבה, וכבר הבאנו כמה וכמה פעמים דהיו שהסתפקו אף על השטח של אילת, אולם מרן החזו"א כעדות תלמידיו נקט דיטבתה נחשבת לחו"ל, והתיר ליטול משם ללא חשש. ובמכתבו של הגאון הגדול ר"י שפירא זצוק"ל (ראה הליכות שדה גליון 88, מכתבו של הרה"ג ר"ק כהנא) נכתב כי נטלו תוצרת מיטבתה וגרופית, ועל פי מה שנמסר השאלה בזמן החזו"א היתה ליטול תוצרת באיזור הישוב יטבתה אולם ממכתבו של הגר"י שפירא אנו למדים כי תלמידי מרן החזו"א הבינו שלא היתה כוונתו דווקא ליטבתה, וגם ישוב שהוא מספר ק"מ צפונה (גרופית) מהמקום שהתיר מרן החזו"א (יטבתה) יש להתיר. וכבר הזכרנו בכמה מקומות שליבי אומר לי שאלמלא עדות זו בשם מרן רבינו החזו"א הרי מרן הגרי"ש היה מסתפק אף על אילת, אולם אחרי הוראת מרן החזו"א נקט מרן רבינו הלכה למעשה כי מקומות אלו חשיבי חו"ל, אלא שאף הוא הוסיף ואמר שודאי לא היתה כוונת החזו"א לקבוע את יטבתה כנקודת גבול אשר צפונית ממנה יהיה ארץ ישראל, אלא שנקודת ישוב זו והקרקעות שסביבה היתה השטח החקלאי היחידי שעובד באותו אזור באותו הזמן ולכן עליהם השיב החזו"א כי הם נחשבים כחוץ לארץ, כלומר מחוץ לספק הקיים לגבי שטחי הערבה הצפונית, ולכן מסתבר היה לו למרן רבינו זצוק"ל שגם ישובים שהם צפונה משם מספר ק"מ ספורים אף הם אינם בכלל הספק, ובזה הסכימה דעת מרן רבינו זצוק"ל לומר כי כל מה שלמטה מהמעלה ה – 30 בדרום (וזה כמה ק"מ צפונית לגרופית) ודאי יצא מכלל הספק. (וענין המעלה ה – 30 מבואר ברמב"ם בהל' קה"ח ואכמ"ל). ונשוב על מה שכתבנו כמה וכמה פעמים, כי לא נתכוין מרן זצוק"ל לקבוע כי הגבול הוא המעלה ה- 30 אלא לומר שכל שדרומה מן המעלה השלושים הוא ודאי חו"ל, כי לא יתכן שיהא מקום דרומה ממעלה הזו שיהא בו ספק שהוא בתוך ארץ ישראל, ואם יבוא להקל צפונה לא יהא גבול להגביל המקום שייחשב כחו"ל, ולכן הורה ליטול תוצרת דרומה מהמעלה השלושים ולא צפונה מזה.
ב. ויש נידון נוסף, היכן הוא גבול ים המלח, שהרי כידוע קיימים תנודות באורך ורוחב האגן הדרומי של ים המלח, וכל שעסק בחקר גבולות הארץ מרגיש בקושי להגדיר את קצהו הדרומי של ים המלח. ויש מי שביקש לקבוע הגבול באיזור מפעלי ים המלח, ויש מי שחושש למה שכתב יוסיפון שים המלח הגיע עד צוער, ואם צוער מזוהה עם הכפר צפי הרי שים המלח הגיע לכמה ק"מ דרומית מזרחית מגבולו הנוכחי, וגם כאן קשה לקבוע עד היכן צריך לחוש.
ג. הרי דלדעת מרנן החזו"א והגריש"א זצוק"ל, קו הגבול מתחיל מקצה ים המלח והוא יורד דרומה מערבה עד לקצה גבול (אזור חממות לוטן) המעלה ה- 30 שאותה התיר מרן רבינו זצוק"ל, וזוית הגבול הינה בהתאם לנקודות אלו, כי לא מסתבר וכמעט אי אפשר לומר שיש נקודה דרומית מזרחית מתוואי גבול זה שהיא בתוך אר"י שהרי קו הגבול נוטה מערבה (וכמו שהובא לעיל שים המלח ודאי שהי' נקודה דרומית מזרחית, ולכן אם "חממות לוטן" הותרו בהיותם למטה מקו שלושים, הרי כל נקודת הגבול שהיא מזרחית הינה מחוץ לגבול הארץ), אולם כאשר מבקשים לקבוע סמוך לנקודת היציאה של הגבול, אי אפשר לומר כי ניתן לקבוע את גבול נחל הערבה באיזור נאות הכיכר שהרי יתכן ובשינוי כל דהו בים המלח משתנה גם נקודת הגבול הזו. ולכן לדעת מרן רבינו זצוק"ל כל שאנו דנים על ישובים שהם סמוכים לים המלח, אי אפשר לומר שמקום שהוא מזרחה נחשב כחו"ל כי הנידון הוא כיצד ירד הגבול מים המלח, באיזו זוית, אבל ככל שהנקודה הדרומית – מזרחית רחוקה מים המלח ניתן ביתר קלות לומר שהיא חו"ל.
ד. דנו בעבר בהיות מרן רבינו הגריש"א זצוק"ל בחיי חיותו – בדבר נטילת תוצרת ממדינת ירדן וכך כתבנו בענין זה, כי שטח הר שעיר (שהוא צפונית לקו המעלה השלשים) עד נחל זרד (שהוא דרומית לים המלח) לכאורה ברור שהוא בכלל ארץ אדום (שלא כבשוה עולי מצרים כלל), ואף אם נחשוש כי קו הגבול עובר מקדמת ים המלח, ונחשוש כי ים המלח הגיע עד "צפי" כנ"ל, וקו הגבול משם הולך עד המעלה השלשים, אבל הרי מ"מ נאמר שם בקרא "ונסב", וא"כ קו הגבול נוטה לצד מערב, ואף אם נחמיר למדוד בקו ישר עד "פטרה" (וכמו שנקט איזה חוקר כי "רקם – חגרא" היא פטרה), הרי מ"מ כל השטח שהוא יותר מזרחי משם, מותר אפילו לישראל לזורעו בשביעית, ופשוט שאין צריך לנהוג קדושת שביעית בתוצרת המובאת משם. אמנם כעת (שנת תשע"ה) שמעתי בשם אחד מגדולי הגאונים שליט"א שהחמיר בזה, ולענ"ד עפ"י מה שזכיתי לדון לפני מרן הגרי"ש זצוק"ל אפשר להקל בזה.
ה. ומעתה נבוא לנידון דידן – לענ"ד סברנו כי לחומרא יש לחוש שים המלח הגיע עד צפי ומשם יש למתוח קו – לכיוון הנקודות שהותרו בקו 30 וזה כאמור החממות של לוטן, ואז לבדוק כי כל היוצא מזרחה אינו בכלל אר"י, וכמובן, מאד מסתבר שבמקום שאין ציון נקודה בתוה"ק הרי הגבול הלך בתוואי טבעי, ולכן כאשר אנחנו מדברים על נקודות מזרחה מישוב "יהל" שהם כמה ק"מ בלבד מעל קו השלושים, הרי מסתבר שמזרחית לנחל – הינו חו"ל בלא פקפוק. לעומת זאת בשטחים חקלאים של הישוב צופר שהם צפונית ליהל סברנו כי רק נקודה שהיא מזרחה מהנחל, יותר מכמה ק"מ תחשב כחו"ל – כי נקודה זו צפונית יותר. ולא סמכנו ח"ו על עצמנו אלא שאלנו בקודש פנימה אצל מרן הגרח"ק שליט"א שכידוע לפי המפה שהוא שירטט שטחים אלו הינם חו"ל ודאי, ולכן שאלנו כיצד יש לנהוג לנוהגים עפ"י מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ואמר לנו שמסתבר הכי גם לפי דעת מרן רבינו זצוק"ל, ולכן התרנו ליקח משם תוצרת והי"ת יצילנו ממכשולות.
והנה בתחילת חודש טבת התשע"ה כתב מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, כי בעניני גבולות לא ישנו ממה שאמר מרן רבינו זצוק"ל, והיו אנשים שנתנו הסבר לדבר כי כוונתו כנגד מה ש"כשרות למהדרין" נוטלת משני מקומות אלו, ונכנסתי לקודש פנימה והי' שם בנו ידידי הרב הגאון ראי"ש קניבסקי שליט"א ושוב שאלתי בקודש, וביקשתי שיקרא מה שכתבנו כאן, וכתב בכתי"ק,
"בס"ד ו טבת שמיטה תשע"ה כנים הדברים כנ"ל וכך אמרתי, חיים קניבסקי".
ברוך הבוחר בהם ובמשנתם.
