הבא: סימן ז' מקורות תוצרת חקלאית בשמיטה <<
שביעית סימן ו'
העברת שתיל שניטע בשביעית למקום אחר
כמה חקלאים שומרי שביעית ביקשו לקנות עץ במשתלה שנטעה השתיל בשביעית, וטעמם היה דהרי בשתיל זה התקיים הדין של "יעקר" שהרי עקרוהו ממקום שניטע ומבקשים להעבירו למקום אחר. ושאלה זו איננה חדשה כי כבר במוצאי שביעית שנת תשי"ט בקשו באחד המשקים ששמרו שמיטה לנטוע פרדס, אולם נתברר שהשתילים ניטעו בשביעית ע"י ישראל ושאלו פי אחד מגדולי הפוסקים דאז, והורה להיתר היות וכבר נתקיים בזה קנס חז"ל, דהרי עקרו השתילים מהשדה והעבירו אותם לנטיעה בשדה אחר.
ושמעתי בזה ממרן רבינו זצוק"ל דמסתבר דכל שנהנה מגידולו הרי הוא בכלל גזירת יעקר, וכמבואר ברמב"ם (פ"ג הי"א) דגזרו אף על היורש – דמחייבים את היורש לעקור, ולכן ודאי שאסור להשתמש בשתילים אלו וחל עליהם דין יעקר.
ובאותו ענין, באחד מביקורי מרן הגרח"ק שליט"א אצל מרן רבינו זצוק"ל דברו אודות הוראת רבינו הנז' לאסור העברת שתיל שניטע באיסור בשביעית למקום אחר (לאחר שביעית), וביקש מרן הגרח"ק לברר טעם האיסור האם זה משום שלדעת רבינו מרן זצוק"ל נשארה גזירת "יעקר" או שאכן גזירת יעקר ליכא שכבר נעקר אלא שאסור הדבר משום "נעבד", (שנטע באיסור בשביעית). ובשעת השיחה, הבנתי בעוניי כי שאל מרן הגרח"ק כן, כי אם אסר מרן רבינו זצוק"ל מדין נעבד, הרי מרן החזו"א ס"ל בזה להקל בשעת הצורך. והשיב רבינו זצוק"ל דאף להשיטות דנעבד שרי הרי יש לאסור כאן מדין יעקר, וכנתבאר דכל שנהנה מהנטיעה הראשונה הוי זה בכלל הגזירה וחייב לעקור – עד כאן תורף דברי מרן רבינו זצוק"ל.
ובעוניי אוסיף שלעת כזאת שסדר הנטיעות הרגיל בחקלאות הוא שנוטעים במשתלה ומעבירים לשדה, אם כן העקירה במשתלה הינה שלב בגידול הרגיל (אף אם מונין מחדש לערלה) ואין זה עקירה, שעליה יהא נידון – שאולי כבר נתקיים קנס חז"ל, ולכן יתכן דגם אותו פוסק שהתיר בזמנו, הי' מודה לאסור – דהיום זה ודאי סדר הגידול החקלאי.
