הבא: סימן ס"ג ביקור חולים ואמירת מי שברך בשבת קודש <<
יו"ד סימן ס"ב
פדיון בכור שעבר למערב העולם
בדבר בכור שנולד בארץ ישראל במוצאי שבת, שזמן פדיונו הוא בשלישי בשבת – ד' שבועות לאחר לידתו, שהוא יום הל"א ללידתו. וקודם זמן זה הרחיקו הוריו עמו מערבה לארה"ב, ושאלתם בפיהם האם יכולים הם לפדותו ביום שני אחה"צ שהוא יום ג' בארץ ישראל, או שחייבים הם אף במקומם להמתין עד יום שלישי ולפדותו אז.
הנה בשו"ע, (יו"ד סימן שה סי"א) כתב, אין הבכור ראוי לפדיון עד שיעברו עליו שלשים יום, ואחר שלשים יום יפדנו מיד שלא ישהה המצוה, והיינו שצריכין להמתין בפדיונו עד יום ל"א ללידתו שאז כבר עברו עליו ל' יום, [ועיי"ש מש"כ הגרעק"א טעם מדוע אין נוהגין לפדות בליל ל"א]. ומקורו ממתני' דבכורות, (דף מט ע"א), דגמרינן חדש חדש ממנין הבכורים במדבר, מה התם "ומעלה" אף הכא נמי "ומעלה", דמשמע לאחר שלשים.
ובפרש"י שם משמע דמה שאין הבכור נפדה עד שיעברו עליו שלשים יום, הוא משום חשש נפל, דכל שלא עברו עליו שלשים יום לא יצא מכלל נפל ולא מיחייב בפדיון, וכן מבואר בפירש"י במנחות (דף לז ע"א ד"ה שומע). אמנם התוס' בבכורות, (שם ד"ה מת), ובמנחות, (שם ד"ה שומע), הקשו אפירש"י דאפילו קים לן שכלו לו חדשיו, מ"מ בבן חדש תלה רחמנא. הרי דבין לרש"י ובין לתוס' מנין הימים תלוי בולד הנולד, דבעינן שיעברו עליו שלשים יום, ואינו דין בתאריך, או בספירת הימים, כגון ספירת העומר, דהתם בעינן שיספור האדם את יום הספירה של מקומו, אלא הוא דין שיעברו עליו שלשים יום וכל שעברו עליו שלשים יום מלידתו הרי הוא ראוי לפדיון.
ולפ"ז בנידון דידן שהתינוק נולד בארץ ישראל במוצש"ק, ואז בארה"ב היה צהרי היום של שב"ק. וא"כ בהגיע צהרי יום שני בארה"ב (שאז כבר ליל שלישי בארץ ישראל) כבר עברו על הולד שלשים יום, דאילו היה נשאר בארץ ישראל כבר היה ליל ל"א ללידתו, וממילא מסתבר שאפשר כבר לפדותו.
וכדברים האלו זכיתי לשמוע ממרן עמוד ההוראה הגרי"ש אלישיב דלכתחילה במקום דאפשר ודאי שימתינו עד יום ג', אולם בשעת הצורך (כשאי אפשר להמתין) אפשר לפדותו ביום שני לעת ערב. ובכל מקרה יזהרו שישארו המעות ביד הכהן עד למחר (ויאמרו לו שיחול הפדיון לאחר שלשים יום), וכמבואר בדברי הרמ"א (יו"ד שם סי"ג), דבכה"ג אף אם פדאוהו לפני זמנו מהני.
