הבא: סימן כ"א האכלת תרומה לבהמת כהן שיש בה שותפות גוי <<
זרעים סימן כ'
תשובת מורנו הגאון בעל "שבט הלוי" שליט"א בענין הפרשה בתערובת
ב"ה כבוד ידידי הרב הגאון המושלם מזכה הרבים כש"ת מוהר"ר יוסף יקותיאל אפרתי שליט"א.
אחדשה"ט וש"ת באה"ר. יקרתו קבלתי ואודות התערובת של פטור וחיוב ותערובות חיוב מסוגים שונים (על ידי הספיקות גבולות א"י) לגבי הפרשת תרו"מ והספק אם מותר להסתמך עמש"כ קצת פוסקים ותלו עצמם על סתימת הרמב"ם פ"ב הי"ג מתרומות שהביא משנתינו דחלה פ"ג מ"ט בתערובת זיתי ניקף עם זיתי מסיק וכו', ולא מוקי לה בשעשאן לח בלח כדאוקי לה הר"ש שם, מכלל דדעתו דגם יבש ביבש יש בילה וכמש"כ בתשובת מהרי"ט ח"א סי' יח, ושאל דעתי העני' בזה.
הנה ענין בילה הוא רחב מאד ואנקוט בקצרה בדברים שרשים כדרכי, ביסוד ענין בילה ומחלוקת ר"ש שזורי וחכמים בר"ה יג ע"ב. יש להתבונן במה פליגי דאם אמר ר"ש שזורי דצובר גרנו בתוכו ומפריש מן התערובת הרי דבמציאות אפשר דמתערב יפה יפה א"כ במה פליגי חכמים ואמרי דאין בילה אלא בלח, איברא רש"י כ' שם ד"ה יש בילה יש לסמוך על בילה ולומר שיש משניהם תוך המעשר לפי חשבון, ושוב בד"ה אין בילה כ' דלחכמים אין סומכין על כך שיש לומר שלא נבלל יפה וכו', מכלל דבמציאות אפשר הדבר, אלא מחלקותם אם סומכין על כך ואם באמת לא בלל יפה גם ר"ש שזורי לא הי' מקיל. אלא דאיירי דעשה כל טצדקי לבלול יפה דסמך ר"ש שזורי על כך וחכמים גזרו דילמא לא עלתה בידו, ובודאי לפי אומדנא ועפ"י רוב בלל יפה, וא"כ מסתבר טעמי' דר"ש שזורי ובפרט בפול המצרי דלכל הדעות הו"ל חיובו רק מדרבנן, ואע"ג דלהרבה שיטות אין עושין ספק דרבנן בידים י"ל דהכא ספק דרבנן נוטה יותר להקל כיון שעשה בלילה יפה בידים ושלא להטריחו להפריש ממקום אחר.
אמנם האמת דפשטות דברי הרמב"ם פ"ח ממעשר ה"ב והלאה יראה דבכל טבל ס"ל כן דיש בילה וגם דאורייתא, וכפשטות דבריו פ"ב הי"ג מתרומות דקיי"ל שהוא מן התורה, ולא קיי"ל כרמב"ן פ' ראה דרק תירוש ויצהר מה"ת, והרמב"ן עצמו בחי' ב"מ פח ע"ב חזר מזה והדברים עתיקים, וע"ע ברמב"ם פי"ד ממעשר ה"ח ממשנתינו דדמאי ובמל"מ שם שהסכים עם הבנת מהרי"ט דדעת הרמב"ם דאף בודאי יש בילה.
ולהלכה אין ספק שמעיקר הדין קיי"ל דאין בילה כדעת הר"ש פ"ג דחלה שם, וכן מבואר בתרומת הדשן סי' קצ ובש"ך יו"ד סי' שכד ס"ק יא לענין חלה מחיוב על הפטור ולהיפך, ועוד פוסקים, ועיין בבית מאיר יו"ד סוס"י קט דרק לחומרא צריכים לחוש דיש בילה ולא לקולא יעו"ש.
והנה עד עכשיו דברנו מב' סברות. א – דאין בילה בין בשל תורה בין בשל דרבנן כחכמים דר"ש שזורי כדעת הראב"ד והר"ש ודעמי'. ב – דיש בילה בין דאורייתא בין דרבנן כדעת הרמב"ם לפי הבנת גדולי הדורות המהרי"ט והמל"מ ודעמי'.
איברא יש דעת שלישית הזכירה הגאון טורי אבן ר"ה יג ע"ב דבדרבנן יש בילה ובדאורייתא אין בילה, וכ' הטו"א לדמות זה למה דקיי"ל דבדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה כדאיתא ביצה לח, והסברא פשוטה דענין בילה ספק הוא וספק דרבנן להקל, אלא דחכמים של ר"ש שזורי לא רצו לסמוך על זה.
והשתא אמינא דהשו"ע יו"ד סי' שלא סי"א פסק לענין תרומה בזה"ז דרבנן דיש ברירה, והגר"א שם הוסיף דהה"ד דלענין תרומה בזה"ז דרבנן דיש קנין להפקיע, וא"כ למה דמדמה הטו"א דין בילה לברירה גם אפשר להקל בדין בילה דבזה"ז גם בדגן תירוש ויצהר דרבנן, ומכ"ש בתרומת ירק וכה"ג דאיכא תרתי דרבנן, ונהי דהרמ"א שם ס"ב הביא דעת המחמירים דתרומה בזה"ז דאורייתא מכ"מ כ' דלא נוהגין כן, וא"כ הנ"ל הי' מקום להקל גם בדיני בילה.
אלא דעומד נגדינו פסק גדולי הפוסקים ביו"ד סי' שכד הנ"ל דהכריעו להדיא דאין בילה גם בחלה בזה"ז דרבנן, וע"כ להורות כן לכתחלה אי אפשר נגד המופסק לחומרא, אי לאו בתרומת ירק כפול וכיו"ב דאיכא תרתי, תרומה בזה"ז וגם חיוב הפרשה רק דרבנן.
איברא אם איכא שעת הדחק או הפסד מרובה, או מצב שא"א בשום אופן להפריש בענין אחר כיון דאיסור בילה בזה"ז לענין הפרשה רק איסור דרבנן מספק, הלא קיי"ל ביו"ד סי' רמב בש"ך שם דאפילו על יחיד נגד רבים סומכים בשעת הדחק והפסד באיסור דרבנן, וכ"ש על דעת הרמב"ם הנ"ל, כ"ז יראה לענ"ד דרך לימוד זכות ושעת הדחק במעט עיון.
והריני דוש"ת באהבה, מצפה לרחמי ה'.
