הבא: סימן כ"ג הפרשה משלו על של חברו <<
זרעים סימן כ"ב
הפרשת תרו"מ במפעלים
וחנויות בבעלות נכרים
כהיום מצויים חנויות ומפעלים, הנמצאים בבעלות נכרים גמורה, ותוצרת המזון המשווקת על ידם חייבת בתרו"מ מעיקר הדין, הואיל וגדלו ביד ישראל, ואף נגמרה מלאכתן ביד ישראל ורק אחר כך נרכשו ע"י הנכרי, וא"כ הם טבל ודאי השייך לנכרי. והם מבקשים לקבל הכשר מבתי הדין וועדי הכשרות למהדרין, ויש לעיין אם יש דרך לתקן את פירות הנכרי.
בריש תרומות מבואר שאין אפשרות להפריש תרומה מדבר שאינו שלו, אלא כשעשאו שליח, וכמבואר שם (פ"א מ"א ולהלן פ"ד מ"ד). ובגמ' קידושין (דף מא ע"ב) יליף מדכתיב גם אתם, מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית, דאין הגוי עושה ישראל שליח, ואינו נעשה שליח של הישראל. וכן פסקו הרמב"ם (פ"ב מהלכות שלוחין ה"א ובריש פ"ד מהלכות תרומות) והטוש"ע (חו"מ ריש סימן קפח). וא"כ נמצא שאף אם המשגיח הפריש תרו"מ במפעלים בבעלות נכרים לא תיקן ולא מידי, ואף שבעה"ב הנכרי חפץ בהפרשתו לא מהני, דאין הנכרי יכול למנותו שליח להפרשת תרו"מ.
תורם את שאינו שלו כיצד מהני
והנה שנינו בגיטין (דף סו ע"א), מי שהיה מושלך לבור, ואמר כל השומע את קולו יכתוב גט לאשתו, הרי אלו יכתבו ויתנו. וכתב הר"ן (דף לב ע"ב מדפי הרי"ף) דפרש"י טעמא בריש פרק המדיר (כתובות דף ע ע"ב) דכיון דאמר יכתוב, שליחותיה קעביד. והביא שם דהקשה הרמב"ן דהא תנן בפרק אין בין המודר (גיטין דף לה ע"ב) ותורם את תרומתו ואת מעשרותיו לדעתו, ופרכינן (דף לו ע"ב) אי תורם משל בעל הכרי [ולדעתו של בעל הכרי] הא קא מהני ליה דקא עביד שליחותיה, ומפרקינן באומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום, אלמא כה"ג לא הוי שליחות, דאי הוי מאי מפרקינן הא קא מהני ליה. ואינה קושיא, דהתם כל הרוצה לתרום קאמר מדעתו, ואינו אלא כנותן רשות, אבל לאו שליחותיה הוא, וגבי תרומה אפילו גילוי דעתא נמי מהני, כדאמרינן בפרק אלו מציאות (ב"מ דף כב ע"א) כלך אצל יפות אם נמצא יפות מהן תרומתו תרומה. ומבואר דס"ל להרמב"ן דחלוק דין תרו"מ מגיטין, דאף דבגט לא מהני בלא מינוי שליחות, מ"מ בתרומה לא בעי' מינוי שליחות ובגילוי דעתא סגי.
ותמה שם הר"ן דהתם בפרק אלו מציאות הא אוקימנא דההיא דכלך אצל יפות דוקא דשוויה שליח, דאמרינן התם [תרגמה אביי] אליבא דרבא דשוויה שליח, וה"נ מסתברא, דאי לא שוויה שליח מי הוי תרומתו תרומה, אתם גם אתם לרבות שלוחכם, מה אתם לדעתכם וכו', אלא כגון דשוויה שליח וכו'. והסיק שם הר"ן דלא כהרמב"ן ואף תרומה לא מהני בלא מינוי שליחות.
והנה בדעת הרמב"ן ביארו הרבה מהאחרונים, דמהני מדין זכין לאדם. ולפיכך מהני אם גילה דעתו דניחא ליה, דבזה שגילה חשיב כזכות לו ומהני, ואף שלא מינהו להדיא כשליח, וכן כתב הגרעק"א בב"מ (דף כב ע"א). לפ"ז אף לדעת הרמב"ן אין אפשרות לישראל להפריש תרו"מ מפירות הנכרי, דהרי מבואר ברמב"ם (פרק ד מהלכות זכיה ומתנה ה"ו), שאין זכיה לנכרי, וכמבואר בב"מ (דף עב ע"א). ועוד דלדעת הרבה ראשונים זכיה מטעם שליחות, וממילא אף אם הנכרי גילה דעתו שחפץ בהפרשת המשגיח, ושפיר הוי זכות לו, מ"מ הפרשת המשגיח לא מהניא ולא מידי, דהגוי אינו בכלל שליחות וזכיה.
והנה מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל כתב בקונטרס לאפרושי מאיסורא (נדפס מחדש במנחת שלמה ח"ג) בדעת הרמב"ם דיתכן שיש ב' מיני הפרשות של אדם עבור חבירו, אחד דיכול להפריש עבורו כשליח, ועוד דיכול להפריש גם כשבעה"ב רק גילה דעתו שחפץ בכך, ובכה"ג א"צ לתורת שליחות כלל. וכל הסוגיות דמיירי בהפרשת תרומה מדיני שליחות, הם באופן שבא להפריש משל חבירו בתורת שליח, אבל מתי שבא להפריש ע"י גילוי דעת מהני בלא מינוי שליחות. (ויתכן דהנפק"מ ביניהם האם פעולת העושה נחשבת ומתייחסת אל המשלח, וכמ"ש באו"ש בסוגיא דשליח נעשה עד. ועוד נפק"מ למה שחקר באתוון דאורייתא בדין שליחות אי השליח הוה כידו או שהפעולה מתייחסת אל המשלח, וכשנעשה בדרך של גילוי דעתא ודאי דאין שייך). ולפ"ז אף כשהבעלים נכרי יתכן דמהני שפיר הפרשת המשגיח מדין גילוי דעתא, דא"צ בזה לדין שליחות כלל. אכן כבר הרגיש מרן הגרש"ז זצ"ל דהדבר צ"ע דמסוגיות הש"ס משמע בפשיטות דכל מה דמהני הפרשה משל חבירו הוא ע"י שליחות.
והנה החזו"א מעשרות (סימן ז אות טו), הניף ידו לומר דלכו"ע בהפרשת תרו"מ בעינן שליחות ולא מספיקה נתינת רשות וכל מה שנחלקו הרמב"ן והר"ן הוא רק האיך צריך למנות את השליח. דהרמב"ן ס"ל דבתרומה שעיקרה זכות, שהרי הוא צריך לתקן כריו, רק דבסתמא לא חשיב זכות משום דמצוה בו יותר מבשלוחו, ובגילוי דעת מהני דחשיב עכשיו זכות והוי שליח, אף שאין בלשון זה שליחות ממש. אבל בגירושין, שאין זו זכות לבעל, אף בגילוי דעת לא מהני, דאינו אלא כרוצה לחוב בעצמו, ולפיכך בעי מינוי שליחות להדיא. וכתב שם שכבר כתב כן הגרע"א ז"ל ליישב קושית הר"ן. ולפ"ז אף לדעת הרמב"ן לא מהני הפרשת המשגיח מפירות הנמצאים בבעלות נכרי, דכל מה דמהני הוא מטעם שליחות, ונכרי אינו בתורת שליחות.
הפרשה כשהנכרי מאמין על ידו
וראיתי מכתב של הגאון ר"מ שטרנבוך שליט"א שמבאר שהפרשת תרו"מ במפעלים של גוי (כגון במפעלים הגדולים בארה"ק שהם בבעלות של גוי) הינה ע"י ש"מאמין על ידו". וז"ל "שאלו בשם כמה ת"ח שחברת עכו"ם נמכר לערך חציו לעכו"ם בחו"ל וכו'. והנה לענין ההפרשה יש כאן ממונה שיכול לתת כספים וכ"ש הפרשת תרומות ומעשרות שלהם לטובת המפעל והדבר מפורש בירושלמי פ"ו דדמאי (ה"א) שמועיל לגוי במאמין על ידו". ואמרתי לבאר יסוד זה, אחרי שבעוניי נדמה שיש שאלה גדולה אודות הפרשת תרו"מ בחברה כגון זו שיש בה בעלות ושותפות גוי, מכח מאמין על ידו.
והנה בירושלמי (ריש תרומות ושם), מבואר שיש אפשרות לישראל להפריש ולתקן פירות של נכרי במאמין על ידו, כדאמר רב אבא, שמה שכתוב בברייתא שישראל יכול לתרום מפירות גוי, מדובר במאמין על ידו.
ובגדר "מאמין על ידו" נחלקו מפרשי הירושלמי, הרש"ס כתב דבמאמין על ידו חשיב כאפוטרופוס על כל נכסיו, ולפיכך הפרשת הישראל מועלת, דהאפוטרופוס נחשב כבעלים לענין הפרשה. המהר"א פולדא ביאר דבמאמין על ידו מהני משום שהנכרי מסייע קצת להישראל בהפרשתו. והפני משה כתב, וכן משמע מפירוש הגר"א, דמאמין על ידו מהני, משום שהנכרי עומד על ידו, וחשיב כמו שהנכרי מפריש. ובהר צבי זרעים (סימן נט ס"ק ב), הוסיף לבאר בזה דכיון דהמתנות חלות גם במחשבה, ממילא חלה ההפרשה מכח מחשבת הנכרי העומד ומסכים למעשי הישראל. ובזה ביאר שם את מה שנהגו ע"פ הוראת הגר"ש סלנט זצ"ל שהממונה מפריש תרו"מ מחנויות של נכרים, כשהנכרי עומד לצידו. [ועדיין צ"ב בדבריו מה הגדר במעשה הישראל, אי הוא רק כמסייע לנכרי לערוך את הפרשותיו, ועיקר החלות נעשית ע"י מחשבת הנכרי, או דהישראל פועל דבר מה בחלות ההפרשות דתרו"מ. ומתוך דבריו נראה, שההפרשה היא של הגוי, ומועיל ההפרשה ע"י מחשבה של הגוי או שהגוי אומר להדיא, אבל מעשה הישראל הוא מעשה קוף בעלמא]. ובחזו"א (שביעית סימן ד סקי"ב) הוסיף עוד, שהכוונה במאמין על ידו, זה שהנכרי עושה התרומה והישראל רק משתדל עם העכו"ם שיתרום משל עצמו, הואיל שהרי איתיה בתרומה דנפשו.
ולכל הני פירושים נראה דבנידון דידן אין אפשרות לתקן את ההפרשה במפעלים של נכרים במאמין על ידו. דלפירוש הרש"ס הוא רק כשהוא כאפוטרופוס על כל נכסיו, וזה ודאי אין שייך במשגיח הבא להפריש תרו"מ מטעם ועדות הכשרות. ולפירוש מהר"א פולדא הדבר מועיל רק כאשר הנכרי מסייע קצת להישראל בהפרשתו. ולפירוש הגר"א, הפנ"מ והחזו"א, אין מועיל אלא כשהנכרי עומד ליד הישראל בשעת הפרשת התרו"מ, וא"כ ודאי אין שייך לעשות כן למעשה, הואיל ובמירב המקרים בעלי המפעלים אינם מסייעים אפילו מעט בהפרשת התרו"מ וודאי שאינם עומדים לצידו של המפריש. וכן שמעתי מפי עמוד ההוראה מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א שאין לסמוך על הפרשה במאמין על ידו אא"כ הנכרי עומד ליד הישראל המפריש את התרו"מ. – [אמנם באופן שהוא אפוטרופוס גמור אפשר דמהני לכו"ע. דכל מה דפליגי הגר"א ושאר מפרשים הוא דמאמין על ידו לא חשיב ע"י זה לאפטרופוס, אבל כשהבעה"ב מינהו לאפוטרופוס גמור על כל נכסיו וממונה גם להפריש שאני, אלא שיש לעיין דלכאורה בנד"ד אינו אפוטרופוס ממש].
ולפי זה קמה וגם ניצבה השאלה הכיצד מועילה הפרשת תרו"מ בחברות הגדולות בארה"ק שיש בהם בעלות ושותפות עכו"ם.
שליח של האפוטרופוס אי מהני
ובדבר הטענה כי ברוב המקרים מינו הבעלים מנהלים יהודיים אשר בכחם למכור ולקנות להשאיל ולהשכיר וכו', הרי שגם הם נחשבים כאפוטרופוסים והוי כמאמין על ידו דמהני לשיטת הרש"ס, ובפרט בכה"ג שהוא אף פועל של בעה"ב. וכך גם שמעתי על דרך האפשר מפי אחד מגדולי ישראל שליט"א כי יתכן ואם יש מנהל יהודי הוי כמאמין על ידו. אולם עדין יש לעיין דהיינו דווקא אם המנהל היהודי מפריש בעצמו, אבל מאן מפיס שבכוחו גם למנות את המשגיח כשליח להפרשת תרו"מ, דיתכן שמינוי שליח על ידי המנהל מועיל רק כאשר הבעלים יהודי והינו בר שליחות, דבכה"ג שפיר איכא למימר דהואיל ומנהלי המפעלים בכחם לבצע מכירות וקניות וכדומה, הרי כל שליח הפועל מטעם המנהל חשיב כשליח של בעה"ב, כיון שהוא זה ששלח את המנהל לפעול מטעמו. אבל כשבעה"ב הוא נכרי, שאינו בתורת שליחות כלל, מה מהני בזה שהמנהל הוא ישראל, הרי כל מה שהמנהל קיבל רשות זה רק לפעול בשליחותו ובכוחו של בעה"ב, ואף שיכול למכור ולקנות ולהשכיר, אינו יכול למנות שליח שלזה צריך שיועיל מטעם שליחות, ולזה לא מהני כיון שאין הנכרי בתורת שליחות.
אי מהני מהתורה או מדרבנן
ובאמת אף אם יקפידו שבעה"ב הנכרי יעמוד לצד המפריש ואף יסייע קצת בידו, דמהני לדעת מפרשי הירושלמי, עדיין לא מהני לכו"ע. דהנה נחלקו ר"ש וחכמים במתני' (תרומות פ"ג מ"ט) אי הפרשת הנכרי חלה מן התורה, וברמב"ם (פ"ד מהל' תרומות הט"ו) משמע דפסק כר"ש שאינו חל אלא מדרבנן. וכתב החזו"א (מעשרות סי' ז, כו) דלפ"ז אם יתן הנכרי את תרומתו לכהן, חייב הכהן להפריש עליו תרומה מיניה וביה. ולפ"ז בנידון דידן, אף אם ננהיג את סדר ההפרשה מדין מאמין על ידו באופן המועיל לכל הדיעות דהיינו שהוא עומד ומסייע, עדיין יתכן דלא מהני אלא מדרבנן דהרי לכל הני פירושים, מה דמהני ההפרשה הוא מטעם דחשיב כאילו הנכרי מפריש, ולדעת הרמב"ם שפסק כר"ש הוי רק מדרבנן, וכל המקבלו יתחייב עדיין להפריש עליו תרו"מ, ולפ"ז כל הרוכש מפירות מפעל שכזה יצטרך להפריש עליו שוב תרו"מ.
אי מהני מטעם פועל
והנה ידוע מש"כ במחנה אפרים (שלוחין י א) שאם אדם שוכר פועל נכרי, ועושה על ידו מעקה, הרי הישראל מקיים את המ"ע דמעקה. דאף דאין שליחות לנכרי, מ"מ כשהוא פועל של הישראל מהני, דפועל אינו מדין שליחות אלא מדין יד, וזה שייך אף בנכרי. ועפ"ז הציע ידידי הרה"ג ר' שמחה איידלשטיין שליט"א, שיהיה המשגיח הממונה על הפרשת תרו"מ פועל של בעה"ב, דבכה"ג מהני אף שבעה"ב הינו נכרי שאינו שייך בתורת שליחות.
אמנם כ"ז לדעת המחנ"א, אך לדעת הגרעק"א (שנדפס בסוף ספר מחנ"א) וסייעתו דס"ל דאף פועל לא יכול לייחס פעולה אל הנכרי כלל, לא מהני מידי. ועוד דיתכן דכל מה ששייך לומר שע"י שיהיה פועל של הנכרי הוא יכול לייחס אליו פעולות, כ"ז רק בענינים שהנכרי שייך בהן, ואף הוא מחוייב בהן, אבל בדברים שאין הנכרי שייך כלל, לא מהני מה שנעשה כידו, דהא האי ידא לא שייכא בזה כלל. וא"כ אי נימא דמן התורה הפרשת הנכרי לא מהני, אין מעלה במה שנעשה הישראל כידו, דאף הפרשה זו אינה חלה מן התורה אלא מדרבנן וכדעת הרמב"ם שפוסקים כר"ש, וכן שמעתי מפי מרן הגריש"א דלא ארווחנא בזה שתחול ההפרשה מן התורה. וממילא לפמש"כ החזו"א הנ"ל יש להפריש תרו"מ שוב מתוצרת זו בהגיעה ליד הישראל.
שהמשגיח יקנה את הפירות
אכן ניתן להנהיג שבכל יום לפני הפרשת תרו"מ ירכוש המשגיח את כל פירות הטבל שבמפעל, ואז נחשבים הם כפירות של ישראל, ויפריש מהן תרו"מ כדין, ושוב ימכרם בחזרה לבעל המפעל הנכרי.
אלא דיל"ע בזה, דעד שימשוך את כל הפירות אין חל הקנין באופן המועיל לכל השיטות, וזה אין באפשרות לבצע כלל. וקנין סודר נמי יש דעות דלא מהני וכמבואר בש"ך (חו"מ סי' קכג סק"ל), אמנם בקצה"ח (סי' קצה) חלק עליו והעלה לדינא דמהני, ובצירוף של קנין כסף מהני לרוב הפוסקים. וי"א שמהני גם קנין אגב. ויל"ע בחת"ס (יו"ד סי' שי) שדן בזה ובקצה"ח (הנ"ל). וע"ע בדברי הפוסקים שהאריכו בענינים אלו לגבי מכירת חמץ. (או"ח סי' תמח) ולכן לצאת כל הדעות יקנה המשגיח בקנין סודר, קנין אגב, בכסף ובשטר שמועיל מטעם סיטומתא, ואם יכול לקנות באודיתא ג"כ עדיף.
אבל גם אם יעשו הקנינים בכל הצורות האפשריות עדיין לא העלנו צרי לשאלתנו, דהרי מסתבר דאין כוונת הנכרי למכירה וקניה כלל, וכפי שכבר הקשה בשו"ת חת"ס (יו"ד סימן שי), לענין מכירת חמץ. והנה בחת"ס שם תירץ דלענין שלא יעבור עליו הישראל בב"י וב"י לא איכפת לן שהנכרי לא חושב לקנות כלל, דמ"מ הישראל גמר בלבו בלב שלם להסתלק מן החמץ, והעיקר אצלנו שלא יהיה החמץ ברשות ישראל ומספיק שיצא מרשות הישראל אפילו בדרך הפקר, ולפיכך אינו עובר עליו. ולפ"ז בנידון דידן אין שייך כלל, דכל שאין כוונת הנכרי למכור את הפירות ואין לו גמירות דעת, הרי הם ברשותו, וממילא אין המשגיח יכול להפריש מהן תרו"מ.
לפיכך הציעו שימכור הנכרי בקנינים המועילים רק חמישית מן הפירות (עשרים אחוז), שזו כמות הפירות הנצרכת למע"ר ומע"ש, ובכה"ג אולי יותר מסתבר דכוונת הנכרי למכרן בכנות, ואז כשפירות אלו שייכים למשגיח, יכול הוא להפריש מהן על פירותיו של הנכרי, כדין התורם משלו על של חבירו, וכשיטת הרשב"א בנדרים (דף לו ע"ב) דבכה"ג אינו צריך להיות שלוחו [ואף דבקידושין כתב הרשב"א דבכה"ג נמי צריך לדין שליחות, מ"מ כבר כתבו האחרונים דהעיקר לדעתו כמ"ש בנדרים דבכה"ג א"צ שליחות] וממילא מהני אף בנכרי, וכמו שהאריך בזה בשו"ת עונג יו"ט (סימן קז-קיא).
אלא דגם דבכה"ג הרי בעינן שהבעלים הגוי יקנו כל יום, וכיון שאין הבעלים נמצא בכל יום כדי שיוכל להקנות למשגיח את חלק החמישית שנצרך להפרשת תרו"מ, הרי דבעינן שיתן רשות למשגיח כל פעם לקנות את הפירות וירקות, דאם לא כן הרי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. וכבר הארכנו במקום אחר שמשגיח שצריך לקבל רשות להפרשה על דבר שלא בא לעולם בעינן שיכתבו את זה בשטר, וכמו שכתב במרכבת המשנה (הל' גירושין פ"ו הל' ג) ששליחות בכתב בשטר מועילה גם לדבר שלא בא לעולם, דהמינוי להפרשה עומד כל רגע ורגע הואיל והשטר נמצא. ה"ה כאן בעינן שיהיה מינוי בשטר שיוכל כל פעם לחזור ולקנות.
זאת ועוד, גם בהקנית חמישית מן התוצרת למשגיח נדמה דיש לחוש שבלבו ובלב כל אדם אין כוונתו למכירה כלל, ואין בזה ממש, דאין כוונתו לקנין אלא רק לקבל תעודת הכשר.
וראיתי שכבר העיר בזה מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל בקונטרס "לאפרושי מאיסורא" בתשובתו להג"ר גרשון לפידות זצ"ל דאין הנכרי מתכוין למכירה כלל. וצידד שם להקנות את הפירות למשגיח במתנה ע"מ להחזיר, דבכה"ג מסתבר שהנכרי מסכים בבירור לביצוע ההקנאה, דהוא בטוח שהפירות יחזרו לרשותו, ואחר הפרשת התרו"מ יקנה המשגיח את הפירות בחזרה להנכרי. ועיין מה שכתבו האחרונים בזה לענין מכירת חמץ, דדעת הרדב"ז (ח"א סי' קמ) דלא מהני מתנה ע"מ להחזיר מעיקר הדין, ובמג"א (סי' תמח סק"ה) הביא בשם תה"ד דאסור לעשות זאת במכירת חמץ משום חומרא דחמץ, ויש שכתבו דהדבר תלוי בפלוגתת הפוסקים בגדר מתנה ע"מ להחזיר.
ולמעשה שמעתי מפי עמוד ההוראה מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, שצריך להשתדל להפריש תרו"מ מן הסחורה לפני שהפירות נכנסים לרשות הנכרי, כדי שכשהפירות יבואו לרשותו כבר יהיו חולין מתוקנים. וכשלא עשו כן או במקום שא"א, יל"ע באיזה קנין קנה בעל המפעל (הנכרי) את הפירות, דהחצר בהרבה פעמים אינה משתמרת לדעתו, וקנין כסף גם אין בדרך כלל, היות והמפעלים משלמים בזמן מאוחר יותר, ובכה"ג נשארו הפירות ברשות המגדל שהוא ישראל, ויכול המשגיח להפריש. אמנם בכה"ג צריך שהמשגיח יהיה שליח של הבעלים הראשונים, ולא של בעל המפעל דכל דבעל המפעל הגוי לא קנה עדיין את הפירות, הרי ודאי שאין מועיל ההרשאה או הרשות ממנו לענין הפרשת תרו"מ, דעדיין אין הוא בעל הפירות כלל, וגם אין שייך נמי לדון מדין מאמין על ידו.
תבנא לדינא:
לא מצאנו דרך המועילה בשופי להפריש תרו"מ למהדרין מיבול יהודי בבעלות גוי, ולכן הקונה תוצרת מבית חרושת שבבעלות גויים – גם אם באופן כללי נוהג בביתו להסתמך על הפרשת תרומות ומעשרות מהודרת בנידון דידן עליו לשוב ולהפריש תרומות ומעשרות מתוצרת זו.
וכבר ידועה דעת מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, דכל בעל נפש הירא וחרד לדבר ה' ראוי לו להחמיר להפריש שוב תרו"מ מכל המוצרים שהינו רוכש, כי גם במקומות העומדים תחת השגחה מהודרת, הרבה פעמים נזקקים הם לכמה עקולי ופשורי. ובפרט כשרוכש מוצרים ממפעלים בבעלות נכרים, אף אם עומדים הם תחת השגחה מהודרת, ודאי מן הראוי להפריש מהם שוב תרו"מ בביתו. ואשרי חלקו של הנוהג להדר ולהפריש שוב תרו"מ מכל דבר בביתו.
והנה זכינו עתה (אייר התשס"ד) ביחד עם הרה"ג ר"מ טבאל שליט"א לשמוע ממרן שליט"א דרך נוספת להפרשת תרו"מ בגידולי יהודי אשר נמכרים לבית חרושת בבעלות נכרי, כאשר יעשו הסכם משפטי מחייב שהתוצרת נשארת בבעלות המגדל עד אחרי הפרשת תרומות ומעשרות, ומסתמא צריך לעשות זאת בכל דרך אמיתית, למשל – שאם התוצרת תיפסד יופסד המגדל [ואולי כדאי לבטח התוצרת שאל"כ הרי המגדל לא יסכים לתנאי כזה] ואם כך יעשה ויהי' בידי המשגיח שליחות מהמגדל, יוכל הוא להפריש תרומות ומעשרות, וכפי ששמענו ממרן שליט"א בכה"ג זה יהא אף למהדרין.
