הבא: סימן כ"ב הפרשת תרו"מ במפעלים וחנויות בבעלות נכרים <<
זרעים סימן כ"א
האכלת תרומה לבהמת כהן
שיש בה שותפות גוי
אודות שאלתך בענין האכלת תרומה לבהמות המצויות במשק אשר נקנו בקנין גמור ע"י כהן, ומשום כך האכילום תרו"מ. ולאחרונה נתעוררתם לשאול היות שמבכירות העדר נמכרו בחלקם לגוי כדי להציל מאיסור בכור, ויש קושי בהפרדה בין הצאן הקנוי לגוי לאותו שאינו מוקנה, האם מותר להאכיל לבהמה בשותפות של כהן וגוי תרומת מעשר.
כפי שיבואר להלן אי אפשר לעשות כן וחייבים להפריד בין בהמות כהן לבהמות שיש לגוי שותפות בהם.
א. ראשית עלינו לבאר דין האכלת תרומה לבהמת כהן, שהרי לגבי מאכל הראוי לאדם כתבו התוס' ביבמות (דף סו ע"ב) – דאסור, ורק כרשיני תרומה שהם מאכל בהמה אף דראוי מעט גם לאדם – מותר לתת לבהמה. וברמב"ם (פ"ו ה"א מהל' תרומות) פסק דתרומה ותרו"מ נאכלת לכהנים וכו', הם ועבדיהם הכנענים ובהמתן. ומדבריו משמע שאף אוכל הראוי לאכילה ע"י אדם אפשר לתתו לבהמה. ובשם הגאון ר"ש סלאנט זצ"ל מביאים כי עדיף משום כך שלא לתת את התרומות ישירות לבהמת הכהן ולהאכילם בידים, אלא להניח בחצר הרפת, הואיל וחשש לשיטת התוספות הנ"ל. ובזמן הזה הוסיף טעם להקל הואיל והתרו"מ איננה נאכלת שהרי הכהנים טמאים, ואין בזה איסור הפסד תרומה בנתינתה למאכל בהמה. (ועיין בדעת כהן סי' רלז ובמשפט כהן סי' לח), אף על פי כן כתב, שאינו מורה בזה היתר רק שבתבואה כתב להקל כשנותנים לבהמה תבואה שאינה נקיה דבהא דמי טפי לכרשינין, (ובתרומה טמאה שהוכשרה על ידי מים וראויה למאכל אדם הן הגר"ש סלאנט, והן בחזו"א (מעשרות ז' יג) כתבו דאי אפשר ליתנה לבהמה. ובשעת הדחק, עיין במשפט כהן, מה שכתב אם ניתן להסתמך על דעת רש"י במסכת ביצה דגם תרומה טמאה מריצה לפני כלבו).
כלומר, מה שנהגו לתת תרו"מ הראוי למאכל אדם לבהמת כהן, יש בזה פלוגתא רבוותא, והנוהגים לעשות כן מסתמכים על דעת הרמב"ם, וכן על כך שבזה"ז האכלת הבהמה אינה הפסד.
ב. הנה הנוהג הרווח במשקים, בפרט משקים שיתופיים – שמוכרים את כל הבהמות לכהן בדרך המועילה על פי דין, ומכיון שהבהמות הינן בהמות כהן מאכילים אותם תרומת מעשר. אמנם ראינו להגרצ"פ פרנק זצ"ל (בהערות שבכרם ציון פרק לח סק"ב) ששדי ביה נרגא, וטעמו דכיון שכל שעה שרוצה בעל הבית (הישראל) למכור הרי הוא מוכר את בהמותיו ואין הכהן מונע בעדו, וא"כ ניכר דאינו מכוון למכירה זו, ולא נעשתה המכירה בגמירות דעת האמיתית. גם הגריא"ה הרצוג זצ"ל (במאמר שפורסם בכרם ציון – משואות יצחק) כתב שלבו נוקפו להתיר למעשה להאכיל בנ"ד לבהמת כהן מפני ההערמה הגלויה כל כך שבמכירה זו. (ולדעתו במכירה זו יש קשיים אף יותר ממכירת קרקעות בשביעית) וע"ע בשו"ת ישועת משה ח"א. נמצינו למדים, שאף שהנוהג הוא כאן באר"י שמקנים כל הבהמות לכהן, וודאי עשו בהוראת ת"ח מובהקים, אבל אין הדברים פשוטים כלל ועיקר.
ועתה באתם בשאלתכם האם מותר להאכיל תרומת מעשר לבהמת כהן ששיתף בה גוי.
ועלינו להקדים לבאר מהו האיסור להאכיל תרומה לבהמת ישראל – ומצאנו לראשונים שמנו שלש סיבות באיסור זה, הר"ש במסכת תרומות (פי"א מ"ט), כתב בשם ר"ת לאסור הואיל וזו הנאה של כילוי, והנאת כילוי של תרומה אסורה [ובענין הנאה של כילוי תרומה אם הוא מדאורייתא או מדרבנן, נחלקו הראשונים, ואכ"מ. והר"ש ס"ל דהנאה של כילוי איסורה מדרבנן]. טעם נוסף כתב שם בשם ר' משה ב"ר אברהם, דאיסור האכלת בע"ח של ישראל הוא מיעוט מפורש מן התורה – שנא' (ויקרא כב') וכהן כי יקנה נפש וגו' ומשמע דוקא דכהן אבל דישראל לא, ובתורת כהנים דרשי' לה גבי בהמה. ובמרדכי (פרק אלמנה לכ"ג) הביא בשם הרבינו יקר, טעם נוסף שהרי הבהמה מתפטמת מן התרומה ונמצא אח"כ הישראל אוכל תרומה, והמרדכי תמה ע"ז שהרי אנו אוכלים תרנגולות שאוכלים שרצים, (עיין ביור"ד סי' ס'), מכל מקום הדבר ברור, כי להאכיל תרומה לבהמת ישראל – אסור. ויתכן שבזמן שתרומה מה"ת אף היה איסור מדאורייתא, לא מיבעי לאותם הפוסקים דס"ל דהנאת כילוי אסורה מה"ת, אלא אף לאותם שחולקים, בנ"ד אפשר דיודו שהרי יש מיעוט מפורש בתורה.
והנה למעשה, כבר ציינו האחרונים לדברי המשנה ראשונה (פי"א תרומות מ"ט) שכתב להתיר להאכיל כרשיני תרומה לבהמה שבשותפות ישראל וכהן, וראייתו מהא דכהן השותף עם הישראל מותר להדליק שמן שריפה כמבואר ברמב"ם (פי"א מה"ת הט"ז). [ובגוף הראי' של המשנ"ר כבר כתבו רבים לדחות, שהרי כאן נר לאחד נר למאה ומשום כך קיל טפי]. ובגאון צבי להגרצפ"פ בכרם ציון (פרק לח הערה ב) נקט בפשטות, דאסור, וטעמו הואיל ומהאי מיעוטא שאסור להאכיל בהמה שכתוב וכהן כי יקנה נפש לומדים גם על עבד כהן שאוכל בתרומה, ואיתא בירושלמי דאם יש לישראל חלק קטן באותו עבד אסור להאכיל העבד בתרומה, הרי ה"ה כאן לגבי בהמת כהן וגוי. ובספר אר"י מביא שכן מצא באו"ז ששותפות ישראל אוסרת בתרומה, וכן פסק באמרי בינה (הל' שבת סי' ג' סוף ד"ה אמנם), ועוד הביא ראי' מירושלמי כן. וראיתי שיש מבקשים לחלק ולאסור בתרומה טהורה ולדון להקל בתרומה טמאה (ראה בספר משואות יצחק וינגורד שם). ועיין מנ"ח (מצוה ר"פ) ובהשמטות. ואף שבספר הר צבי (סי' רנ"ה רנ"ו) האריך הגרצ"פ פרנק זצ"ל לחקור בשאלה זו כבר הבאנו לעיל שבכרם ציון פסק לאסור, וגם בהר צבי תלה הדבר במחלוקת ראשונים, ולכן אי אפשר להתיר להאכיל לבהמת כהן בשותפות גוי תרומה ותרומת מעשר.
העולה מכל הלין, דמאחר דעצם האכלת תרומת מעשר לבהמת כהן יש לעיין בה, ובפרט בנוהג הרווח של הקניית כל הבהמות לכהן, נראים הדברים דיש לאסור ולא להאכיל תרומת מעשר לבהמת כהן שיש בה שותפות גוי. וכן מורה מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א.
