הבא: סימן י"ז הפרשת תרומות ומעשרות בחו"ל מפירות א"י <<

זרעים סימן ט"ז

משא ומתן בין מרן רבינו הגריש"א שליט"א למורנו הגרח"ק שליט"א בעניני הפרשת תרו"מ

להלן תשובה ממרן רבינו הגרי"ש אלישיב שליט"א לחתנו מורנו הגר"ח קנייבסקי שליט"א. התשובה עוסקת בפסקי הלכה שרשמתי לעצמי בצעירותי בעניני תרומות ומעשרות ממה ששמעתי מפי מרן שליט"א. מורנו הגר"ח שליט"א ביקש לראות את הדברים, ועל ג' הלכות שנכתבו שם שאל [ע"י בנו הרב אי"ש] את מרן שליט"א, ומרן שליט"א השיב לו במכתב.

ואלו ההוראות שרשמתי בשם רבינו והשאלות ששאל מורנו הגר"ח על הוראות אלו.

א. בשו"ע (יו"ד שלא סעי' ו), העתיק את דברי הרמב"ם שישראל שמכר פירות לעכו"ם קודם שיבואו לעונת המעשרות וגמרן העכו"ם פטורין מן התרומה ומן המעשרות, ואם אחר שבאו לעונת המעשרות אע"פ שגמרן העכו"ם חייב בכל. והיינו מדרבנן כמבואר בש"ך (שם סקט"ו). ובמחברתי רשום: "שאם פועל נכרי גמר פירות ישראל אין לברך על הפרשה זו כיון שלדעת הטור פטור מתרו"מ".

ותמה על זה מורנו הגר"ח שליט"א: דהרי דעת הטור שחייב מן התורה [וז"ל הטור (בסימן של"א) – "אבל נכרי הממרח פירותיו של ישראל לא נפטרו בכך", ועי' דרישה (אות יב), שכתב דהוא מחלוקת הרמב"ם והטור אם מירוח נכרי בפירות ישראל פוטר מדאורייתא או לא].

ב. מכיון שצריך להפריש תרו"מ מן המוקף ע"כ אין להפריש על קופסת שימורים סגורה משום דהוי שלא מן המוקף כדין חביות סתומות, א"כ בזמן ביעור מעשרות שצריך להפריש את המעשרות, לכאורה צריך לפתוח את כל קופסאות השימורים שיש לבער מעשרותיהם. ובמחברתי רשום: "יפריש בערב שבת שאז הותר להפריש שלא מן המוקף".

והעיר ע"ז מורנו הגר"ח שליט"א: שהרי לא הותר בערב שבת להפריש שלא מן המוקף רק לצורך שבת.

ג. קי"ל (ע"ז דף ע"ג) דטבל אוסר במשהו, ומתוס' משמע דדוקא בטבל הטבול לתרו"ג אוסר במשהו משום "כהיתירו כך איסורו" – כמו שחיטה אחת פוטרת את הכרי כך אוסרת, או משום "דהוי דבר שיש לו מתירין", אבל בטבול לתרומת מעשר, אם לא הוי בכלל דבר שיש לו מתירים [כגון שאין בעיר מי שיכול לתקנו] בטל. והוסיף מרן שליט"א שיש ראשונים החולקים על התוס' וסוברים שאף הטבול לתרומת מעשר אוסר בכל שהוא, [עי' תפארת ישראל סוף חלה, ונובי"ת או"ח קיד].

ע"ז כ' מורנו הגר"ח שליט"א: בע"ז ע"ג לא מצאתי.

תשובת מרן רבינו שליט"א

בס"ד ה' כסלו תשנ"א

לחתני היקר הגאון הגר"ח שליט"א ברכה ושלו' רב,

כפי שמסר לי נכדי האי"ש נ"י אתה מעונין לשמוע דעתי בקשר לשאלות, ובכן הנני ממהר להשיבך לפי סדר הדברים.

א. במקום הטור צ"ל המבי"ט וז"ל (בח"ב סי' קצו, דף נא טור ג) וכתב עוד [הרמב"ם תרומות פ"א הי"ג] "וכן הגוי שגמר פירות ישראל הואיל ודיגונן ביד נכרי אינם חייבים בתרו"מ אלא מדבריהם – נראה דבזמן הזה שאפילו דיגון ישראל בשלו אינו חייב מן התורה אלא מדבריהם, אם יהי' הדיגון ע"י גוי יהיה פטור אפילו מדרבנן.

ב. העצה הזאת אינני מכיר, אולם באלה השימורים שהם בגדר ספק אם הופרש מהם תרו"מ יש לדון עפ"י מ"ש הרמב"ם פ"ז מה' ביכורים הי"ג "ספק אם הורמה חלה מהן או לא הורמה אין צריך מוקף", וכ' הרדב"ז שם, כל דבר שיש בו ספק נקרא דמאי והכא ספק הורמה חלה מהן [דדמאי ממש אין בחלה כי עמי הארץ לא נחשדו על החלה], ובמשנה ראשונה פ"ד דחלה ר"ל דאפילו בתרי ותרי דהוי ספק מעליא אפשר להפריש שלא מן המוקף כי דין מוקף לא נאמר על הספק.

אכן בחולין דף ו ע"ב כ' התוס' ד"ה התיר, בשם ר"ת עמ"ש דרבי התיר בית שאן, כולה בדמאי עסקינן [אף שבירושלמי פ"ג דדמאי משמע דאפי' בודאי התיר רבי בית שאן], ולכאורה קשה א"כ מאי פריך הש"ס ודילמא עישר עליהם ממקו"א ומשני לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף, והשתא אם בדמאי עסקינן הלוא בדמאי א"צ מוקף דלפי האמור גם בספק גמור לא בעי מוקף, וצ"ל דרש"י פירש כאן ובכמה דוכתי מן המוקף מן המחובר וסמוך לו – ואסור לחבר להפריש ממה שאין לפניו על מה שלפניו דשמא אותו שהוא סומך עליו אינו בעין ונאבד או נרקב ונמצא שאין אומר כלום ואוכל טבל, ועי' תוס' גיטין (דף ל ע"ב ד"ה לתרום) ובפ"י שם, דדעת רש"י דבתרו"מ לא מדין מוקף קאתינן כלומר שיגעו אחד בשני, רק מחשש שמא אותם שהוא סומך עליהם נאבדו ע"ש, וזה איכא למימר דגם בדמאי לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף, והנה פירות דמאי אין חייבים בביעור כמ"ש הרמב"ם פי"א ממע"ש אך בהני שימורים דאיכא לאיסתפוקי בהם שמא אינם בגדר דמאי (אלא בגדר ספק טבל) וחייבין בביעור, הרי יש לדון כנ"ל אם צריך להפריש תרומתן מן המוקף.

ולדעת הראב"ד בפ"ב מה"ת, עיקר דין מוקף מדרבנן הוא שהרי כ' הטעם לתרו"ג שאינה ניטלת אלא מן המוקף "מפני שניטלת באומד ולא יוכל לכוון כשיעור אלא מן המוקף ועוד שמא ישכח", והריטב"א בב"מ לח, כ' בשם רבו דקרא דממנו אסמכתא הוא, ובמ"ל פ"ג דתרומות כ' דגם לדעת רש"י מוקף מדבריהם, ולמעשה יש להתיישב בדבר.

ג. בתוס' ע"ז דף עג, כתוב דמשום טעמא כהיתרו כך איסורו, לא הוי במשהו אלא טבל גמור דהיתרו במשהו, אבל מעשר ראשון הטבול לתרו"מ דהיתרו לא במשהו, דינו להתבטל אם לא באופן דהוה דשיל"מ, ובריטב"א שם כ' כהיתרו כך איסורו פי' כיון דבתרו"ג חיטה א' פוטרת את הכרי אמרו שיהא הטבל הטבול לה אוסר במשהו ושוב לא חלקו בין טבל הטבול לתרו"ג לטבל הטבול לתרו"מ ושאר מעשרות – כי אע"פ שאין היתרן במשהו איסורן במשהו שלא לחלוק וגם שלא כו' ע"ש.

והנני חותם בברכה יוסף שלו' אלישיב