הבא: סימן קס"ט בענין לולבים שמזלפים עליהם חומר לשימור <<
או"ח ג' סימן קס"ח
בענין לולב המכוסה בקליפה חומה (קור"א)
אודות מה שבקשת לברר הוראת רבינו מרן זצוק"ל, שלא ליטול לולב שמכוסה בקליפה חומה (קור"א) אלא להסיר הקליפה – אכן כך היה מורה רבינו מרן זצוק"ל, אבל עלינו להקדים מקור האי דינא.
הנה כתב בב"י (סי' תרמה ד"ה והתוספות כתבו בהגוזל קמא) "אבל אצלנו נמצא הרבה פעמים כמין דבר אדום בלולב מצד פניו שהוא מחבר שני הוצים אלו ונראה כל ראש הלולב כאילו הוא עץ אחד" – הרי דהביא מעלת לולבים המכוסים בקליפה זו "כאילו הוא עץ אחד", (ע"ש). ואכן מנהג הספרדים ליטול בדוקא לולב שיש עמו קור"א, וכתבו האחרונים לבאר מנהגם, דהנה לדעת המחבר (סי' תרנא סעיף ט) דין נענוע הד' מינים הוא, להוליך ולנענע ולהביא ולנענע, ואם כן גם בלולב סגור בקליפתו אפשר לקיים הנענוע, אמנם לדעת הרמ"א עפ"י הר"ן דבעינן בנענוע כסכוס העלין – הרי עדיף שיהא לולב שאינו מכוסה בקור"א. וכבר עמד בזה בביכורי יעקב (סי' תרמה סק"ב) "לפעמים נמצאים לולבים, בפרט באותם הגדלים במדינתנו שמחוברים כל העלים זה בזה ע"י אותו אדום שקוראים פאס"ט בל"א והלולב עי"ז הוא כמקל, ולענ"ד אין נכון ליטלו כן וכו' דנענוע הלולב הוא קשקוש העלין דוקא ולא כדעת הגאונים שהוא הולכה והובאה לבד ע"ש, וכיון שמחוברים העלים זה בזה הם כמו בתוך האגד ואין ראוי לנענע", הרי דלדעתו צריך להסיר הקור"א מחמת שאל"כ אי אפשר ל"כסכס" העלין בשעת נענועים וכמש"כ (עיין בביכורי יעקב בסק"ט ואכמ"ל). והנה לך לשון השדי חמד (אסיפת דינים אות א מערכת ארבע מינים סי' ב, סוף אות א), "והנה אנחנו הספרדים מדקדקים מאד שיהיו עלי הלולב העליונים מחוברים היטב ולא יתפרדו כלל, והאשכנזים יש מהם שאינם מדקדקים ויש שמדקדקים בהיפך שיהיו העלים העליונים פרודים קצת כדי שיבואו לקשקש בהם בשעת הנענוע, ולא הייתי יודע טעם עד שנדפס ספר רוח חיים למרן החבי"ף וראיתי בסימן תרמה שכתב דבספר בכורי יעקב כתב שלפעמים נמצאים לולבים שמחוברים כל העלים זה בזה ע"י אותו אדום וכו', וסיים ברוח חיים ומלתא כדנא כמו זר נחשב בעיני בני ספרד והוא ענין מן הקצה אל הקצה" ע"כ.
הרי דאחרי ראותו למהר"ח פלאג'י בהביאו דברי הבכורי יעקב ראה דהמנהגים החלוקים בענין הקור"א הינם מחמת השיטות השונות בענין כסכוס העלים, ולכן למחבר אין צורך בזה.
אבל יתירה מזו, לדעת המחבר יש מעלה בהשארת הקור"א – (וכמו שעולה מדבריו בב"י), דהרי הביא המחבר שיטת הגאונים המוזכרת בתוספות (הגוזל קמא, צו ע"א ד"ה נחלקה) דכל שהלולב מסתיים בשני עלין עליונים (אפילו שכל עלה הוא עם מה שאנו קורים תיומת) בעינן שיהיו דבוקים זה בזה, וזהו התיומת לשיטתם, ולדעת המחבר אם אכן הם מחוברים על ידי הקור"א – חשיב מחובר, ומשום כך כתב במאמר מרדכי (ס"ק ג, ד) שראה כמה פעמים שמפרידים העלים העליונים זה מזה כדי לבדוק אם העלה אמצעי נחלק ונמצא חומרו קולו דהא לפי הגאונים אם מפריד בין העלין העליונים – זה דין נחלקה התיומת, ולכן כתב "כל שרואה דיבוק על ידי דבר אדום וכיוצא לא יגע בו כדי שלא יפריד בין העלים הדבקים". הרי דכתב במעלת נטילת הלולב עם הקורא.
אמנם מרן רבינו זצוק"ל סבר דלולב המסתיים בשני עלין הינו מהודר וא"צ שלא יהיו מחולקים ביניהם (ואיני יודע אם פסק כן הואיל ולדעתו כל שהוא כן מתחילת ברייתו אף הגאונים ס"ל דכשר, או מחמת ששיטת הגאונים אינה מובאת להלכה), ואף הוא עצמו הי' נוטל לולב שמסתיים בתרי הוצא ולא חשש לדבר, ומשום כך לא הי' לשיטתו מעלה בהשארת הקור"א מהטעם שכתב המאמר מרדכי.
אלא דלאידך גיסא, אדרבה כאמור רבינו הורה להסיר את הקור"א בדוקא וטעמו שחשש לפסול בעלה העליון האמצעי, משום דבנוסף לחשש שמא העלה האמצעי פתוח (הגם שהמאמר מרדכי כותב שאין צריך להסתפק אם נחלק העלה אמצעי בפרט שגם אם נחלק לא נחלק אלא מועט) ביותר היה חושש שמצוי בהרבה לולבים שהעלה איננו כפול כולו, ומצד א' צר ברוחבו, ואם אינו מכסה את רוב רוחב העלה ה"ז פסול.
ולכן היה משיב מהרבה שנים שאין לקנות לולבים סגורים בקור"א שאין אפשרות לבדוק את כשרות התיומת האמצעית. והיו שנים שבהן אמר שאם אכן יווכחו שרובא דרובא דהלולבים כשרים מותר לקחתם, אבל לאחר זמן אמר שגם אם אכן כך הרי כיון שאפשר לברר, אפי' אם המוכר אינו מניח לו לבדוק חייב להסיר הקור"א לאחר הקניה ולבדוק התיומת, ואפי' אם נברר שרק מיעוט מהלולבים אינם כשרים כל דאיכא לברורי חייב לברר.
