הבא: סימן קי"ד בדין נשים בספה"ע ובקטן שהגדיל <<
או"ח ג' סימן קי"ג
בדין ספירת העומר בבין השמשות
א. כתב השו"ע (תפט סעי' ב) ד"ה מדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים וכן ראוי לעשות". וביאר המ"ב (ס"ק ד) דאף שהיה אפשר להקל ולספור מביה"ש דהוא ספק לילה, וספרה"ע בזה"ז דרבנן, וספק דרבנן לקולא, "מ"מ אינו נכון להכניס עצמו לספק לכתחילה".
והביא המ"ב דנחלקו הפוסקים בדיעבד כשספר בביה"ש אי יצא י"ח, דלדעת המג"א יצא, והא"ר מדקדק בזה ומצדד שיחזור ויספור לאחר צה"כ בלי ברכה, וביאר בשעה"צ דבריו דמכיון דלהרבה פוסקים ספרה"ע בזה"ז דאורייתא, יש להחמיר שלא יצא י"ח בספק לילה (ועי' בבה"ל ד"ה וכן ראוי לעשות, במה שדן אם אמרינן ספק דרבנן בתרי קולי לאותן שיטות דס"ל דביה"ש מתחיל בשיעור ג' רבעי מיל קודם צאה"כ, וצאה"כ הוה ע"ב דקות מהשקיעה, עי"ש).
ובהמשך (סעי' ד) כתב המחבר "מי ששואל אותו חברו בבה"ש כמה ימי הספירה בזה הלילה, יאמר לו אתמול היה כך וכך, שאם יאמר לו היום כך וכך אינו יכול לחזור ולמנות בברכה". ובמ"ב (ס"ק כב) הביא מה שכ' האחרונים דמיירי דוקא ששואלו קודם שהגיעו לספירת השבועות, אולם משהגיע זמן ספירת השבועות, אם אמר לו כך וכך ימים ולא הזכיר מנין השבועות יכול לחזור ולברך, ובשעה"צ (ס"ק כח) כתב דזה כדברי הא"ר, אולם לדעת הפר"ח זה דוקא ביומא דמישלם שבועי, דאז ספירת השבועות הוא לעיכובא.
והנה נודע בשערים דעת מרן רבינו זצוק"ל דלענין הספירה אי אפשר להקל ולספור אחרי תפילת ערבית אם התפללו ערבית אחרי פלג, אע"ג דלדעת ר"ת הוי לילה – וחילק בין תפילת ערבית דאפשר להתפלל אחרי כלות זמן מנחה לבין ספירת העומר, דהוא כמעיד על מה שאינו (עיין קובץ תשובות ח"ג סי' פד).
אולם מאידך גיסא לדעת מרן רבינו זצוק"ל כל שאמר בבין השמשות לשון של ספירה שיש דעה בפוסקים שיוצאים בלשון זו ידי חובת ספירת העומר, אינו יכול לחזור ולברך באותו הלילה. ולכן אם לדוגמא אמר בביה"ש שהיום שמונה ימים בעומר, הגם שהגיע כבר מועד ספירת השבועות ולא הזכיר שבועות, אינו יכול לחזור ולספור בברכה, הואיל וי"א שיצא י"ח ספירה בדיעבד, גם כשלא מזכיר שבועות וכמבואר במ"ב (סק"ז). והיה משמע דאפי' ביומא דמישלם שבועי דבהא אפי' הפר"ח מודה דיכול לברך על הספירה, סבר רבינו דלא יברך, אלא יחזור ויספור בלי ברכה אחר צאה"כ.
ולא זו אף זו, דנשאל רבינו זצוק"ל בדבר המצוי שאומר אחד לחברו בערב ל"ג בעומר בביה"ש "ל"ג בעומר" – דבזה יש צד נוסף שיכול לחזור ולספור בברכה, שהרי דנו הפוסקים בדבר ספירה שלא ע"י "מספרים" כגון שמשתמש באותיות במקום ספרות, ובנידון דידן אם אמר היום למ"ד גימ"ל בעומר, במקום לומר שלשה ושלשים יום, ועוד דנו הפוסקים אם אמר האותיות בראשי תיבות כגון שאומר היום ל"ג בעומר (עי' באר היטב סק"ו, שערי תשובה סק"א, וראה כף החיים סק"ל ובשו"ת שאילת יעב"ץ סי' קלט), ומשמע מדבריהם דיש יותר צד לומר שאמירה בראשי תיבות אינה נחשבת לספירה.
ואעפ"כ שמענו ממרן רבינו זצוק"ל שאם השיב לחבירו בביה"ש של ליל ל"ג בעומר "ל"ג בעומר" אינו יכול לברך שוב על הספירה באותו הלילה, וכמבואר לעיל דכל שיש צד דיוצא באמירה זו ידי חובת ספירה שוב אינו יכול לחזור ולברך, וצריך לחזור ולספור אחר צאה"כ בלי ברכה.
ב. ובעמדנו בזה יש להוסיף אודות מי שלא בירך בלילה אחד מלילות הספירה ואף ביום למחר לא נזכר לספור – ורק בבין השמשות בירך את יום העבר, אם יכול להמשיך ולספור בברכה, וכבר דן בזה בשו"ת בית דוד (שאלוניקי סי' רסא). ולכאורה אין הבדל בין אם ספר בביה"ש את היום הבא שיצא בדיעבד לבין אם ספר את היום שעבר, דהרי ביה"ש זהו ספק יום הבא ספק יום שעבר, ואם פסקינן דלענין יום הבא יצא בדיעבד ומעיקר הדין אינו צריך לחזור ולספור באותו הלילה, הרי כ"ש לגבי הדין של החסיר יום, שאינו ממשיך לספור בברכה רק מחמת שאנו חוששים לדעת הבה"ג, ואילו שאר הפוסקים ס"ל דיכול לספור בברכה, ודאי דבכה"ג יכול להמשיך ולספור בברכה.
אולם המעיין בדברי הבית דוד יראה דלא ס"ל הכי, ולדעתו יש חילוק גדול בין ביה"ש שקודם יום הספירה לביה"ש שאחר יום הספירה, דבביה"ש שקודם יום הספירה הוה ספק אחד – אם הוא יום, או לילה זמן הספירה, אולם כשמנה בביה"ש יום שעבר גם אם נאמר שזה יום, הרי עדיין יש ספק אם יום הוה זמן ספירה ללילה שקדם לו. ולכן נטה הבית דוד לומר דבספר יום שעבר בביה"ש שאחריו אינו יכול להמשיך ולמנות שאר ימים בברכה. וכן הביא מסקנתו בשע"ת (סק"ד), וראה בברכ"י (סקי"ז) שכתב "והמעיין היטב בעיניו יראה דאכתי יש לדון קצת בדבר", ולמעשה לא הכריע, עי"ש.
אמנם מרן רבינו ס"ל דיכול להמשיך למנות בשאר הימים בברכה. ועיקר טעמו היה דמכיון דרוב הפוסקים ס"ל דלא כהבה"ג, ורק בכה"ג דלא ספר יום א' כלל, אינו סופר שאר הימים בברכה, אבל אם ספר בביה"ש (ספירה של יום שעבר) יכול להמשיך ולספור בשאר הימים בברכה. ועי' ערוך השולחן (סעי' טו) דכתב כן, "דכיון דדברי הבה"ג דברי קבלה, דין זה חידוש הוא והוו דלא להוסיף עליה", וראה עוד בבית שלמה (סי' ב) ועוד אחרונים, ואכמ"ל אם טעם הדבר דאפשר לספור בשאר ימים בברכה הוא מכיון דהוה ספק ספיקא, או משום דרוב הראשונים בעיקר דינא לא ס"ל כהבה"ג.
ג. והנה מועד הספירה לכתחילה הינו בתחילת הלילה כמבואר בגמ' מנחות (דף סו ע"א) "אימתי אתה מוצא שבע שבתות תמימות מזמן שאתה מתחיל למנות מבערב", ומהא למדו רבותינו הראשונים דראוי לספור בתחילת הלילה, ועיין בתוספות (שם ד"ה זכר למקדש) שכתבו דעדיף לספור מוקדם אפי' קודם הלילה.
ובפשטות אין זה רק משום דין זריזים, אלא דהוא דין בעצם ספירה"ע, ומשו"כ כתב המ"ב (סי' קב) דמברכים אחר תפילת ערבית "וקודם עלינו דכל מה דאפשר לאקדומי מקדמינן כדי שיתקיים מה שכ' תמימות תהיינה". ויתירה מזו הביא בבה"ל דברי המור וקציעה דלדעתו מה שהיו סופרים אחר התפילה, משום דבדורות הראשונים היה המנהג להתפלל ערבית קודם הלילה ולכן ספרו רק אחרי התפילה שהיה ודאי לילה, אולם היום שמתפללים בלילה צריך לספור לפני התפילה, וכן מורה לשון המחבר שראוי לספרו בתחילת הלילה שכתב דאם שכח לספור בתחילת הלילה הולך וסופר כל הלילה.
והיו שנים שבבית מדרשו של מרן רבינו זצוק"ל היו מקדימים להתפלל תפילת ערבית במוצאי יו"ט ראשון של פסח, אמנם יצויין שהיו שנים שלא הקפידו בזה, ובעצם הדבר בעוניי לא זכיתי להבין, דאי חיישינן לתמימות, אמאי הקפידו להקדים רק ביום הראשון.
