או"ח ג סימן פ"ז

הבא: סימן פ"ח הפטרת ר"ח אב שחל בשבת <<

או"ח ג' סימן פ"ז

בענין הלל דראש חודש

אודות שאלתו בדבר הנוהג כדעת מרן השו"ע (אחב"י הספרדים) ומתפלל בר"ח במנין נוסח אשכנז אם רשאי לענות אמן על ברכת ההלל, ואם רשאי לשמש כשליח ציבור ולברך לקרוא את ההלל, אביא בקצרה הוראות מרן (שליט"א)  זצוק"ל בזה.

לענין עניית אמן איתא בשו"ע (סי' רטו סעי' ד) דהמברך ברכה שאינה צריכה ה"ז נושא שם שמים לשוא ואסור לענות אמן, ולכאורה לפ"ז אין לו לענות אמן, דהרי להנוהגים כדעת השו"ע הוי ברכה שאינה צריכה. אמנם בבה"ל (שם ד"ה ואסור) כתב דכשנוהג לברך כאיזו דעה שלא נדחית לגמרי מן הפוסקים, אף שמן הדין אינו מחויב לענות אחריו אמן דספק אמן לקולא, מ"מ רשאי לענות אמן, דאין זה חשיב "לא תשא" (ותמך יתדותיו בדברי הפרמ"ג א"א בריש הסי' שם).

ועפי"ז הורה מרן (שליט"א) זצוק"ל דמותר להנוהג כדעת השו"ע, לענות אמן אחר ברכת ההלל של ר"ח.

ולענין לשמש כש"צ, שמעתי מרבינו מרן (שליט"א) זצוק"ל דאכן לכתחילה בכה"ג לא יירד לפני התיבה להיות ש"ץ, אמנם בדיעבד אם ירד לפני התיבה רשאי לברך.

וכבר קדמו בזה החיד"א בשו"ת חיים שאל (סי' צט) והוכיח כן מהגמ' בפסחים (קו ע"א) דאיתא התם "רב אשי איקלע למחוזא אמרו ליה, ליקדש לן מר קידושא רבה, הבו ליה, סבר מאי ניהו קידושא רבה, אמר מכדי כל הברכות כולן בפה"ג אמרי ברישא, אמר בפה"ג ואגיד ביה, חזייה לההוא סבא דגחין ושתי, קרי אנפשיה החכם עיניו בראשו". ופי' ברשב"ם שם (עי' גם בהג' הב"ח) וכן בר"ן, דרב אשי היה מסופק במנהג אנשי מחוזא אם ביום אומרים את כל נוסח הקידוש כבלילה, ולכן המתין אחר שסיים בפה"ג לראות אם שותים מיד או שעליו להמשיך את סדר הקידוש.

הרי דאם אכן במחוזא היו נוהגים לקדש ביום כבלילה, רב אשי היה אומר את ברכת הקידוש כמנהגם, אע"פ שהוא בעצמו לא נהג כן, ולכאו' יש להקשות (וכן הק' בהג' הגרא"מ הורוויץ) דלדעת רב אשי הוה ברכה לבטלה ועובר בלא תשא, ומכח קושיא זו הוכיח החיד"א דמי שנוהג שלא לברך על ההלל בר"ח ומשמש כש"ץ במקום שנוהגים לברך דיכול לברך. ועי' גם באגר"מ (או"ח ח"ב סי' צד) שהוכיח מכאן לענין מי שנוהג שלא לברך על הלל של ליל פסח ומשמש כש"ץ במקום שנוהגים, דרשאי לברך (ועי' בספר הערות לפסחים שם).

ויש בזה בנותן טעם להוסיף דברי המשיב דבר (ח"ב סו"ס טז) שכתב וז"ל "ואפשר לברך על המנהג, אפי' לדעת הרמב"ם שאין מברכים על המנהג, מ"מ מודה שאין המברך בעוון ברכה לבטלה דרשות מיהא הוה", וע"ש שהוכיח כן מדברי הראשונים.