הבא: סימן ס"ח בענין הבדלה על חמר מדינה בת"ב נדחה <<
או"ח ג' סימן ס"ז
בענין תפילה ואמירת תהלים על חולה בשבת
בענין שאלתכם אודות אמירת מי שברך ותהלים על חולה בשב"ק. לענין אמירת מי שברך לחולה יעויין מ"ש בשו"ת ישא יוסף (ח"ב סי' סג) דדעת מרן דאפשר לאומרו אף בחולה שאין בו סכנה. ולענין אמירת תהלים הנה כתב בשו"ע (סי' רפח סעי' ט) "ואפי' על יחיד הנרדף מפני אנסים או ליסטים או רוח רעה זועקים ומתחננים בתפילות בשבת", ובהמשך (סעי' י) כתב "דהוא הדין לכל חולה שיש בו סכנת היום זועקים ומתחננים, וכן נהגו לומר מצלאים בשבת על חולים המסוכנים סכנת היום", (ועי' בפרישה ס"ק יד בביאור "מצלאים"). וברמ"א הוסיף "וכן מותר לברך החולה המסוכן בו ביום". ובכלל התפילות המותרות על חולה שיש בו סכנה מותר גם לומר תהלים, וכמש"כ בערוך השולחן (סעי' יז) "ולומר תהלים בעבורו אם הסכנה גדולה בו ביום", ומשמע שלדעתו בלא סכנה – אין לומר תהלים על חולה. אכן ראיתי בשם מרן הגרש"ז אויערבך בהליכות שלמה (תפילה פרק יד עמ' קפו) דכתב, "יש מקום להקל כשאומר ביחידות, שאינו ניכר שאמרו לזכות החולה". אמנם יש להתבונן בזה, דאם האיסור הוא עצם הבקשה שאינו ראוי לבקש בקשות גשמיות בשבת קודש מה לי ניכר או אינו ניכר הלא המתפלל יודע עבור מי הוא אומר והרי הוא עובר על האיסור. ועל כורחנו אנו למדים דלדעת מרן הגרש"ז האיסור הוא אמירת התהלים כאשר מוכח שהוא לצורך חולה (עי' אמירת מי שברך), ולכן אין לומר תהלים ברבים וכמו תפילה, ורק במקרה שיש סכנה בו ביום התיר השו"ע, ומשמע שאם אין סכנה בו ביום אסור להתפלל וכן לומר תהלים. ואף מדברי האגרות משה (ח"א סי' קה) עולה שתהלים הוי כתפילה, שדן בדבר חולה מסוכן – שלא היתה סכנה לבו ביום, ולא התיר לומר תהלים ולהתפלל לרפואתו אלא במקום שהחולה ביקש בעצמו שיתפללו בעבורו ומשום חשש שתיטרף דעתו ח"ו.
ודעת מרן (שליט"א) זצוק"ל דמותר לומר תהלים על חולה שיש בו סכנה, ואפילו אם לא ברור שזה "סכנת היום". ובכמה הזדמנויות נשאל מרן רבינו (שליט"א) זיע"א אם מותר להתפלל ולומר תהלים עבור חולה מסוכן בש"ק, ופעמים השאלה היתה אודות אחד מגדולי התורה שהיה חולה מסוכן והתיר רבינו את הדבר, ואף פירסמו בשמו לגבאי בתי מדרשות לומר תהלים לרפואה (היו מקרים שפירסמו זאת מפורש בשמו והיו שכתבו עפ"י הוראת גדולי ישראל), הגם שבאותם מקרים לא היתה סכנה בו ביום. ויתכן שלדעת מרן זצוק"ל אמירת תהלים עם מי שברך קיל טפי מתפילה שהרי המי שברך הוא טופס תפילה קבוע, עיין מ"ש בישא יוסף (ח"ב סי' סג), ואולי יש לדון שגדול בישראל שרבים צריכים לו שאני, וכדמשמע בלשון השו"ע שכתב "ואפי' על יחיד" והיינו דרבים פשיטא יותר להיתרא ומי שרבים נזקקים לו אפשר דחשיב כתפילה על רבים.
