הבא: סימן קנ"ח בענין אתרוג בלי פיטם <<
או"ח ב' סימן קנ"ז
בדין מיני ערבה הכשרים למצוה
לאחרונה הביאו לארה"ק ערבות ממדינת הים, וישנם שינויים קטנים בין הערבה המצויה כאן בארה"ק לערבה המיובאת, ונשאלה השאלה אם ערבה זו כשרה למצוה. והנה שאלה זו איננה חדשה, במשך השנים משגלתה יהודה גולה אחר גולה התעוררו לדון על כמה זני עצים אם הם כשרים לד' מינים.
בגמ' סוכה (לד ע"א) מצאנו דערבה כשרה וצפצפה פסולה. וערבה הכשרה מתאפיינת בג' סימנים – קנה אדום, עלה משוך, פיה חלק, לעומת הצפצפה, שקנה שלה לבן, ועלה שלה עגול ופיה דומה למסר.
והנה מצאנו ברבותינו שהסתפקו בביאור הסימנים. לדוגמא, חז"ל מונים אדמומית הקנה כסימן להכשר ולבן כסימן לפסול, ובב"י (או"ח סי' תרמז) דן האם הכוונה שאדום כשר וכל שאינו אדום כגון ירוק ככרתי ללבן יחשב או דילמא לבן פסול וכל שאינו לבן כשר, וסיים "ולזה דעתי נוטה דאם לא כן לא משכחת לדידן ערבה כשרה, שהרי כל ערבה שלנו קנה שלה ירוק, ואפילו אותה שהקנה שלה אדום אינו אלא מצד שמכה בו השמש שהרי כן תמצא באילן ענפים שקנה שלהם אדום וענפים שקנה שלהם ירוק ואפילו בענף אחד תמצא קצתו אדום קצתו ירוק" ולכן מסיק הב"י דכל ערבה אפילו שהיא ירוקה כשרה שהיא בכלל "אדומה".
ויש לעיין בגדר הג' סימנים אם הם סימן או סיבה, כלומר, האם כל עץ שיימצא שיש בו ג' סימנים, שעליו משוכים ופיהם חלק ואינם לבנים כצפצפה (כהכרעת הב"י) יחשב ערבה למצוה. או דאפי' אם יש בו ג' סימנים אינו ערבה כל שלא ידעינן בבירור שמין זה הינו ערבה, כגון ע"י מסורת. רק דהוסיפה הגמ' דגם בדבר שהוא ממין ערבה בעינן לג' סימנים כדי להכשירו, ודמיא למ"ש החזו"א (כלאים ג סק"ז) דאף לצד שכל פרי הדר חד מינא הוי לגבי כלאים ותרו"מ, "לענין מצוה קבלנו מאבותינו שהוא אתרוג דווקא" ודו"ק.
ויתכן ובזה תליא הנידון אודות האקליפטוס, דהנה הגאון ר"צ פסח פרנק זצ"ל (נדפסו הדברים בספר פרד"ס פתחיה ח"ג פ' אמור סוף אות ס) הביא דלדעת המהרי"ל דיסקין אקליפטוס כשר למצות ערבה. וכן בספר אורחות פתחיה (מנקין) בסוף הדיון אודות ערבה ואקליפטוס מביא מהעתק כת"י של הגרצ"פ פרנק זצ"ל וז"ל: "י"ג אייר תרצ"ב, הגיד לי ר' חיים דוב (משפיה) שהוא שמע מה"ג ריל"ד ז"ל שאמר לו שמותר לקחת ללולב ענפים מעצי אקליפטוס ויוצאין בהן שהן בכלל ערבה".
ובחיפוש אחר חיפוש, נודע לי שהועמדו למכירה כת"י ואגרות של הרב ר' חיים דוב שהי' השו"ב בשפיה – ובתוכם טיוטת איגרת למהרי"ץ דושינסקי ובו כתב אודות ההוראה ששמע מהמהרי"ל דיסקין לגבי נטילת ערבה מעץ האקליפטוס, ולא הצלחתי למצוא הבעלים לעיין באיגרת זו. והנה הגם שהגרצפ"פ כותב על העדות של הרב משפיה אודות נטילת ערבה מעצי אקליפטוס הרי להלכה פסל את עץ האקליפטוס לערבה, וכמ"ש בשו"ת הר צבי יור"ד (סוף סימן קפא) מחמת כמה טעמים, א. יש להם ריח חזק, וערבה אין לה ריח (מדרש אמור פ"ל סי' יב). ב. אין להם עלים בראשם. ג. אינם גדלים על נחל. והגם שישנם ערבות שאינם גדלות על כל נחל, הרי רוב מינם גדל על כל נחל, ואילו האקליפטוס אינו גדל על נחלים, וכנראה בכלל תנאי זה – ערבה מתיבשת אם אינה סמוכה לנחל (כוונתו מן הסתם בלא השקיה מרובה) מה שאין כן באקליפטוס. ולכאורה הא בהא תליא, דלדעת הגרצפ"פ זצ"ל ארבעה דברים אלו הגם שאינם נמנים בגמרא מוכיחים דאין האקליפטוס בכלל ערבה, ואילו לדעת המהרי"ל דיסקין די לאקליפטוס שיש לו הני ג' תנאים דאיתא בגמ' להחשיבו כערבה.
וכשזכיתי לדון בזה לפני רבינו שליט"א השיב דלדעתו ודאי שאין להשתמש באקליפטוס למצות ערבה, דמוכח מהשינויים הללו דהאקליפטוס אינו זן מזני הערבה, וזה מוכיח דאין העצים שווים [ואכן מבחינה חקלאית ישנו שינוי גדול בין הערבה לבין האקליפטוס ביחס למים – שהערבה צמאה מאד למים, והיא גדלה אך ורק על כמות גדולה של מים, ואילו האקליפטוס עמיד וחזק אף בתנאי יובש קיצוני ודיו בכמות קטנה של מים מלוחים להעמידו על מתכונתו].
אמנם בענין הערבה הזו המיובאת מחו"ל שיש כמה שינויים קטנים בינה לבין הערבה המצויה כאן בארה"ק, ודאי מסתבר שהיא מין ממיני הערבה, ולדעת מרן שליט"א כל עץ הדומה לערבה (בדמיונו ותכונתו) ויש בו ג' התנאים המובאים בגמרא – כשרים (וא"צ למסורת), ואף על פי כן הבנתי מדבריו שאין כדאי בארה"ק לשנות וליטול מין ערבה שלא היו רגילים ליטלו בעבר.
אמנם בעומדי בזה, יצויין כי בנקטם ראשה ראוי ליטול אחר (ראה מ"ב תרמ"ז סקי"א), וכמדומני שלגבי ערבות באמריקה – כבר כתב הרב דוד תאומים ז"ל (שהי' משגיח כשרות, ובאחת מנסיעותיו לצורך עבודת הקודש נהרג ה"י בתאונת מטוס) בקונטרס "בענין ערבות שנקטמו ראשן" כנגד ערבות שנוהגין לקחתם בארה"ב (יעו"ש) כי אין להם "לבלוב".
ובזמנו לפני רבות בשנים ביקש להביא דבריו קדם מרן שליט"א – והנה נטרפה השעה, ונתבקש לבית עולמו ז"ל.
מכל מקום לדינא, לא ראה מרן שליט"א טעם לפסול הערבות המיובאות כעת מארה"ב, הגם שלדעתו אין כדאי לשנות וליטול מין ערבה שונה.
