או"ח ב' סימן ס"ט
זמן ברית מילה בש"ק
אודות שאלתך מהו המועד הראוי ביותר לעשיית הברית בש"ק.
א. בענין ברית מילה למדנו בגמ' (פסחים ד ע"א, יומא כח ע"ב) "דתניא וביום השמיני ימול בשר ערלתו מלמד שכל היום כשר למילה אלא שהזריזין מקדימין למצוות שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבוש וגו'".
והנה ידוע מה שחקרו האחרונים בעצם ענין זריזין מקדימין למצוות אם הוא מדאורייתא או מדרבנן (עיין ט"א ר"ה ד), ועוד דנו אם הנהגת זריזין מקדימין הינה מעצם דיני המצוה שהוא מקיים כעת או שזה דין כללי להזדרז ולהקדים לעשות כל מצוה אבל אין זה מדיני המצוה גופא. וכמה וכמה נפק"מ יש בחקירות אלו, כגון האם זריזין דוחה דין ברוב עם (וכמ"ש בברכי יוסף סי' א, ובחכם צבי סי' קו, וחתם סופר סי' קז ומקור הדברים דברי הרדב"ז ח"ד סי' אלף פ"ז [יב] ואכמ"ל).
יש מן האחרונים שכתבו כי דין זריזין מקדימין במילה, חמיר טפי וכמו שכתב בערה"ש (יור"ד סי' רסב ס"ח) אשר אף הוסיף, שאיחור הברית עד אחרי חצות היום הינו עוון, וכלשונו "ושנו חכמים במשנה שכל היום כשר להמצוות שחובתן ביום ותניא בפסחים (ד ע"א) כל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצוות, שנאמר בהעקדה וישכם אברהם בבקר, ודע דבמשנה דמגילה שם דחשיב כל מצוות פרטיות שכשרים כל היום ולא חשיב מילה בהדייהו ע"ש, ונ"ל דבכוונה שבקה התנא דודאי גם במילה כן הוא, אלא שבשארי מצוות אין קפידא כל כך אם נאחר מעט אף שבודאי מצוה להקדים, אבל במילה שהוא חותם ברית קודש ובזה נכנס לקדושה יש קפידא גדולה שלא לאחרה, ולכן גם בברייתא לא תני הך דזריזין מקדימין רק למילה, ויש לנו לצווח על מנהג זמנינו שמאחרין המילה כמה שעות ביום מפני שטותים שלא באו כל הקרואים וכדומה שטותים כאלה, ויש מקומות שמאחרין עד אחר חצות היום והוא עוון פלילי".
ובהמשך דבריו ביאר הערה"ש – דלכאורה היו צריכים להקדים למול אף לפני התפילה, והמנהג אינו כן, כמו שמובא בש"ך (רסה ס"ק כד) בשם הגהות מנהגים "שמלין קודם עלינו לשבח וכן המנהג" ונותן העה"ש טעם לדבר (שם סעיף ט) "חדא דתפילה היא מצוה תדירית ויש בה הרבה מצוות ציצית ותפילין וק"ש ותפילה, ועוד שהרי מצוה לעשות סעודה וקודם התפילה לא יוכלו לטעום". ובהמשך כתב, שאם הציבור התפלל והאב או המוהל או הסנדק טרם התפללו – ימולו ואח"כ יתפללו.
הרי שלדעת הערה"ש בדין זריזין במילה ישנם שתי דרגות האחת חובת ההקדמה עד כמה שאפשר, והשניה החובה שלא לאחר עד אחרי חצות.
ובהיותי בזה אציין כי בשנים קדמוניות במקרים רבים מרן שליט"א לא הסכים להיות סנדק אחרי חצות היום מחמת דין זריזין, אמנם מרן נהג כך רק לנוהגים כמנהג אשכנז, לעומת זאת לא סירב להיות סנדק לאחב"י מבני ספרד, וכה היו דבריו, שאצלם המנהג למול גם אחרי חצות, וכנראה המקור כמו שמובא בכמה ספרים בשם ס' נהר מצרים (דף קא) שבמצרים הנהיגו לעשות המצוה אחרי חצות. והגם שהיו מגדולי הפוסקים הספרדים שצעקו כנגד איחור הברית ראה שד"ח (מערכת ז כלל ג) – הרי מכיון שכך הוא מנהגם, העושה כן יש לו במי להתלות. אולם היו אף מגדולי אשכנז שחתרו למצוא טעם לכך שדוחים הברית ואין חוששים לדינא דזריזין מקדימין וכמ"ש הגאון בעל החשק שלמה בשו"ת מקור חיים (סי' ג) ונדמ"ח בשו"ת בנין שלמה (ח"ב סי' יג) להליץ טוב על הדוחים הברית עד אחרי חצות כדי שיהא ברוב עם.
והנה מש"כ הערה"ש דכשמאחרין הברית מילה עד אחרי חצות היום זהו "עוון פלילי", הרי בעוניי לא מצאתי תחילה מקור וטעם לזה, דאם החסרון הוא מחמת זריזין מקדימין – הרי כל שיהוי הוי חסרון, ואם אמנם מצאנו שחז"ל גזרו בדברים שמצוותן כל היום או כל הלילה שלא לעשותן לכתחילה אחרי חצות, הרי במילה לא ראינו כן.
אמנם לאחר זמן ראיתי בדברי רבותינו, ראשונים גם אחרונים, כי יש דין זריזין, ובנוסף לכך יש דין מיוחד שלא לאחר הברית עד אחרי חצות – כמו שיובא להלן. ידוע שהיה דין ודברים בין גדולי ישראל אודות הנהגת הרה"ק ר"ל אייגר זצוק"ל שבהיותו מוהל או סנדק היה עושה את הברית בשעה מאוחרת, וכנגד זה כתב הרב אבד"ק לובלין מוהר"ר יהושע העשיל אשכנזי זצוק"ל, וראיתי לבעל "הנפש חיה" שבבואו לדון בענין, על זה גופא נסב דיונו עם מהר"י אשכנזי אם דין חצות הינו דין נפרד מדין זריזין. (נדפסו הדברים בספר "שם ושארית לנפש חיה" סי' א). שכותב כי הרב מלובלין (הנז"ל) הרעיש באופן מיוחד כנגד האיחור בברית מילה עד אחרי חצות, ותמך יתדותיו על דברי הלבוש ועוד אחרונים, שצריך למול לפני חצות. וכנגד זה כותב הנפש חיה דלא מצינו בברית מילה אלא דין זריזין ולא דין חצות, והוסיף וכתב, "אך בודאי הכונה כמו שמצינו בכל הנהו שמצותן בלילה ואמרו חכמים עד חצות הלילה כדאיתא בריש ברכות דכל אלו מצותן עד שיעלה עמוד השחר ולמה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה שלא יבוא לפשוע לגמרי, והוא הדין במצות מילה שמצותה ביום, וזריזין מקדימין בהשכמה לגמרי, ועכ"פ מהראוי שלא לאחרה עד חצות היום שלאחר חצות בודאי יצא מדרך הזריזות". הרי דלדעת מהר"י אשכנזי עריכת הברית אחרי חצות זהו איסור מיוחד, ואף הנפש חיה שחלק עליו גם הוא מסכים שיש חומרא טפי כנגד עריכת הברית אחרי חצות שבזה יצא מדרך הזריזות לגמרי, ולהלן נביא מדברי האור זרוע (המובאים להלן אות ב) בהם מבואר במפורש דאיחור הברית אחרי חצות חמור טפי.
וזאת תורת העולה, דיש להקפיד להקדים עשיית הברית מדין זריזין, וודאי שאין ראוי לדחותו לאחר חצות היום.
ב. והנה בדבר השאלה אימתי יש לעשות את הברית בש"ק, הרי המנהג הוא שעושים הברית בסוף התפילה (אחרי מוסף), ולכאורה יש לעיין אמאי לא נעביד סמוך לקרה"ת וכמו שכתב הב"י בהלכות ראש השנה (ס"ס תקפד) למול לפני תקיעת שופר, ואם בראש השנה מקדימין מצות מילה למצות היום של תקיעת שופר, למה לא ימולו בשב"ק לפני מוסף.
אלא שיש להקדים ולעיין בטעמי הדבר שבר"ה מקדימים ברית מילה לתקיעת שופר, והנה מקור דברי הב"י מתרוה"ד שכתב דבר"ה הסדר הוא להקדים ברית אברהם לעקידת יצחק. ומקורו של התרה"ד (בתוספת הרחבת דברים) הוא מהאור זרוע (הל' ראש השנה סי' ערה) ושם מובאים כמה טעמים לדבר, בריש דבריו אכן מובא "כדי שתהא ברית מילה תכופה לתקיעת שופר שיזכור לנו הקב"ה ברית אברהם ועקידתו של יצחק", והביא סמך לדבריו מהא דמצינו בתפילה, שמזכירים הברית אשר נשבעת לאברהם אבינו לפני העקידה, ובהמשך מובאים טעמים נוספים בשם רבינו גרשום מאור הגולה שהשיב לתלמידי "הישיבה הקדושה" שהיה קשה בעיניהם לעכב תקיעת שופר כ"כ בשביל המילה – טעם ראשון ד"אם אין מילה אין תקיעת שופר, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה", והשני "דמצות מילה קדמה לתקיעת שופר".
ובהמשך מביא האו"ז ששאלה זו נשאלה בתקופת הגאונים ברומי וגדולי רומי סברו "דמנהג כשר הוא להיות מילה סניף לקריאת התורה ותקיעת שופר" [אולי טעם זה מקביל למה שכתב הרוקח (סי' ריז) למול אחר קריה"ת משום שהשכינה אצל התורה]. ועוד טעם הוסיפו גדולי רומי "דמצוה מן המובחר הוא להקדים מילה בהשכמה משום דזריזין מקדימין למצוות ואין נכון לאחרה עד גמר תפילה דרוב פעמים גמר תפילה בסוף ח' שעות והמאחר מצות מילה כל כך נראה דמצות מילה בזויה עליו, לכך נכון להקדים להיות תכופה בין קריאת התורה לתקיעת שופר". ראוי לציין כי בכמה מקומות מובאים דברי האו"ז "רוב פעמים גמר תפילה בסוף ה' שעות" ואילו במקומות אחרים כתוב "ח' שעות", והנה יש בזה נפק"מ גדולה, דסוף ח' שעות הכוונה שנדחית הברית אחרי חצות וא"כ מבואר דלפני חצות אין זה בכלל "מצות מילה בזויה עליו", ומכאן מקור איתן לכך שדחיית מילה אחרי חצות חמירא טפי, ואם הגירסא "ה' שעות" הרי שגם דחיה אפילו לשעה לפני חצות הוי בכלל "מצות מילה בזויה עליו", ומסתבר מאד דהכוונה ח' שעות וזה השינוי בסיום זמן תפילה בין שבת לבין ר"ה, ואכן אחד מהת"ח בביהמ"ד הרה"ג ר"מ סגל שליט"א (מעורכי האו"ז מהדורת מכון ירושלים) מסר לי כי גם בדפו"ר של האו"ז ובכת"י המצויים כתוב ח' שעות.
הרי לנו כמה טעמים להקדמת ברית מילה לתקיעת שופר א. להקדים ברית אברהם לעקידת יצחק. ב. אם אין ברית אין שופר. ג. סניף לקריאת התורה ושופר, ואולי הוא מחמת שהשכינה אצל התורה. ד. זריזין מקדימין וא"א לדחותה עד אחרי ח' שעות.
ג. ודאתינא להכא יש לדון מה יהא הדין בשבת ר"ה שאין בה תקיעת שופר או במקום שאין בו שופר, דלכאורה בכהאי גוונא יש רק חלק מן הטעמים שמחמתם קבעו ברית אחרי קריה"ת, דאם הטעם משום שברית קודמת לתקיעה הרי במקום שאזלא לה תקיעה אין להקדים הברית, אולם אם הטעם הוא מחמת סניף לקריאת התורה, או משום זריזין מקדימין, הרי גם אם אין תקיעת שופר צריך למול אחרי קריאת התורה. והנה להלכה נפסק כפי שהובא בספרי רבותינו בשם המהרי"ל כן מובא בד"מ (ס"ס תקפ"ד בשם המהרי"ל הגם שבמהרי"ל דפוס לבוב לא מצאתי), "דאפילו חל בשבת מלין מיד אחרי אשרי ואומר יהללו" וראה מה שהאריך בגליון בספר מנהגים (מהר"א קלויזנר סי' יח) "ומהר"ט היה מל את הילד לאחר קריאת התורה ולאחר יקום פורקן קודם שהחזירו הספר תורה למקומה ולאחר המילה התחיל יהללו". והדברים נאמרו בר"ה שחל בשבת אם כן ברור שבר"ה שחל בשבת מלין אחרי יקום פורקן, מכאן אנו למדים שלא רק מחמת הטעם של הקדמת ברית לתקיעת שופר מלים לפני תפילת מוסף, אלא אף במילה בר"ה שחל בשבת שאין בה תקיעת שופר מלים קודם מוסף – ואולי ניתן לומר דגם לטעם שמקדימים מילה בר"ה היינו מחמת תקיעת שופר אפשר דמאחר שקבעו בר"ה להקדים הברית לתקיעת שופר משום דתקיעת שופר הוא ברית יצחק, לא חילקו בין ר"ה שתוקעים בו לבין ר"ה שאין תוקעין בו.
ד. בשאר שבתות השנה לא מצאנו כן ואפשר לומר דהא דאין מנהג למול לפני תפילת מוסף בכל שבתות השנה ויו"ט משום שבר"ה איכא הטעמים של השייכות שבין ברית לתקיעת שופר, ואף לטעם המוזכר מחמת זריזין היינו דוקא כאשר נדחית המילה עד אחרי שעה ח', ובכל שבת אינה נדחית עד לאחר חצות. אבל הטעם שמובא לצרף הברית לקריאת התורה לא חזק דיו שיהא נוהג כן בכל שבת, ואכן המהרי"ל כתב "מילה בראש השנה דרש מהר"י סג"ל אין למול אחר כל התפילה כמו בשאר השנה" [וראה מהרי"ל הל' יו"ט]. הרי דחילק בין ראש השנה לשאר השנה ובכלל זה שבתות ויו"ט וכמו שהעלה האו"ז כי ההמתנה עד אחר התפילה בר"ה היתה מביאה לדחיית הברית הרבה אחרי חצות – ודבר זה הינו דחיה גדולה ש"נראה דמצות מילה בזויה עליו", אבל בשאר השנה לא נהגו כן. שבתי וראיתי בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' ל) שהביא כן מהלבוש (אמנם מ"ש השבות יעקב וציין ללבוש סי' רפ"ד – ז"א, ודברי הלבוש הם בסימן תקפ"ד סעיף ד) "ומלין בראש השנה אחרי שקראו בתורה ואינם ממתינים עד אחר יציאת הכנסת כמו בשאר שבתות השנים וימים טובים מפני שבר"ה מאריכים מאד בבית הכנסת ויבא עד אחר חצות וצריך למול קודם חצות משום מצות זריזין מקדימין למצוות". הרי דהמנהג הפשוט הוא שבש"ק ויו"ט שאין מסיימים התפילה אחרי חצות גומרים כל התפילה ואח"ז עושים הברית.
אולם שמעתי ממרן שליט"א – שהרוצה לעשות הברית לפני תפילת מוסף אין מזניחין אותו, שיש בזה משום זריזין, ויש בזה גם את הטעם שראויה ברית מילה להיעשות סמוך לקריאת התורה. ועיין שו"ת חתם סופר (או"ח סי' סט) שעודד ותמך ברב מקום שהנהיג להתפלל בש"ק תפילת שחרית מוקדמת כדי שלא יאחרו את זמן קריאת שמע ולאחר זמן שבים לתפילת מוסף, וכתב שם שאם יהיה ברית מילה ימולו מיד אחר תפילת שחרית, ויסעדו סעודה של מאכלי חלב, משום דראוי למיסמך הסעודה לברית (וכמ"ש לעיל דברי הערוך השולחן סי' רסב ע"ש דאין מלין קודם תפילה הואיל שמצוה לעשות סעודה, וקודם התפילה לא יוכלו לטעום) ולא ימתינו עם הברית עד לאחר מוסף.
ה. על פי המבואר לעיל, עלה בידנו שלדעת מרן שליט"א בש"ק הגם שהמנהג הפשוט לעשות הברית אחרי תפילת מוסף יש מקום גם לעשותה לפני תפילת מוסף. ובתחילה הי' נראה לענ"ד שאז יעשו הברית לפני יהללו כמו שכתב מפורש בד"מ (הנז"ל). הגם שלכאורה יש מעוררים שהחצי קדיש צריך להיות אחרי אשרי וכאן הברית הינה הפסקה (וראה מ"ש בענין הקדיש אחרי אשרי בישא יוסף ח"א סי' ס"א).
והנה בביהמ"ד של רבינו – כשהיו עושים ברית בש"ק לפני מוסף, היה פעמים שאמר שאין חסרון בזה שעושים הפסק לפני הכנסת הס"ת להיכל, ומחכים עם הס"ת בבימה עד אשר יעשו הברית ואחרי הברית – יכניסו את הס"ת להיכל. אולם כששאלתי את רבינו כיצד לנהוג – השיב לי כי אם עושים ברית מילה לפני תפילת מוסף הרי לכתחילה רצוי לעשות את הברית אחרי הכנסת הס"ת להיכל שאין כדאי שהס"ת ימתין על הבימה במשך כל זמן הברית, [ועפ"י הוראה זו – שלושה חלוקים הם במועד הברית, בראש השנה החל בימות השבוע עבדינן לפני תקיעת שופר, בר"ה החל בשבת עבדינן בעוד הס"ת על הבימה קודם אמירת יהללו שהרי מנהג זה חל מהא דבר"ה מלין לפני מוסף, אבל כשבאים למול בש"ק ומבקשים לעשות הברית לפני מוסף אזי לפי מה שאמר מרן שליט"א יחזירו הס"ת להיכל ולפני מוסף יעשו הברית].
והנה בביהמ"ד בארזי הבירה, נהגנו בזה עפ"י מה שהורה לנו מרן – להחזיר הס"ת להיכל ואז להתחיל סדר הברית, ובסוף סדר הברית אמרנו עלינו ואחרי עלינו אמר הש"צ (ולא האבלים) חצי קדיש ומתפללים מוסף. וכיון שיש שהעירו שאין לומר עלינו, אמרתי לפרש שיחתי בענין זה.
הנה בדבר מה שאומרים עלינו לשבח אחרי הברית מצאנו לרבותינו הראשונים והאחרונים שהביאו בזה כמה טעמים, (ראה במנהגים למהר"מ מרוטנבורג) שמוזכר בעלינו ענין שלא עשנו כגויי הארצות, ועוד שיהושע תיקן עלינו כשמל את בני ישראל, וטעם נוסף שלא ילכו לדרכם קודם למילה ולכן הקדימו הברית לסוף התפילה, והנפק"מ בין ג' הטעמים – דלשני הטעמים הראשונים הרי זה דין מדיני הברית ואילו לטעם האחרון ה"ז דווקא כאשר מלין בביהכנ"ס לפני סוף התפילה, ואכן דן בספר כורת הברית בפתח אליהו (אות מה) אם כשמלין אחרי התפילה אם יש להגיד עלינו, אבל נהגו בכל תפוצות ישראל לומר עלינו גם כשעושים את הברית שלא לפני סוף התפילה, כלומר שעמא דבר כי טעמי האמירה של עלינו מצד שייכות העלינו לברית מילה עומדים בפני עצמם.
והנה בחסדי השי"ת – ראיתי לקשור ענין זה עם מה שפתחנו בריש התשובה. כתב הא"ר (סי' תקפד סקי"ז) ובאליהו זוטא על הלבוש (סי' תקפ"ד סק"ח) טעם נוסף להקדמת ברית למוסף של ר"ה – "שמעתי טעם לפי שאומרים עלינו במוסף ותמיד אומרים עלינו אחר המילה". ולכאורה יש להתבונן בזה, שלדעת הא"ר הקדמת הברית למוסף של ר"ה היא מכיון שאומרים עלינו אחרי הברית בסדר התפילה של ר"ה ואמירת עלינו זאת היא נחשבת כעולה גם על הברית. הנה רואים אנו עד כמה חשובה לדעתו להסמיך אמירת עלינו לכל ברית (ודוק כי אמירת העלינו אחרי תפילת מוסף אינה מועילה לברית שא"כ לטעמו הי' צריך גם בש"ק ולא רק בר"ה לעשות הברית קודם תפילת מוסף). ובפרמ"ג (תקפד א"א ס"ק ז) הביא דברי הא"ר בלשון זו, "עלינו אומרים אחרי המילה, הוא הדין בר"ה שאומרים במוסף עלינו", הרי דהדגיש חובת אמירת עלינו אחרי הברית. ואם כן כשאנו עושים ברית בש"ק לפני תפילת מוסף אחרי שהכניסו הס"ת להיכל יש לומר עלינו אחרי הברית, ובזה ארווחנא גם ענין אמירת החצי קדיש שלפני תפילת מוסף שאם מפסיקים בברית קשה לומר שהחצי קדיש שייך לאשרי או אפילו למזמורים הנאמרים בשעת הכנסת הס"ת, אבל אם אומרים עלינו הרי החצי קדיש יכול לעלות גם על העלינו לשבח.
