או"ח ב' סימן ב'

שיטות הפוסקים בדבר כיסוי הראש

א. להלכה כתב הרמב"ם בהל' דעות (פ"ה ה"ו) "צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן… ולא יגלו ראשן". וזוהי ההלכה המבוארת בש"ס דהיא חומרת תלמידי חכמים בלבד. ואילו בהלכות תפילה (פ"ד ה"ה) כתב בכלל חובת האדם בהכנת מלבושיו לתפילה "ולא יעמוד בתפילה באפונדתו ולא בראש מגולה", וזהו דין בכל אדם – הרי דלדעת הרמב"ם יש חילוק בין כיסוי הראש באופן קבוע שזו דרך ת"ח לבין כיסוי ראש בשעת התפילה שזו חובת כל אדם.

אולם בשו"ע (או"ח סי' ב) כתב "אסור לילך בקומה זקופה ולא ילך ד' אמות בגילוי הראש". ומקורו מגמ' דקידושין הנ"ל דבאו ב' הדינים כאחד. וכמו דהאיסור להלך ד"א בקומה זקופה הינו בכל אדם ה"ה נמי גילוי הראש, ואין זו רק הנהגה של ת"ח. והמעיין בלשון המחבר יראה דאף  על פי כן חילק בין הליכה בגילוי ראש לבין הליכה בקומה  זקופה. דבדין קומה זקופה שהוזכר בגמ' בלשון איסור כתב בלשון איסור, ובדין כיסוי הראש לא כתב לשון איסור, אלא "ולא ילך" (ועי' בבאר היטב ס"ק ד), ואף הזכיר ד' אמות, אפשר שדעתו כדעת האחרונים לחלק שד' אמות אסור מדינא לילך בלא כיסוי הראש ופחות מד' אמות מדת חסידות היא שלא ללכת בלא כיסוי (וכמ"ש הב"ח).

לעומת זאת בהלכות תפילה מביא המחבר (סי' צא סעי' ג) דין כיסוי הראש בלשון איסור "יש אומרים שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה, וי"א שיש למחות שלא ליכנס בבית הכנסת בגילוי ראש". ובהמשך (סעי' ה) הביא לשון הרמב"ם "לא יעמוד באפונדתו ולא בראש מגולה". וכוונתו היא שבכל התפילה, אף כשאינו מוציא אזכרה מפיו או כשאינו מתפלל בבהכנ"ס מ"מ אסור להתפלל בגילוי ראש.

ושב המחבר ושנה דין זה בדיני קדושת בית הכנסת (סי' קנא סעי' ד) שלא ליכנס לבית הכנסת בראש מגולה (ועי' במגן אברהם ובאלי' רבה שם). והנה הרמ"א בהלכות קריאת התורה בש"ק (סי' רפב סעי' ב) כתב "ואסור לקרות בראש מגולה", ולכאורה מה ביקש להוסיף הלא הלכה זו נשנית כבר על ידי המחבר בכמה מקומות, ובדרכי משה מבואר כי אסור לקרוא לקטן בגילוי ראש, כלומר ניתן לצרף קטן למנין הקרואים, אבל אף על פי שלא מצאנו לגבי קטן איסור גילוי הראש, בכל אופן כשעולה לתורה צריך לכסות ראשו, וראה שם במג"א (שם ס"ק ח). והנה אם הד"מ מבאר דבריו בקטן א"צ לחפש ולומר תירוצים נוספים, אולם הי' אפשר לבאר דברי הרמ"א שכוונתו לאסור קריאה בגילוי הראש גם שלא בבית הכנסת, שהרי בביהכ"נ נאסר אפילו רק להיכנס בגילוי ראש וראה במחה"ש. ויש להעיר כי כל זה דווקא כשאינו קורא אזכרות או מברך, אבל בברכה חייב האדם לברך בכיסוי הראש משום אזכרה שבה כמבואר בשו"ע (סי' צא ס"ג) ומה שהזכיר הרמ"א "לקרות" אפ"ל שמעיקר הדין היו מברכים רק הקורא ראשון והאחרון והרמ"א מדבר גם על שאר העולים שלא היו מברכים.

ויש שרצו לחלק ולהוכיח מדברי המחבר בסדר ברכות השחר (סי' מו סעי' א) "בקומו בבוקר כשחוגר חגורו יברך אוזר ישראל … כשמשים כובע או מצנפת בראשו יברך עוטר ישראל בתפארה", מבואר דמברך אוזר ישראל לפני ששם כובעו, הרי דהמחבר לא ס"ל דאסור להזכיר שם בגילוי הראש, אם לא שנחלק כהגרש"ק בין גילוי מקצת הראש לכולו ונאמר דהמחבר אמר דינו כשיש עליו כיסוי חלקי וכעת שם כיסוי על כל ראשו.

יצויין כי לגבי כיסוי הראש בשעת התפילה כתב הט"ז (סי' ח ס"ק ג) הו"ד במ"ב (שם ס"ק ד, ולענין ברהמ"ז מ"ב סי' קפג ס"ק יא, וע"ע בא"ח פ' וישלח אות יא) דנכון שלא יסיר הכובע הקטן שעל ראשו, בעת התפילה אף שהוא מכסה ראשו בטלית ג"כ והיינו דבזמן התפילה בעינן לב' כיסויים.

נמצינו למדים, דלהלכה בשעת תפילה חייבים לכסות את הראש, ולדעת הט"ז בעינן שני כיסויים בשעת התפילה. ושלא בשעת התפילה נחלקו רבותינו אם כיסוי הראש הוא רק מידת חסידות כמו שמשמע מלשון הרמב"ם והב"ח, או שיש איסור לילך בגילוי הראש כמשמעות דברי המחבר (עי' פרישה, ודעת היד אפרים בשיטת המג"א דלא כהמחה"ש).

המקילים בגילוי ראש וכיסוי הראש ביד

ב. אכן מצאנו לכמה מראשוני האחרונים שהקלו בענין זה דכיסוי הראש אם קשה לו לכסות ראשו, וכמ"ש בשו"ת זכרון יהודה לבנו של הרא"ש (סי' כ) "וטוב הוא שלא לישב בגילוי הראש בשעת הלימוד, למי שיכול לסבול, לפי שילמד יותר באימה. ולפעמים מפני כובד החום אינו יכול לסבול". מבואר דאפי' בשעת הלימוד רשאי להקל בשעת הצורך לישב בגילוי ראש.

וכבר הזכרנו לעיל דברי המהרש"ל (שו"ת סי' עב) דאחר שהביא דעת רבינו ירוחם בדבר האיסור של ברכה בגילוי הראש, כתב דמדברי המדרש בויקרא הנזכר לעיל מבואר דאין חיוב בכיסוי הראש ואין בזה יותר ממידת חסידות, אולם הוסיף המהרש"ל וכתב לת"ח אין להקל לפני העם באיסור זה מפני שהם מדמים שעובר בכך על דת יהודית, ולפיכך גם בחדרי חדרים אסור ככל דבר האסור משום מראית העין. ויש לעיין בדבריו אם כוונתו לאסור גילוי ראש בחדרי חדרים דוקא בשעת הלימוד. גם מה שכתב לאסור משום מרה"ע יש להבין דהרי בדרבנן לא אמרינן איסור מרה"ע בחדרי חדרים (עי' מ"ב סי' רמג, ועוד). הרי דלמעשה גם המהרש"ל ס"ל שיש לכסות הראש.

אולם גם אם המהרש"ל סבור שיש לכסות הראש – הרי הוא מתיר לכסות ראשו ע"י ידו. והנה בנדון זה כבר קדמו בתרומת הדשן (סי' י) בתוך דבריו לענין כיסוי בכובע קש, והביא בשם האור זרוע שאין מועיל כיסוי הראש בידו וראייתו מהא דר"ת שכשהיה רוחץ ורצה לשתות, היה מתכסה בבגד שלא יהא ליבו רואה את הערוה. ומשמע דדוקא בבגד אבל בידו לא חשיב כיסוי וביאר שם הטעם כיון שהיד היא חלק מהגוף ואין הגוף יכול לכסות את עצמו והמהרש"ל שם דחה ראיית תרוה"ד מר"ת דיש הבדל בין כיסוי הלב ע"י היד שהרואה לא יידע שצריך לכסות הלב או ידמה לו שלא כיסהו ממש. אבל למעלה מראשו שהוא דבר הניכר שמניח ידו בצורה שאינה רגילה די בזה, ובפרט שכל ענין כיסוי הראש אינו אלא מידת חסידות.

ולהלכה כתב המחבר (סי' צא ס"ד) "אבל הנחת יד על הראש לא חשיבא כיסוי, ואם אחר מניח ידו על ראשו של זה משמע דחשיבא כיסוי".

עוד מצאנו שדנו הפוסקים בכיסוי שאינו מכסה את הראש באופן מושלם מחמת הרווחים כמו כובע קש שבזה דעת התרוה"ד (סי' י) להתיר, והוכיח דבריו מדין קלתה של אשה שאף שאינו כיסוי ראש מושלם, מדאורייתא שריא (כתובות דף ע"ב ע"א). ובחתם סופר (ח"ו סי' ב) רצה לחדש דבפרוץ מרובה על העומד לא יועיל אך למסקנה כתב "אבל לא נראה לי להמציא חומרא כל כך בהני מילי".

ג. לא עת האסף לכל המחנות, רק אסכם  לפני כת"ר את הדברים הפשוטים,  יסוד הדיון הוא האם כיסוי ראש הוה חובה מעיקר הדין או שאינו אלא מידת חסידות. ויש בזה כמה נ"מ ולהלכה מבואר במשנה ברורה (סי' ב ס"ק י – יב) כדלהלן:

א. אין ללכת אפילו בפחות מד' אמות בגילוי הראש ("ומידת חסידות אפילו פחות מד' אמות" – סקי"א). ואף בבית המכוסה תקרה אסור לילך בגילוי הראש. אף בעת השינה בלילה ממידת חסידות יש לכסות את הראש.

ב. בכל המקרים שצריך כיסוי ראש לא מהני כיסוי בידו, ויש מתירים אם עומד במקומו (שאינו הולך והוי עראי עי' ט"ז או"ח  סי' עד ס"ק ג).

בשעת הדחק כגון בלילה אם רוצה לשתות ואין לו כובע, עדיף שימשוך בית היד של הבגד ויכסה בזה את ראשו (ע"פ המהרש"ל בשו"ת, הו"ד במשנה ברורה סי' צא סק"י בשם הב"ח). מפלה ראשו א"צ לכסות ראשו.

ג. פאה נכרית נחלקו רבותינו אם נחשבת כיסוי, ויש אוסרים אף אלו התפורין בבגד שמתחתיהן משום מראית עין [להמשנה ברורה (סב ס"ק יב) מותר, ובפחד יצחק הביא בשם מהר"ש הלוי לאסור כראש מגולה].