או"ח א' סימן ק"ל
הנחת כוורות דבורים במטעי אתרוגים
אודות שאלתו בדבר הנחת כוורות דבורים במטעי אתרוגים – כדי שהדבורים יאביקו את האתרוג ויפרו אותו ע"י האבקנים שהם מוליכים בתוך העץ וממקום אחר.
והנה שאלה זו נחלקת לכמה שאלות, הראשונה – אם במאביק בידים חשיב מרכיב. השניה – אם האבקה שנעשית ע"י שמעמיד כוורות ואינו עושה את ההרכבה בידים אסורה. השלישית – אם מותר לקיים עצים מופרים בהאבקה זו, ועל כולנה – אם באתרוג למצוה חמיר טפי.
והנה לגבי מאביק בידים – כשמביא האבקה ממין אחר לעץ, מצאנו בזה כמה וכמה דברים בשם רבותינו זצלל"ה, דהנה בחזון-איש כלאים (ב טז ד"ה נראה) כתב שאין חילוק בין הרכבת גוף לבין הרכבת שרף. ולדעתו אסור להרכיב שרף בעץ אחר, אמנם מרן החזו"א הוסיף דצריך שיהא ראוי להרכיב ולהצמיח – שאותו שרף מתהווה אחר כך ליחור.
ומצאנו למרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל (מעדני ארץ כלאים פ"א ה"ה) שהסתפק ששרף לא חשיב הרכבה, מפני שאם יתנוהו באדמה לא יצמח כלום, ולכן אע"פ שצומח כשנותנים אותו בתוך עץ, אבל מכיון שמצד עצמו בלא עץ אחר אינו צומח אפשר דמותר (וכדברים האלו כתב בשמו בספר כשרות ארבעת המינים עמ' קפב). הרי דהסתפק להתיר אף במה שאסר החזו"א זצוק"ל.
אמנם בתשובותיו להלכה מנחת שלמה (תנינא סי' ק ס"ק ז), אסר להרכיב עצים אפילו ע"י זריקה של מיץ וטעמו כי "סוף סוף השדה זרועה משני המינים". ומלשון זה נראה דהגרש"ז זצוק"ל אף מחמיר טפי ממרן החזו"א זצוק"ל, דעד כאן לא אסר החזון-איש רק בכה"ג שהשרף כוחו להצמיח ענף (אפילו שבקרקע אינו מצמיח הרי בעץ מצמיח) ואילו לדעת מרן הגרש"ז אסרה תורה, כל שבדבר המוצמח איכא שני מינים.
ויעויין עוד במנחת שלמה (סי' עא סעיף ט) דהעלה שם לאסור הרכבת "עין". וכמו שכתב מרן החזו"א זצוק"ל והוסיף דרק בערלה מקלינן דאין להחשיב הרכבת "עין" כנטיעה מחדש, אולם בכלאים אף שאם יזרע את העין באדמה לא יצמח הרי חשיב הרכבה. ובתשובה זו – לא ביאר דעתו אודות הרכבת דבר שאיננו מצמיח.
הרי שמצאנו כמה גדרים בדברי מרן הגרש"ז זצוק"ל דבמקום אחד הסתפק דאיסור הרכבה הינו דוקא במקום שאם יזרע באדמה יצמיח (מעדני ארץ כלאים), אולם בתשובותיו (מנח"ש תנינא) אסר אף הרכבת שרף שלכאורה אינו מצמיח ענף אפילו בעץ, ובמקום אחר (מנח"ש קמא) כתב לאסור הרכבת "עין" – שזהו דבר שמצמיח ענף בעץ אחר (אף שאינו מצמיח בקרקע), ולא ביאר שם דעתו בענין הרכבת דבר שאיננו מצמיח רק מתערב.
והנה אפילו אם נתפוס כי לדעת מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל אסור אף אם אין כח הצמחה, כל שמביא חומר לעץ אחד מסוג אחר, הרי יתכן דבנידון דידן אף הוא יודה שהאבקה איננה אסורה. דהנה נחלקו המומחים בהגדרתה, ולדעת רובם אין האבקה גורם לשנות דבר, ואין כאן תערובת חומר אחר בזרע האתרוג אלא היא גורמת לכך שהגרעינים ינבטו ויעשו פרי ולפי"ז לכאורה דומה הדבר למ"ש מרן החזו"א (שם) ש"אם מרכיב דבר שאין צומח אלא שהוא נבלע באילן ומטיב צמיחת האילן מותר". (כמו בפסחים נה ע"ב ע"ש).
[אמנם יש מומחים שלטענתם – יש בהאבקה במקרים נדירים אפשרות שיוצר זרע פורה ובו השפעה של האבקה, אולם גם לטענתם אלו מקרים נדירים יוצאים מן הכלל, והכלל הוא שאין האבקה יוצרת זרע חדש אלא רק גורמת לנביטת הזרע הקיים].
ואף אם יבואו לחוש להאבקה בידים, הרי בנידון דידן שהוא רק מניח את הכוורות במטעים, יש מקום להקל. שהרי מצאנו שיתכן ובכלאים בעינן הרכבה בידים, דאף אם זרע באופן שיכנס שרש בתוך זמורה של מין אחר שמונח בארץ דעת הרמב"ם (כלאים פ"א ה"ה) להקל (עיין חזו"א סי' ב ס"ק ו ודרך אמונה פ"א ס"ק כז). ומה שמצאנו במתני' (פ"א מ"ט) לגבי טומן לפת וצננות שמבואר בירושלמי שאסור מטעם הרכבה אף שאינו עושה בידים התם שאני דכיון שאין כאן דעת אחרת, חשיב הרכבה אף שנעשית מאליה, משא"כ הכא דכיון שהוא מניח את הכוורת בשדה והדבורה הולכת מאליה ולדעתה, חשיב דעת אחרת ומותר וכמו שמצאנו בהרבעה שאם מכניס לחדר אחד כדי שיזדווגו מותר. ואף דחשיב גירי דליה מ"מ לאו כוחו הוא ממש אלא נגרם ממעשיו ע"י כח אחר ומותר. (וע"ע מעדני ארץ כלאים פ"א ה"ה ואכמ"ל). ולא דמי לסוגיא דכוורת ב"ב (דף יח ע"א) שצריך להרחיק את החרדל מהדבורים ששם זה דין מדיני שכנים אבל לא נחשב לגירי דיליה לחייבו על נזק שהדבורים עושים בחרדל. גם מסתבר שהנחת הכוורת ודאי איננה יותר מגרמא וקיל טפי (וכדמטין בשם מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל בנידון העמדת כוורת במטעים בשנת שמיטה). אלא דאפשר שאם הי' איסור בהאבקה בידים הרי אף על פי שלא נעשה האיסור על ידו, יהא אסור, משום דאין לקיים הכלאים. אולם כאמור מסתבר שבהאבקה יש להקל (אפילו בידים) דאינו נחשב הרכבה, ולא תאסור גם בקיום.
ומכל הנ"ל עולה דלהניח כוורת במטע אין איסור כלאים, ונראה שגם לא נאסר המטע לקיום.
אולם מה שיש לדון כאן זה בענין האתרוגים למצוה דכתב החזו"א (שם ג ז) דבאתרוג לענין מצוה אסור להרכיב לימון באתרוג אפילו אם הי' קיי"ל דהם ב' צורות מחד מינא, מ"מ "לענין מצוה קבלנו מאבותינו שהוא אתרוג דוקא". ויתכן בנידון דידן אפשר לדון להקל שהרי אם ננקוט שבאבקה אין משום הרכבה כלל שאין בהאבקה כח הצמיחה, א"כ גם באתרוג הי' מקום להתיר לכתחילה.
אולם הלכה למעשה, שמעתי ממרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל להשיבכם דמצוה שאני – ועלינו להזהר שלא להוסיף בידים שום דבר של חשש תערובת דהרי באתרוגים אפילו תערובת אותו המין אסורה ולכן גם אם לא נאסר אתרוג מחשש האבקה של דבורים, הרי לכתחילה אם בסמיכות למטע האתרוגים ישנם מטעים אחרים אין רצוי להביא כוורות דבורים סביבות מטעי האתרוגים להרבות ההפריה. ועתה הראוני מ"ש בספר ארחות רבנו עמ' רסג בשם מרן הסטיפלר זיע"א וז"ל: "והנני מעתיק מה שאמר לי עליו מו"ר: ואף שבהרבה מהם יש הרבה מיץ כנראה שזה כתוצאה מהדבורים שמעבירות אבקה מפרחי פרי הדר לפרחי האתרוגים כמפורסם והדבורים עושות מעין הרכבה וזה כשר ע"כ (עצי האתרוגים עמדו בסמוך לעצי פרי הדר)".
אבל יתכן כי גם לדעת הסטיפלר זיע"א – הני מילי דוקא מה שהדבורים עושים בדרך הטבע, אבל יתכן דגם הוא יסכים דלכתחילה אין ראוי להביא כוורות דבורים סמוך לפרדס אתרוגים.
