או"ח א' סימן ח
ס"ת חלקו בכתב ב"י וחלקו בכתב האר"י
בקובץ התורני "מוריה" פירסמו בשם רבינו (שליט"א) זצוק"ל, כי אדם שאביו כתב ס"ת שרובו כתוב בכתב בית יוסף, ומספר אותיות (וביניהם כל אותיות הצ') נכתבו בכתב האר"י, ותרם הס"ת לביהכנ"ס וביקש שיקראו בו – עדיף שלא יקראו בו בפרשת זכור וכדו', אלא במנחה בשבת או בשני וחמישי, ע"כ מה שפירסמו.
ויש להעיר, דהדברים אינם מדויקים, ועירוב פרשיות חזינן. הראשון – יציאה יד"ח בקריאה בס"ת שנכתב בכתב אחר, והשני – האם ס"ת שכתוב בשתי צורות כתב (ב"י והאר"י) כשר. והנה ידוע שהחיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן יא) כתב שלפיכך נהגו הספרדים שאינם עולים לתורה בספר תורה אשכנזי וכן להיפך, ועיין בשערי תשובה (או"ח סימן לו סק"א), ובחזו"א (סימן ט ס"ק ו) האריך שאותם שנוהגין לעשות הצ' ישרה הרי זה לעיכובא, ואינם יוצאים ידי חובה בצ' הפוכה. אמנם בזאת מרן (שליט"א) זצוק"ל מורה שאפשר להקל לעלות לתורה בס"ת שנכתב כולו עפ"י מסורת שונה.
אולם בנידון דידן ישנה שאלה נוספת שהס"ת נכתב בשני כתבים ויש בזה גם משום תרתי דסתרי, ובזה מורה מרן (שליט"א) זצוק"ל דרצוי להקפיד שלא לעלות לתורה בספר תורה שנכתב באופן זה. ועי' ברית יעקב (סי' סז), ושו"ת השיב משה (יו"ד סי' נא).
