הבא: סימן קס"א בענין סידור קידושין וכתובה לזוג שחיו ב"נישואים" רפורמים <<
אבן העזר סימן ק"ס
בענין כתובה שפחת ערכה
בכתובות רבות אחר שמפרטים התחייבות החתן בכתובה "ויהבינא ליכי מהר בתוליכי כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא ומזוניכי וכו'", כשכותבים הסך הכל "הכל קבל עליו חתן דנן וכו' סך הכל כתובתא דא נדוניא דא תוספתא דא עולים לסך", כותבים בכסף הנהוג באותו מקום וכשכותבים כך יתכן שבמשך הזמן הסכום הנקוב בכתובה יפחת מערך מאתים זוז ונמצא שאין ביד האשה התחייבות כתובה מאתים זוז כדתקנו חז"ל, וכתב השו"ע (סי' סו סעי' ט) "כל הפוחת משיעור הכתובה בעילתו בעילת זנות וכו' אלא אפי' התנה בשעת קידושין שלא יהיה לה כתובה או שפוחת לה משיעורה אע"פ שתנאו בטל ויש לה כתובה משלם אפי' הכי בעילתו בעילת זנות כיון שהיא סבורה שאין לה ולא סמכא דעתא".
ושאלה זו יכולה להתעורר מכמה סיבות, האחת כשערך מתכת הכסף בעולם עולה בהשואה למטבעות הנקובים, הרי שבסכום הנקוב בכתובה א"א לקנות מאתים זוז. והסיבה השניה, כאשר יש פיחות במטבע הנהוג באותו מקום הרי שא"א להשיג בסכום הנקוב בכתובה מאתים זוז כסף. ופעמים רבות ששני הדברים קורים גם יחד.
וכידוע בארחות רבינו (ח"ה עמ' מה) מובא שמרן הקה"י זי"ע היה מעורר ע"כ שיש לכתוב מאתים זוז, ובמקרה שכתבו כפי המטבע הנהוג ופיחת ערכו או התייקר הכסף ואין בסה"כ הכתוב בכתובה שווי מאתים זוז צריך לחזור ולכתוב כתובה חדשה. וכך הורו הרבה ממורי ההוראה.
ופעם אחת ביקש רב אחד לכתוב בכה"ג כתובה חדשה אלא שכתב "כתובה דאשתכח בה טעותא" ועפ"י הרשום אצלי טענתי בפני אותו רב שזה ודאי אינו נכון דבשעת כתיבת הכתובה לא נכתב בה שום טעות, אלא צריך לקרוע את הכתובה הישנה ולכתוב כתובה דאירכסא.
ולעצם הענין שמעתי מרבינו שאפי' שנפחת ערך הכסף לא צריך לכתוב כתובה חדשה מפני שהאשה תוכל לתבוע ע"י השטר כתובה את סכום הכתובה בהתאם לערכו בזמן החתימה עפ"י מש"כ המהרשד"ם (חו"מ סי' עה) שכל שהכסף מאבד ערכו יכול לתבוע כפי הערך שהיה בזמן ההתחייבות. ע"כ מה ששמעתי מרבינו זצוק"ל.
והגם שהרבה קולמסים נכתבו לדון בדברי המהרשד"ם, ואם שייך לחייב במקום שהפיחות אינו מקרה נדיר אלא כך הוא הרגילות לאורך הזמן שיש פיחות בערך הכסף (שהרי המהרשד"ם בדבריו ציין גם "דהוי דבר דלא שכיח") מסתברא לומר שכוונת רבינו דהיות וכך פסק המהרשד"ם הרי מכיון שבתנאי ב"ד יש לה התחייבות של מאתים זוז ורק שלא סמכא דעתה כל שלא כתוב בכתובה וכדמבואר בשו"ע, במקום שעפ"י פסק המהרשד"ם יכולה לגבות מכח שטר כתובה שפיר סמכא דעתא.