הבא: סימן ק"כ בדבר תענית יום החופה בימים שסמוכים לתענית ציבור <<
אבן העזר סימן קי"ט
אי בעינן שמקום החופה וחדר יחוד יהיה של החתן
המנהג מקדמת דנא היה להעמיד החופה בחצר ביכנ"ס או ברחוב העיר (ראה דרכי משה יו"ד סי' שצא דמשמע דהעמידו חופה ברחוב העיר). וכבר דנו האחרונים דהיות ועיקר החופה היא הכנסה לרשות הבעל, א"כ תינח חצר ביכנ"ס דאפשר דבזמנם היה חשיב כממון הציבור ולחתן יש חלק בזה, אולם ברחוב העיר לכאורה אין הכנסה לרשותו. ובספר שלחן העזר (ח"ב סי' ז סעי' ב סוס"ק ו) מביא ש"סיפר לו הגאב"ד מהרי"ח (שליט"א) [ה"ה הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל], כי כשהיה חופה בחצירו של ביתו ומדרשו של גאון ישראל וקדושו האבדק"ק בריסק זצוק"ל, היה מקנה חצרו להחתן ולקח מהחתן סכום מטבע בעד ההקנאה".
ובספר תורת חיים (הנהגות ופסקים להגרי"ח זוננפלד – נערך ע"י ידידנו הרה"ג ר"ש ורנר) מביא בהל' קידושין ונישואין (ביאורים אות ט) שכאשר הביאו תשו' הגרי"ח זוננפלד להגרי"י פישר זצ"ל "העיר שידוע לו כי הגריל"ד זי"ע לא נהג כן בסוף ימיו וסבר שא"צ להקנות מקום החופה".
וכשהיו דנים בדבר קדם מרן רבינו זצוק"ל היה מציין שמנהגם של ישראל מקדמת דנא לעשות חופה אפי' ברחוב העיר ולא חששו לזה. (ויש להוסיף דגם מה שהיו עושים בחצר ביכנ"ס כשהחתן אינו מבני העיר אין לו חלק בזה ולכאו' היה להם למיחש). ועי' חזו"א (אה"ע הל' קידושין סי' סג סקי"ז) דסגי להחשיב חופה "אם מוליכה למקום שהכינו לכך להורות על נישואין שפיר חשיב נישואין וכו', ונהגו לעטר מקום החופה כדי שיהיה הדבר מנכר טפי וזה חופה שלנו". הרי דאף החזו"א ס"ל דאין הכרחי שמקום החופה יהיה בבעלות החתן כדי שיחשב הכנסה לרשותו.
ולענין ה"חדר יחוד" אי צריך החתן לקנותו. לכאו' בפשטות יש יותר מקום לומר שצריך שהחדר יחוד יהיה ברשות החתן ועי' ברמ"א (סי' נה) שכ' "וי"א דחופה אינו יחוד אלא כל שמביאה החתן לביתו לשם נישואין", אולם מעיקר הדין ס"ל למרן רבינו זצוק"ל דעצם השכירות של האולם שכולל בתוכו את החדר המיוחד ליחוד חשיב כרשות החתן, ודי בזה.
