אבן העזר סימן מ"א

בענין הקראים – ממצרים ומרוסיה ובכיבוד אב ואם בשידוכים

להרה"ג…. שליט"א

שלו' רב, אפתח בברכה, שיזכה כת"ר לדון דין אמת לאמיתה של תורה ולא יצא מכשול מתחת ידו.

בדבר שאלתו שבא לפני הרכב בי"ד שלכם אחד מבני הקראים ומבקש שיתירוהו לינשא עם בת ישראל, וביקשת לידע קושט דברי אמת – דעת מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בענין, הנני לחזור על המפורסמות הגם שדעת מרן ידועה בזה.

א. אפתח בדבר הפשוט והידוע שאינו צריך לפנים, שהיה רבינו זצוק"ל מורה ובא שאין לנו אלא דברי הרמ"א שכתב (אה"ע סי' ד סעי' לז) "הקראים אסור להתחתן בהם וכולם הם ספק ממזרים ואין מקבלים אותם אם רוצים לחזור", וכפי שכתבו הקדמונים (ראה בספר צמח דוד, וי"א שזה מדברי האבן עזרא) שהם "קראים שאינם מתאחים".

ב. לא אמנע מלציין לפני כת"ר כי לפני כמה שנים קבלתי מכתב מת"ח שטען כי שמע מאחד מחשובי הרבנים שכביכול רבינו זצוק"ל צידד להקל בענין זה, ולאחר שפנה אלי כמה פעמים והיה חשש שהשתיקה תחשב כהסכמה למה שאמר אותו הרב שאלתי לרבינו זצוק"ל והשיבותי לו כדלהלן.

"הריני לאשר קבלת שני המכתבים – רק אומר כי מראש סברתי שאין צורך בתשובה אם מדברים סרה בקדוש ישראל רבינו עט"ר (שליט"א) זצוק"ל כי התיר קראים שאינם מתאחים כנגד דברי הרמ"א, אולם מחמת שבדור כזה עלולה השתיקה להתפרש כי מותר לעשות כן – באתי בכתב להודיעם כי חלילה לנהוג כן.

אמנם אין הדברים אמורים כלפי מה שכתבתם במכתבכם בנדון שאלה מיוחדת שבזה יתכן שהיו סיבות וצירופים נוספים להקל בקבלתם באותו מקרה.

כ"ז כתבתי אחרי ששמעתי הדברים ממרן עט"ר (שליט"א) זצוק"ל.

ג. מה שביקשת לידע דעת מרן רבינו זצוק"ל בענין הקראים הבאים מרוסיה ובפרט מאלו הבאים מחצי האי קרים, לא בכדי נמנעתי בעבר להתייחס לענין זה הואיל ונתפרסם ע"י ת"ח חשוב אחד בשם מרן זצוק"ל דאין חילוק בדין בין הקראים הבאים ממצרים לאלו הבאים מרוסיה, אולם מכיון שהשתיקה בזה – עלולה להביא למכשול אכתוב מה ששמעתי כו"כ פעמים מפ"ק של מרן זצוק"ל ואבארם בקצרה.

הנה איסורם של הקראים לבוא בקהל ד' יכול להיות נידון משתי סיבות – האחת שמא אינם יהודים (או שנתערבו בהם גויים) ולזה ודאי יועיל גיור, אולם אם ננקוט דהם יהודים וקידושיהם קידושין אלא דגיטיהם אינם גיטין, וכמש"כ הב"י (שם) בשם רבינו שמשון, "לפי שנשותיהן מקודשות להם בכסף או בביאה, ומגרשים נשותיהם שלא כדת, ומשנין ממטבע שטבעו חכמים בגיטין ונשאות לאחרים בחיי הבעלים, נמצאו הבנים ממזרים מאשת איש" – או אז כמובן שלא יועיל גיור.

אמנם דנו רבותינו הראשונים אם הנידון הוא רק אודות כשרותם לקהל או שיש להרחיקם, ולדעת הרמב"ם מותר למול את בני הקראים ואפי' בשבת וכמו שהביא הב"י (יו"ד סו"ס רסו בבדק הבית) "כתוב בארחות חיים בהלכות יין נסך בשם הרמב"ם, הקראים כל זמן שלא ידברו תועה על הרבנים שבדור וכו' נכון לנו וכו' למול בניהם אפי' ביום השבת". לעומת זאת כתב בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תרצו נד' סוף ח"ב) שלא למולם, וז"ל "כיון שהם רעים וחטאים לד' מאד וכו' ואין מלים את בניהם כדת שאינם פורעים וקי"ל מל ולא פרע כאילו לא מל, לפיכך אסור למול בניהם בשבת לפי שאין מודים בפריעה". והנה הן הרמב"ם והן הרדב"ז דנו אודות קראים במצרים, (וכמש"כ בתשו' פאר הדור מהדו' פריימן סי' שעא ומהדו' בלאו סי' תמט) "השוכנים בארץ מצרים ובנה אמון ובדמשק ובשאר מקומות ארץ ישמעאל וזולתם". ולדעת הרמב"ם אין ספק שהם יהודים, ומכיון שהיו הנהגותיהם ראויות התיר למולם ואפי' בשבת, ואילו בזמן הרדב"ז היו רעים וחטאים לד' מאד, ואף מצות מילה לא קיימו כדין, ע"כ ס"ל דאין למולם, אולם לא מצינו שדנו אם למולם בשבת משום שהקראים הינם ספק גוים – הגם שבתשובת הרדב"ז הנ"ל נזכר גם תשובת רבי שמשון לאסור לבוא בקהל (וראה להלן).

אמנם גם לדעת הרמב"ם אי אפשר לצרף אותם למנין וכמש"כ בתשו' פאר הדור (סי' עא ובמהדו' בלאו סי' רסה) לבאר, מכיון "דהם אינם משגיחים בדברי רז"ל כלל, כי אם מה שיראה להם מהכתובים, ואין משימים לב על כל החוקים והמשפטים אשר צוו חז"ל, ומי שאינו מודה בדבריהם איכה נוכל להצטרף עמהם לדבר אשר הם תקנו, ואלו אינם מודים". הרי דטעם האיסור שאינם מודים במשפטי חז"ל אבל מבואר בדבריו שלא חשש שנתערבו בהם גויים.

והנה בתשובה נוספת של הרדב"ז (ח"א סי' עג) כתב שאין בהם חשש פסולי קהל הואיל שהם פסולים לעדות ולכן אין קידושיהן קידושין, והביא מדברי הכפתור ופרח (סוף פרק ה מהדורת ביהמ"ד עמ' צא) ש"התיהדו ביום אחד" הרבה מהם, והכפו"פ למד מכאן שהותרו לבוא בקהל, והרמ"א (סי' ד סעי' לז) סבר דאי אפשר להתירם ודינם חמור מדין האנוסים החוזרים לדת ישראל וכמש"כ "הקראים אסור להתחתן בהם וכולם הם ספק ממזרים ואין מקבלין אותם אם רוצים לחזור, אבל האנוסים החוזרים לדת ישראל נראה לי שמותר להתחתן בהם כמו בשאר גרים". וכבר האריכו גדולי האחרונים בביאור פסולם ואמאי לא אמרינן דרובם מבני גרושות שלא כדין.

אלא דיש מעוררים דאותם הקראים שמקורם מחצי האי קרים שאני, דלדעה זו הקראים הללו יש מקום לומר דמקורם מגוים, ולא בכדי הגויים האנטישמיים כמו שלטון הצאר ברוסיה והנאצים ימש"ו לא החשיבום כיהודים, ויתירה מזו, קראים אלו במקרים רבים סייעו לרוצחים לרדוף את היהודים ר"ל, (אולם זו איננה ראיה להיותם מזרע גוים כי לדאבון לב במשך השנים גם הקראים שהיו וודאי מזרע ישראל אלא שקרעו עצמם מעם ישראל סייעו לרדוף את היהודים ר"ל). בספרי מחקר (שעל ההסתמכות עליהם להלכה הדבר מסור בידי גדולי הדורות) מובאת דעתם של "חכמי" הקראים באותם ארצות שמקורם מגויים ש"התגיירו", וזאת בניגוד לקראים המצריים שמקורם מזרע ישראל שהלכו אחרי מייסד כיתתם בן ראש הגולה שכפר ה"י. ואף אם לא נקבל את הדברים ונאמר שיתכן שמקורם הראשוני של הקראים מרוסיה הינו מזרע ישראל הרי ודאי דבהמשך נתערבו בהם גויים.

ועי' שו"ת שאילת יעב"ץ (ח"ב סי' קנב) אודות אחד שהיה נשוי עם קראית בשגגה והתיר לו לישא אותה "כאשר באים לקבל דת אמת כהוגן", ובתנאי שתטבול לגירות, הרי דסבר שנתערבו בהם גויים, וסבירא ליה דמשום כך אחרי שתתגייר יכולה לבוא בקהל. ומה שהעירו על דבריו מדברי הרמב"ם המובאים לעיל דמשמע שלרמב"ם לא הי' צד שאינם יהודים, נראה דהדברים פשוטים וכמש"כ דבדברי הרמב"ם מפורש דקאי על הקראים הנמצאים בארץ מצרים וכו' אבל לענין שאר מקומות שעליהם קאי היעב"ץ אין ראי' מדבריו שלא נתערבו בהם גויים.

והנה מפורסם מה שהביא בספר עמק ברכה (להגר"א פומרנצ'יק זצ"ל) בהלכות יו"ט (אות י במהדו' שלפנינו עמ' קיח) בענין בישול ביו"ט לצורך קראים דהמג"א (סי' תקיב) הביא מחלוקת בדבר, וכתב העמק ברכה "והנה לענין חתנות שמעתי ממו"ר הגאב"ד דבריסק (שליט"א) זצוק"ל בשם אביו מרן הגר"ח הלוי ז"ל שאמר דאסור להתחתן בהם מתרי טעמי, חדא דהם ספק ממזרים, דהרי איכא עריות דאינן כתובות מפורש בתורה אלא אתיא מדרשא והם אינם זהירים בהם, וגם הם ספק נכרים, משום דבמשך דורות קיומם ודאי קבלו גרים מאומות שבאו אליהם להתגייר, והם אינם גרים משום דלא קבלו עליהם כל תרי"ג מצות, דהרי אפי' מי שקיבל כל התורה כולה חוץ מדקדוק אחד בתורה חוץ מקו"ח א' אינו גר. ולפ"ז פשוט דאסור לאפות ולבשל לצורך קראים, כיון דהם ספק נכרים הוי ממש אופה ומבשל לצורך נכרי ואסור."

הרי דלדעת מרן הגר"ח יש לחוש שנתערבו גויים בקראים, וכמ"ש היעב"ץ, וכאמור אין להקשות מדברי הרמב"ם הואיל ואפשר דהגר"ח קאי על הקראים שהיו ברוסיה ולא במצרים, או שנאמר שנשתנתה המציאות ונתערבו גויים בקראים בכל מקום. אמנם הביא דדעת הגר"ח לאוסרם מתרי טעמי, ובדבר זה יש גם צד קולא להתירם ע"י גירות מדין ספק ספיקא. [וראה מה שדנו בענין ספק ספיקא רבותינו גדולי האחרונים הגרעק"א (ח"א סי' קכח) והחת"ס (אה"ע סי' יג) ואכמ"ל].

ואכן מרן רבינו זצוק"ל ס"ל דאי אפשר להתיר אף את הקראים הבאים מרוסיה מחצי האי קרים אולם חילק בין הקראים הבאים ממצרים לבין הקראים הבאים מחצי האי קרים והיתה לשונו דחלילה להקל בקראים הבאים ממצרים וכדו' – שעליהם נאמר שאינם מתאחים, אבל הקראים הבאים מרוסיה ובעיקר מחצי האי קרים יש בהם צד קולא.

וכפי הרשום אצלי היה מקרה שמרן זצוק"ל הסכים להזדקק להתיר קראי לבא בקהל כאשר אחד מן הצירופים להקל היה שהוא קראי הבא מרוסיה. ויש להדגיש שלא התיר מטעם זה גרידא – אלא אך ורק בצירוף צדדים נוספים להיתר.

ד. ואוסיף בזאת, כי גם במקרה הנ"ל (שהסכים רבינו להתירו לבוא בקהל) הורי הצד השני התנגדו לשידוך מחמת חשש הכשרות שלו. והנה ידוע דלהלכה המצוה דלישא אשה דוחה מצות כיבוד אב ואם, וכמש"כ (לעיל סי' י) מה שהביא מרן רבינו (קובץ תשובות ח"ג סי' קיג) תשו' המהרי"ק (שורש קסו) דאין אדם מחוייב לשמוע לאביו כאשר אביו מתנגד שישא אשה מסויימת, וראה נו"ב (מהדו"ת אה"ע סי' מה) וכלשון הרמ"א (יור"ד ס"ס ר"מ) "וכן אם האב מוחה בבן לישא איזו אשה שיחפוץ בה הבן א"צ לשמוע אל האב", וביאר (שם) רבינו דה"ה בבת, הגם שאינה מחוייבת במצות פו"ר. אמנם יש לדון באופן שכאשר ישא את האשה בה הוא חפץ יגרם בזיון להורים. וראה שו"ת משיב דבר (ח"ב סי' נ). ושמעתי מרבינו דבנידון זה הואיל והתנגדות ההורים מוצדקת – אי אפשר לומר שאינו מחוייב לשמוע להוריו.

והביאור בזה כנראה, דמה שהתירוהו לבא בקהל זהו בדיעבד, אולם הצד השני ודאי שעדיף לו להנשא למי שאין כל פקפוק על היחוס שלו, ולכן עליה להשמע להוריה.

כתבתי כ"ז עפ"י הרשום אצלי מחודש אייר תשנ"ח.