תשובה:

יש להבחין בין חצר שגדלים בה גם עצים ושיחי נוי אחרים, אשר הניכוש יכול להועיל לצמיחתם, לבין חצר ריקה שאין בה אלא עשבי בר. אם אין בחצר עצים נוספים, או אפילו יש בה עצים נוספים אבל אינו צריך לנכש בקרבתם, יכול לנכש את עשבי הבר, ובלבד שכוונתו היא רק למניעת שריפות או להרחקת נחשים וזוחלים, וגם אין בדעתו לשתול ולזרוע לאחר השמיטה במקום שמנכש. ובכל מקרה לא ינכש את העשבים עם שורשיהם, אלא יקצץ את גבעולי העשבים בלבד. ואם החצר מרוצפת ועלו עשבים בין המרצפות, מותר לנכשם כרגיל, עם שורשיהם. אבל בקרבת עצים ושיחים אין לנכש כלל, אפילו אם כל כוונתו היא למניעת שריפות ולהרחקת נחשים וזוחלים, משום שהניכוש במקום כזה נחשב עבודת קרקע. ויש מתירים לנכש גם במקום כזה בתנאי שיהיה ניכר שאין כוונתו לתועלת הצמחים, כגון שיחתוך את העשבים גבוה יותר מכפי הנהוג בניכוש רגיל, וגם ימנע מלנכש בסמוך לעצים ולשיחים ממש. ולדברי הכל מותר להשמיד את עשבי הבר בדרכים אחרות, כגון לחנוק אותם ביריעת פלסטיק אטומה. ויש מתירים גם לרסס את הקרקע בחומר שמונע נביטה, לפני שהעשבים נובטים. אמנם לפעמים מותר לנכש ממש, על מנת להועיל לעצים ולשיחי הנוי. וזאת במקרה שעשבי הבר עלולים לגרום נזק משמעותי לעצים ולשיחי הנוי, וקיים חשש שימותו, או שייגרם להם נזק גדול שלא יהיה ניתן לתקנו לאחר השמיטה ללא הוצאה גדולה. במקרה כזה מותר לנכש את עשבי הבר, אף את אלו הסמוכים לצמחייה, ביד או במעדר. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

דעת כמה פוסקים שאם מתכנת את מערכת ההשקיה לפני השמיטה, והיא ממשיכה ופועלת בשמיטה על ידי שעון, רשאי לכוונה שתשקה את השדה בכמויות ובתדירויות הרגילות בכל שנה, אף על פי שכמויות אלו מועילות גם להרווחת השדה, ולא רק לקיום הצמחים. אך יש אוסרים. ולכל הדעות, אם הושבתה המערכת בשמיטה ובא להפעילה מחדש, או שרוצה לערוך בשמיטה שינויים במערכת, עליו לתכנת את המערכת רק כפי ההשקיה המותרת בשמיטה. כללי ההשקיה בשמיטה: מותר להשקות בשביעית רק כדי שלא ייפסדו הצמחים, אבל לא כדי שיפרחו וישגשגו. שלא התירו חכמים השקיה אלא משום פסידא, אך לא לשם הרווחה. צמחים שאין חשש שיינזקו ממניעת ההשקיה,  אין להשקותם כלל. צמחים הזקוקים להשקיה לשם מניעת הפסדם, דעת כמה פוסקים שצריך לצמצם להשקותם רק כפי השיעור הנדרש לקיומם שלא ייפסדו, ויש אומרים שבשעה שהם זקוקים להשקיה למניעת הפסדם - מותר להשקותם בשפע, ואין צריך לצמצם בכמות המים. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

א. אם יש בחצירו גם עצי ערלה או רבעי, יפקיר את הפירות המותרים, ויציב שלט המפרט אלו הם הפירות המותרים ואלו האסורים. או שיציב שלט ברור על כל עץ מעצי הערלה שהפירות הם ערלה ואסורים באכילה, ועל עצי הרבעי שהפירות אסורים באכילה בלא פדיון. ב. בזמננו, רוב עצי הרבעי אינם 'ודאי רבעי' אלא 'ספק רבעי', כמבואר בביאורים, ולכן יש לציין בשלט שיפדו את הפירות בלא ברכה. ג. נחלקו האחרונים האם צריך להוסיף חומש בפדיון רבעי של שנת השמיטה, ומספק יש להוסיף חומש בין כשפודה פירות שגדלו בחצרו ובין כשפודה פירות שלקט מן ההפקר. אך כשפודה פירות רבעי שליקט אחר ונתן לו, לכו"ע אינו צריך להוסיף חומש. ד. בשנת השמיטה, יש המהדרים המחללים בכל יום את פירות הרבעי שנקטפו מחצרם, כדי להציל את הלוקטים מאיסור אכילת רבעי בלא פדיון. ויש להם לומר את החילול בנוסח מיוחד, כמבואר בביאורים. ומכל מקום יתלו גם הם שלט המודיע ללוקטים שהפירות של רבעי, שגם הלוקטים יחללו את הפירות בלא ברכה, כמבואר הטעם בביאורים. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

א] החובה להפקיר את הפירות היא גם באופן שאף אחד לא יבוא לקחתם. לבעל השדה אסור לאספם לעצמו אפילו במקרה שאם יפקירם ילכו לאיבוד. ב] בעל השדה אינו רשאי לשמור את פירותיו גם לא כדי לחלקם לעניים. אבל כשבעל השדה מפקיר את פירותיו, ורק משום שאיש לא בא לקחתם הוא רוצה לאספם ולחלקם, ועדיין אינו מונע מאף אחד לקחת, יש מהפוסקים שהורו להיתר. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

נחלקו הראשונים האם פירות שביעית שלא הופקרו כדין נאסרו באכילה או לא. והעיקר לדינא ש'שמור' מותר באכילה, אבל יש רבים שנמנעים ואינם אוכלים מן ה'שמור', לחוש לדעת הראשונים המחמירים. בשיטת האוסרים 'שמור' באכילה, מצאנו דיון בין הפוסקים מה הדין ב'שמור לזמן', כלומר: פירות שלא היו מופקרים במשך כל שנת השמיטה, אלא במקצתה נשתמרו ובמקצתה הופקרו, האם נחשבים הם ל'שמור' או לא. והעיקר לדינא, שאם היו הפירות מופקרים בזמן הבצירה והקטיף - מותר להקל ולאוכלם. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

עבודות הכנת הקרקע הן בכלל מלאכת החרישה האסורה בשביעית, ולכן אסור לעשות מלאכות הכנה בקרקע אפילו לצורך מוצאי השביעית. ויש אופנים שאף קנסו חז"ל את מי שעשאן, אף שעשאן לצורך מוצאי שביעית, וכפי שיבואר בביאורים. ומכל מקום מותר לבצע בשמיטה עבודות שאינן מכשירות את הקרקע לזריעה, כגון להביא לגינה אדמה, או זבל לדישון, מבלי לפזרן בגינה, אלא רק להכינם כך שיוכל להשתמש בהם מיד במוצאי שביעית. ויש לעשותם באופן שניכר שמכין לצורך מוצאי שביעית, ולא לשביעית עצמה, וזאת על ידי שיצברם בערימות גדולות כפי שיפורט בביאורים, שעל ידי זה נראה שאינו עושה כן לצורך השביעית. להרחבת התשובה לחץ כאן

תשובה:

נחלקו הפוסקים מה היא מצוות 'ונטשתה': האם הכוונה שהבעלים בעצמו צריך להפקיר את פירותיו, או שההפקר חל מאליו, והבעלים מצווה רק לנהוג בהם כהפקר, כלומר להניח לכל מי שרוצה לבוא וליטול מהם. להלכה ראוי לצאת ידי שתי השיטות, ולהפקיר את הפירות בפועל, לפני שלשה אנשים. אמנם הורו הפוסקים שאם תלה שלט על שער החצר שהפירות הינם הפקר וניתן לקחתם - הרי זה כמו שהפקירם בפירוש, ויוצא בזה ידי מצות ההפקר לכל הדעות. להרחבת התשובה לחץ כאן