תרומות ומעשרות



לענין כלאי זרעים אין להקל ולזרוע ירקות בסמיכות של טפח וחצי לידם [15 ס"מ] משום שיש לחוש לדברים הנוגעים מדאורייתא שמא דינם כירק. כמו כן, יש להרחיקם מגפן (ששה טפחים מגפן יחידית וארבע אמות מכרם)

לגבי ברכות לכתחילה יש לפוטרם בדבר אחר אך אם אין לו ניתן לברך עליהם בורא פרי העץ[1].  

לענין תרומות ומעשרות יש להחמיר כאילן וכירק, דהיינו שלא לעשר מפירות שנקטפו קודם ר"ה על פירות שנקטפו לאחר ר"ה כירק, ומאידך לא לעשר מפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט על פירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט (מציאות זו בפירות אלו נדירה). וכמו כן, בתקופת המעבר של שנות מעשר שני ומעשר עני יש להחמיר להפריש את ב' המעשרות ולחלל את המעשר שני בלא ברכה.

_________________________________

[1] עי' ישא יוסף (זרעים סי' ז') לענין פסיפלורה שדעת הגרי"ש אלישיב שאפשר לברך עיה בורא פרי העץ.

ובשו"ת שבט הלוי (חלק ו' סי' קסה) לענין פאפיה שדינו כעץ גמור לגבי ברכה.

אף לדעת המחייבים להפריש תרו"מ משמן סויה מכל מקום מחלב הסויה (שנעשה בארץ מפולים הגדלים בחו"ל) אין צורך להפריש תרומות ומעשרות משני טעמים:

א. משום שהחלב אינו מגוף הפרי אלא ממים ששורים בו את פולי הסויה לאחר טחינתם ואינו הפרי עצמו.

ב. צורת עשיית החלב אינה נחשבת לגמר מלאכת הפרי אלא נחשבת להכנת הפרי לאכילתו ושלב זה כשנעשה בארץ ממה שגדל בחו"ל אינו מחייב בהפרשת תרומות ומעשרות.

אפשר לחלק את התבלינים לשלוש קטגוריות:

  1. תבלינים שהם רב שנתיים ומעוצים ולפיכך דינם כאילן כגון: לימון, שיבא, רוזמרין, קפה, הם עדיין בשנת מעשר עני עד ט"ו בשבט.
  2. תבלינים שהם עשבוניים או חד שנתיים ולכן דינם כירק, כגון: בצל, שום, פטרוזליה, כוסברה, סלרי, נענע, שמיר וכיו"ב, מה שנקטף אחרי ראש השנה תשע"ט מעשרים אותם מעשר שני.
  3. ישנם תבלינים שמחד הם רב שנתיים ומעוצים, ומאידך הם שיחים נמוכים, ולכן יש ספק האם נחשבים כירק או כאילן, ויש להפריש את שני מעשרות גם מעשר שני וגם מעשר עני וגם לחלל את המעשר שני בלי ברכה.

כאמור חיוב תרומות ומעשרות הוא רק על מה שגדל בארץ ישראל, בין שגדל בגינה, ובין שגדל בעציץ, ואף בתוך הבית, אמנם על מה שגדל בתוך הבית אין מברכים. [אפילו אם קוטפים רק שני עלים בודדים צריך להפריש]. תבלינים טריים ודאי גדלו בארץ. ואילו תבלינים מיובשים (עלים או טחונים) יש שגדלו בארץ ויש שיובאו מחו"ל.

אם יודע בוודאות שהפירות גדלו אצל הנכרי הם פטורים מתרומות ומעשרות. אך כאשר קיים ספק אם הנכרי בעצמו גידל את הפירות או שהוא רכש אותם מיהודים צריך להפריש תרומות ומעשרות בלי ברכה.

אדם הקונה ענבים מהגוי ועושה מהם יין או שקונה זיתים ועושה מהם שמן, אם הגוי קטף אותם כדי שיעשו מהם יין או שמן, חייב להפריש תרומות ומעשרות בברכה אפילו שיודע בוודאות שהגוי גידלם שכן הגמר מלאכה נעשה על ידי היהודי. [ויש שנהגו שלא לברך על פירות שגדלו ביד גוי למרות שגמר המלאכה נעשתה על ידי יהודי].  אם הגוי קטף לאכילה או לא ידוע למה קטף, מפרישים תרומות ומעשרות בלי ברכה.

כמבואר לעיל אין אדם יכול להפריש "בתנאי" אם אין הדבר שלו. בבית החולים היה מקום לדון שהפירות נחשבים שלו כיון שעל פי החוק צריכים לתת לחולה לאכול, אך מכל מקום להלכה אין הוא נחשב בעל הפירות. לפיכך הורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל שיפנה החולה אל הממונה על הכשרות בבית החולים שהוא השליח של הנהלת הבית חולים ויבקש ממנו שיעשה אותו שליח להפריש ואז יעשה תנאי מערב שבת ויפריש בשבת.

אם מדובר בבית חולים שיש בו השגחה טובה על האוכל, אך הוא רוצה להדר ולהפריש, מותר לו מכיוון שאין הפירות מוגדרים כספק טבל.

אם הפירות שהפריש היו טבל ודאי או ספק טבל, אותה חתיכה שהפריש [לתרומה או לתרומת מעשר או חלה] היא נעשית מוקצה כיון שאסורה באכילה ואסור לטלטל אותה. אמנם אם החתיכה שהפריש נמצאת בידו [כשהקפיד שהפירות לא יזוזו בשעת ההפרשה] אין צריך להניחה מיד מידו אלא רשאי להוליכה למקום שירצה. אך אם מפריש לחומרא בפירות שנקנו בהשגחה, החלק המופרש אינו מוקצה אף לאותן המהדרין לעשר שוב.

צריך לתת תשעה אחוזים מהתוצרת לעניים

אפשר לתת לכל עני .

הגדר של עני הוא אדם שחי בצורה רגילה ולא גומר את החודש, או שיש לו הוצאות מיוחדות כגון רפואיות או חתונות]

אפשר לתת כסף במקום הפירות בחוברת שבית המדרש שלח ישנם ב' אפשריות כיצד לבצע את הדבר אפשר לפנות בטלפון 6488888 שולחה 11 ולבקש שישלחו לכם את החוברת על נתינת מעשר עני.

השמן טבול עדיין למעשר שני וצריך לברך להפריש מעשר שני ולומר מעשר שני יהיה בדרומם של הפירות ולאחר מיכן לברך על פדיון מעשר שני  ולחלל על הפרוטה.

אפשר לבקש במשרד את סדר הפרשת תרומות ומעשרות למעשה

יש חילוק בין תבלינים הנאכלים לבין תבלינים הבאים ליתן טעם, פטרוזליה כוסברה וכן נענע למי שנוהג לאוכלו מפרישים תרומות ומעשרות בברכה. לעומת זאת רוזמרין וכן גרניום שאינם נאכלים רק נותנים טעם ומוציאים אותם אין צריך להפריש. במקום שיש ספק כמו נענע למי שלא נוהג לאוכלו יש להפריש בלי ברכה.

צריך לחשוש משום שבכשרות רגילה הם סומכים על השיטות שעד רוב אין ערלה.

בית המדרש מעדכן כל תחילת תקופה את אחוזי הערלה שיש בהם חשש.

1 2 3 8