מושגי יסוד



כשראה הלל הזקן שהעם נמנעים מלהלוות זה לזה קודם השמיטה שמא לא יפרעו הלווים, כיון שהשמיטה משמטת את כל החובות, תיקן הלל שלפני סוף השמיטה אדם יכתוב וימסור את כל חובתיו לבית דין שבית הדין יגבו את החוב, וחובות המסורים לבית דין אין השמיטה משמטת.

פירוש המילה פרוזבול – פרוזבול הוא קיצור של המילה פרוזבוטי  שפירושה: פרוז – תקנה, בול – עשירים, בוטי – עניים, והיינו תקנה לעשירים שילוו כסף לפני השמיטה ולא יעברו על הפסוק השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עיניך באחיך האביון וגו'. וגם תקנה לעניים שיהיה מי שיסכים להלוות להם קודם השמיטה.  קרא עוד >>

שיעור הצמיחה בפירות האילן הקובע את שנת הפרי בנוגע להפרשת תרומות ומעשרות, שביעית, ערלה וביכורים. בראשונים ישנם ב' שיטות עיקריות מהי החנטה יש אומרים שהוא השלב לאחר נפילת הפרח ויציאת פרי קטן הנקרא סמדר. ויש אומרים שהוא השלב כשהפרי הגיע לשליש בישולו שבדרך כלל הוא גם השלב הנקרא "עונת המעשרות" ברוב הפירות.

כלאי זרעים – קיים איסור לזרוע שני מיני זרעים ביחד או ללא הרחקה בשיעור הנצרך.

הרכבת אילן – אין להרכיב שני אילנות ביחד, כגון: ייחור של תפוח בתוך אתרוג. [אך אין איסור לזרוע שני מיני אילנות יחדיו].

כלאי הכרם – אסור לזרוע תבואה או שאר זרעים ליד כרם ענבים. מדרבנן אין לזרוע אפילו ירקות ללא הרחקה מהכרם.

מצוה להביא מביכורי האילנות של שבעת המינים לבית המקדש ולתת אותם לכהנים. בשעת הבאת הבכורים מצוה להניף אותם מעל גבי המזבח ולקרוא את הפסוקים בפרשת כי תבוא –  לומר שאין אנו כפויי טובה לקב"ה על טובותיו.

מצוה להשאיר בשדה תבואה ששכח אדם לקצור במהלך קציר שדהו. גם אם שכח אדם עד שתי אלומות בשעה שהעביר את העומרים לגורן – מצוה להותירן לעניים.

אין לאכול מהתבואה החדשה של השנה קודם הקרבת קרבן העומר בט"ז בניסן. האיסור חל בין אם אוכל לחם ובין אם אוכל קלי או כרמל. בזמן הזה שאין נוהג קרבן העומר יש להמתין עד שיעבור יום ט"ז בניסן כולו ורק אז יהיה מותר לאכול מתוצרת התבואה החדשה. [ובחו"ל יש להמתין עד י"ז בניסן].

 

מצוה על המלווה לשמט (לעזוב) את החובות בשנת השמיטה ביד הלווה ולא לתבוע אותם ממנו.

מצוה להשבית את מלאכת הקרקע במשך כל שנת השבע- שנת השמיטה. כמו כן יש להפקיר את כל היבול שגדל בשנה זו. בפירות השייכים לשנה השביעית נוהגים דינים מיוחדים המתייחסים לקטיפתם, לאכילתם ולשמירת קדושתם.

מצוה להשאיר לעניים בכרם את כל האשכולות שאין להם כתף ואין להם נטף, כלומר, אשכולות שאינם בעלי צורה אופיינית.

מהם כתף ונטף

כתף- דרך האשכול שיש בו הרבה פסיגין (מעין אשכולות קטנים) המונחים זה על גבי זה בצפיפות. כתף- מלשון משא על כתף. אשכול שפסיגיו אינם צפופים ואינם מונחים זה על גבי מוגדר כאשכול שאין לו כתף.

נטף- בתחתית האשכול יש בד"כ הרבה ענבים המחוברים לגבעול האמצעי [שדרה]. אזור זה נקרא נטף מלשון: ענביו נוטפין. כשאין ענבים בתחתית האשכול, אלא מעט, הוא מוגדר אשכול שאין לו נטף.

מצות פרט בענבים הרי היא כמצות לקט בתבואה: אם נפל גרגיר או שנים לארץ –  מצוה להותירם לעניים.