אני מוצא לנכון להפנות תשומת לב המעיינים באשר לפירות וירקות היוצאים מארץ ישראל לחוץ לארץ ונמכרים בשווקים הרחבים בארה"ב ובמדינות אחרות ללא הפרשת תרומות ומעשרות. והנה יש הסומכים עצמם על משמעות לשון הרמב"ם הלכות תרומות פ"א הכ"ה, אך למעשה כמעט כל גדולי האחרונים נקטו להחמיר בזה כמו רבינו דוד קארלינר בשאילת דוד יו"ד סי"ח, הגאון
שאלה האם צריך להקפיד על כלאי זרעים בנבטים ובגידולי תחביב של הצמחת קטניות במים. תשובה זריעה במים נחשבת זריעה לשבת ולמצוות התלויות בארץ כתוב ברמב"ם הלכות שבת פ"ח ה"ב ומובא בשו"ע סי' שלו סעי' יא: "השורה חיטים ושעורים וכיוצא בהם במים הרי זה תולדת זורע וחייב בכל שהוא". ומובא במגיד משנה, שהמקור של הרמב"ם הוא
איתא במסכת ערלה פרק א' משנה ג', "אילן שנעקר והסלע [גוש אדמה] עמו, שטפו נהר והסלע עמו אם יכול לחיות פטור [ממנין חדש של שנות ערלה] ואם לאו חייב וכו' ". וביאר הרמב"ם [ע"פ תרגום הרב קורח] "אם יש באותו העפר בכדי שאפשר שיחיה אותו האילן כשהוא עם אותו העפר לבדו ושוב ניטע עם עפרו
יום שישי ערש"ק לסדר "תמים תהיה" הוראות מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל אודות הפרשת מעשר עני בשווקים קרבה שנת מעשר עני, ומצוותה ברורה – שחיייבת בנתינה, ולא זכינו עדיין שבהפרשות שבשווקים נזכה לקיים המצוה ככל פרטיה ודקדוקיה, ומרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל הורה לקיים נתינה אפילו בדרך שאינה לכתחילה. ובלבד שלא להיות שותפים בגזל מתנות עניים.
להורדת הפרוספקט – לחצו כאן לכל המידע על שנת מעשר עני תשע"ח
בזמן האחרון נפוצה התופעה של ביקורים בשטחים חקלאים (בעיקר מטעי פירות) כאשר תמורת תשלום לבעלי המטע קוטפים פירות מהעץ, התופעה אף קיבלה שם "קטיף חוויתי" – המטייל קוטף פירות היישר מהעץ וסועד את לבו. הדבר שכיח אף במשך שנת הלימודים כאשר קבוצות של תלמידים מבצעים קטיף חוויתי ואף שמדובר בטיולים הנעשים באופן ממוסד הרי פעמים
קטיף חוויתי הינו ענף תיירותי שהתפתח בשנים האחרונות – חוויה בטבע בה המטיילים קוטפים פירות ישר מהעץ וסועדים בהם את ליבם. חוויה זו כרוכה בתשלום. האם צריך להפריש תרומות ומעשרות מפירות הקטיף? ישנה הלכה כי אכילת ארעי של פירות הנקטפים בשדה ובמטע פטורה מהפרשת תרומות ומעשרות, אך אם משלמים עבור הפירות חייבים להפריש תרומות ומעשרות
א. האם חייב לתת את הפירות שהפריש או שיכול לתת דמיהם המפריש מעשר עני חייב לתיתו לעני. ויכול לתיתו לגבאי צדקה ומקיים בזה מצות נתינה, כן הוכיח החוו"ד בסימן קס' סק"י ממעשה דר"ג וזקנים (ב"מ יא:) שהקנה את פירות המעשר עני לר"ע ופירש"י שהיה גבאי צדקה. בתשובת הרדב"ז ח"א סימן שמ' הביא תשובת מהר"י קורקוס
התורה ציותה שמיבולי השנה השלישית והשישית לשמיטה חייבים להפריש מעשר עני ולתתו לעני. כלומר עשירית מהיבול (10%) הנשאר אחר נתינת תרומה גדולה ומעשר ראשון, חייבים לתת לעניים. היום אנו מפרישים לתרומה גדולה "משהו", ולכן המעשר העני הוא כמעט 9% מכל היבול. שונה מעשר כספים ממעשר עני, אף שגם מעשר כספים הוא עשירית (10%) כמעשר עני,
א. מי שמפריש מספק טבל בין ספק אם הפרישו כבר תרומות ומעשרות ובין ספק אם הפירות היו חייבים (כגון ספק של נכרים), אינו חייב לתת את המעשר לעני, שחיוב הנתינה הוא חיוב ממוני ומספק אומרים המוציא מחברו עליו הראיה. וכך אומרת הגמרא ביומא ט,א שמדמאי לא צריך לתת את המעשר ראשון והמעשר עני כיון שהמוציא