מתוך ידיעון הליכות שדה גיליון 200 מעשה באברך שאפו בביתו עוגות מבצק בשיעור כשני ק"ג ולא הפרישו מהן חלה, והאברך ובני ביתו אכלו את רוב העוגות וגם כיבדו בהן את משפחת בית אביו, ולא נשארה אלא חתיכת עוגה קטנה שלא נאכלה, ורק אז נזכרו לשאול כדין מה לעשות. הפרשה אחר האכילה בחלת ארץ ישראל [א]
מתוך ידיעון הליכות שדה גיליון 184 קיי"ל שכל המצוות התלויות בארץ אינן נוהגות (מהתורה) בעציץ שאינו נקוב, ואף המצוות הנוהגות בחו"ל כגון ערלה וחדש מ"מ עציץ שאינו נקוב גרע טפי, דאינו מחובר לקרקע. ויש לחקור: המרכיב אילנות בעציץ שאינו נקוב אם עובר בזה על איסור דאורייתא. דהנה בקידושין ל"ט ע"א יליף שמואל שאיסור הרכבת האילן
מתון ידיעון הליכות שדה גליון 200 בתרומות (פ"ב מ"ב) אין תורמין מטהור על הטמא, ואם תרמו תרומתן תרומה וכו', ר' אליעזר אומר תורמין מן הטהור על הטמא. ובחלה סופ"ה, רבי אליעזר אומר ניטלת מן טהור על הטמא. וכו', וחכמים אוסרין. ובפשיטות, מחלוקת אחת היא. וכן משמע רהיטת ירו'. ולפיכך כיון דבתרומה נקטינן כחכמים דאין להרים
הפרשת תרומות ומעשרות בדרך הנכונה סימני שאלה רבים מרחפים סביב נושא תרומות ומעשרות. כאן תוכלו לקבל את כל המידע על סדר הפרשת תרומות ומעשרות מהתחלה ועד הסוף! מצוות תרומות ומעשרות היא אחת מהמצוות המיוחדות לגידולי הארץ. מצוה זו הינה תנאי הכרחי שבלעדיה התוצרת אסורה באכילה ומכונה טבל. יש להפריש מכל פרי שגדל בארץ ישראל שתי
מהי מצוות הפרשת חלה? על מצוות הפרשת חלה נצטווינו בתורה (במדבר טו י"ט-כ' ) "והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה…" כאשר מכינים עיסה העשויה מחמשת מיני דגן בכמות של עישרון על מנת לאפותה בתנור חייבים בהפרשת חלה מהבצק או הלחם, וכן בנתינת החלה לכהן (בזמן המקדש כשהיו הכוהנים טהורים).
הקדמה פירות שלא נקבעו למעשר מותר לאכול מהם אכילת ארעי קודם שיפריש מהם תרומות ומעשרות [מן התורה מותר אפילו אכילת קבע]. וכל הפירות שעתיד להכניסם לבית, כל זמן שעדיין לא ראו פני הבית אע"פ שנגמרה מלאכתם עדיין לא התחייבו במעשר, ומותר לאכול מהם אכילת ארעי קודם ההפרשה ורק אחר שראו פני הבית, שהכניס את הפירות
אני מוצא לנכון להפנות תשומת לב המעיינים באשר לפירות וירקות היוצאים מארץ ישראל לחוץ לארץ ונמכרים בשווקים הרחבים בארה"ב ובמדינות אחרות ללא הפרשת תרומות ומעשרות. והנה יש הסומכים עצמם על משמעות לשון הרמב"ם הלכות תרומות פ"א הכ"ה, אך למעשה כמעט כל גדולי האחרונים נקטו להחמיר בזה כמו רבינו דוד קארלינר בשאילת דוד יו"ד סי"ח, הגאון
שאלה האם צריך להקפיד על כלאי זרעים בנבטים ובגידולי תחביב של הצמחת קטניות במים. תשובה זריעה במים נחשבת זריעה לשבת ולמצוות התלויות בארץ כתוב ברמב"ם הלכות שבת פ"ח ה"ב ומובא בשו"ע סי' שלו סעי' יא: "השורה חיטים ושעורים וכיוצא בהם במים הרי זה תולדת זורע וחייב בכל שהוא". ומובא במגיד משנה, שהמקור של הרמב"ם הוא
איתא במסכת ערלה פרק א' משנה ג', "אילן שנעקר והסלע [גוש אדמה] עמו, שטפו נהר והסלע עמו אם יכול לחיות פטור [ממנין חדש של שנות ערלה] ואם לאו חייב וכו' ". וביאר הרמב"ם [ע"פ תרגום הרב קורח] "אם יש באותו העפר בכדי שאפשר שיחיה אותו האילן כשהוא עם אותו העפר לבדו ושוב ניטע עם עפרו
שמן זית ארצנו הקדושה התברכה בשבעת המינים. אחד המינים הוא פרי הזית שממנו מפיקים את השמן הזך בו העלו אור במנורה שבמקדש. שמן זה הוא כה משמעותי עד שארץ ישראל נקראת על שמו "ארץ זית שמן". בדיני תרומות ומעשרות שונה השמן, המכונה בתורה יצהר, וכן שונה היין, המכונה תירוש, משאר הפירות. כל הפירות דרגת החיוב