לאחרונה החלו גדולי תורה לעודד באופן מיוחד שימוש ביין מאוצר בית דין בנשיאות מרן הגר"נ קרליץ שליט"א. כידוע, אוצר בית דין זה החל לפעול בשמיטה תשמ"ז כאשר הגרנ"ק שליט"א (השי"ת ישלח לו רפואה שלימה) נטל על עצמו לטפל בכל הכרמים שהיו בישובי פא"י ועוד – ובתנאי שיקבלו על עצמם שלא לבצע מלאכת זומר (אפילו באותם
[נלמדה בעיון במשך כשנתיים בכולל "מאור יצחק" של ביהמ"ד] שביעית ויובל התייחדו משאר המצוות התלויות בארץ שיש בהם דין נוסף שצריך שיהיו כל יושביה עליה, [לרמב"ם פ"א מתרומות הכ"ו גם תרומה פטורה מדאורייתא אם לא היה ביאת כולכם, ועיין בחי' הגר"ח על הרמב"ם שיש שתי הלכות ביאת כולכם, וכל יושביה עליה], וע"כ גם אם פוסקים
כבוד ידידי… שליט"א לבקשתך אבוא בכתובים לברר דיני הירקות במוצאי שביעית, ומה שעולה בענין מדברי מרן החזו"א וגם הוראות שקבלנו בזה ממרן רבינו עט"ר הגריש"א זצוק"ל. א. קי"ל דבירק אזלינן בתר לקיטה (כמבואר ר"ה יד ע"א ורמב"ם שביעית פ"ד הי"ב), ולפ"ז לכאורה כל ירק שנלקט בשמינית לא יהיה בו קדושת שביעית ואפי' נזרע בשביעית וגם
א. כלו הפירות מהשדה באמצע היום – מתי צריך לבער? אחת המצוות הנוהגות בפירות שביעית היא מצוות הביעור, והיינו שכשכלו הפירות מהשדה חייב לבערן מהבית. ונחלקו הראשונים כיצד מבערים, לדעת הרמב"ם המצוה היא לשרוף את הפירות, אך נהגינן כהרמב"ן שהמצוה היא להוציאם מהבית ולהפקירם. ומצינו דעות מתי היא שעת הביעור המדוייקת, האם מייד שכלו הפירות
גרסינן בפסחים נג ע"א "תנו רבנן, אוכלין בענבים עד שיכלו דליות של אוכל, אם יש מאוחרות מהן אוכלין עליהן. אוכלים בזיתים עד שיכלה אחרון שבתקוע. רבי אליעזר אומר, עד שיכלה אחרון של גוש חלב – כדי שיהא עני יוצא ואינו מוצא לא בנופו ולא בעיקרו רובע. אוכלין בגרוגרות עד שיכלו פגי בית היני… אוכלין בתמרים
כתב הרמב"ם בפ"ז מהל' שמיטה ויובל הל' כ"ב ז"ל, המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו או ממקום שלא כלו למקום שכלו חייב לבער לפי שנותן עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם ופירות הארץ שיצאו לחו"ל מתבערים במקומם ולא יעבירם ממקום למקום עכ"ל. ויש לברר מתי הוא זמן הביעור בפירות הארץ
רבים נוהגים לאצור כמות גדולה של פירות שביעית [הדוגמא השכיחה היא שאוצרים מספר ארגזים של יין הקדוש בקדושת שביעית שלקחו מאוצר ב"ד], ולהפקירם בשעת הביעור ולחזור ולזכות בהם מההפקר. ומקורם מהירושלמי בשביעית פרק ט' הלכה ד' "רבי יצחק בר רדיפא הוה ליה עובדא אתא שאל לרבי ירמיה, א"ל מה אריוותא קמך ואת שאל לתעלייא, אתא
מעשה באברך בן תורה, שבשוגג קנה גזר בשוק בזמן שרוב הירקות מזריעת ולקיטת שביעית, ובישל את הגזר ואח"כ הוציאו מהקדרה במזלג וחילקו והניחו כשהוא חם בצלחות חרסינה. משנודע לו שהגזר הינו כפי הנראה מזריעת ולקיטת שביעית ויש בו חשש ספיחין, נסתפק הוא אם עליו להכשיר את הצלחות שנבלע בהן טעם הגזר [בנוסף לקדרה ולמזלג שכבר
מצורף בזה כתבה שפורסמה בעיתון יתד נאמן
עץ הלימון שונה משאר עצים, כולל שאר פירות הדר (מלבד אתרוג), שהוא לא מוציא את כל פירותיו לאותה שנה בבת אחת אלא כל השנה הוא מוציא פרחים ומהם פירות (כפי שאתה רואה בתמונות הרצ"ב שיש על אותו עץ פירות גדולים, פירות קטנים, ופרחים). אמנם יש לו תקופה עיקרית שאז חונטים מרבית הפירות, זה בחודשים ניסן