מתוך ידיעון הליכות שדה גיליון 200 מעשה באברך שאפו בביתו עוגות מבצק בשיעור כשני ק"ג ולא הפרישו מהן חלה, והאברך ובני ביתו אכלו את רוב העוגות וגם כיבדו בהן את משפחת בית אביו, ולא נשארה אלא חתיכת עוגה קטנה שלא נאכלה, ורק אז נזכרו לשאול כדין מה לעשות. הפרשה אחר האכילה בחלת ארץ ישראל [א]
מתון ידיעון הליכות שדה גליון 200 בתרומות (פ"ב מ"ב) אין תורמין מטהור על הטמא, ואם תרמו תרומתן תרומה וכו', ר' אליעזר אומר תורמין מן הטהור על הטמא. ובחלה סופ"ה, רבי אליעזר אומר ניטלת מן טהור על הטמא. וכו', וחכמים אוסרין. ובפשיטות, מחלוקת אחת היא. וכן משמע רהיטת ירו'. ולפיכך כיון דבתרומה נקטינן כחכמים דאין להרים
מהי מצוות הפרשת חלה? על מצוות הפרשת חלה נצטווינו בתורה (במדבר טו י"ט-כ' ) "והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה…" כאשר מכינים עיסה העשויה מחמשת מיני דגן בכמות של עישרון על מנת לאפותה בתנור חייבים בהפרשת חלה מהבצק או הלחם, וכן בנתינת החלה לכהן (בזמן המקדש כשהיו הכוהנים טהורים).
אשה המכינה עיסה שיש בה שיעור חלה וכוונתה לאפות עוגות או חלות ולחלקם במשלוחי מנות לכמה אנשים לכל אחד כמות קטנה משיעור חלה האם חייבת בהפרשת חלה? הלכה פסוקה בשו"ע (יו"ד סי' שכ"ו סעי' ב') שהעושה בצק שיש בו שיעור חלה על מנת לחלק את הבצק לחלקים שאין בהם שיעור חלה ולאפות חלקים אלה, פטור
שאלה: בהרבה מאפיות עושים עיסות גם בשעה שאין המשגיח הממונה על הפרשת חלה נמצא במאפיה, והמוצר יוצא לשווק לפני בוא המשגיח. כיצד יכולים לתקן את העיסות הנעשות בלילה בשעה שאין המשגיח נמצא במאפיה. [להפריש חלה לפני הלישה אי אפשר שהרי המפריש חלתו קמח אינה חלה – שו"ע יו"ד שכז א.]. תשובה: המפריש חלתו קמח אינה
משקל הקמח ממיני דגן שונים החייבים בחלה שיעור העיסה החייבת בהפרשת חלה מבואר במשנה (חלה פ"ב משנה ו' ובעדיות פ"א משנה ב') שהוא חמשת רבעים קמח [היינו חמשת רביעיות הקב כלומר קב ורבע] שהוא שיעור של מ"ג ביצים וחומש כמבואר בעירובין (פג ע"ב) והוא שיעור עשירית האיפה. שיעור זה הוא בכל ה' מיני דגן שהם