מתוך ידיעון הליכות שדה גיליון 200 מעשה באברך שאפו בביתו עוגות מבצק בשיעור כשני ק"ג ולא הפרישו מהן חלה, והאברך ובני ביתו אכלו את רוב העוגות וגם כיבדו בהן את משפחת בית אביו, ולא נשארה אלא חתיכת עוגה קטנה שלא נאכלה, ורק אז נזכרו לשאול כדין מה לעשות. הפרשה אחר האכילה בחלת ארץ ישראל [א]
אני מוצא לנכון להפנות תשומת לב המעיינים באשר לפירות וירקות היוצאים מארץ ישראל לחוץ לארץ ונמכרים בשווקים הרחבים בארה"ב ובמדינות אחרות ללא הפרשת תרומות ומעשרות. והנה יש הסומכים עצמם על משמעות לשון הרמב"ם הלכות תרומות פ"א הכ"ה, אך למעשה כמעט כל גדולי האחרונים נקטו להחמיר בזה כמו רבינו דוד קארלינר בשאילת דוד יו"ד סי"ח, הגאון
איתא במסכת ערלה פרק א' משנה ג', "אילן שנעקר והסלע [גוש אדמה] עמו, שטפו נהר והסלע עמו אם יכול לחיות פטור [ממנין חדש של שנות ערלה] ואם לאו חייב וכו' ". וביאר הרמב"ם [ע"פ תרגום הרב קורח] "אם יש באותו העפר בכדי שאפשר שיחיה אותו האילן כשהוא עם אותו העפר לבדו ושוב ניטע עם עפרו
ערלה פרק א' משנה ג' "אילן שנעקר והסלע [גוש אדמה] עימו אם יכול לחיות פטור [ממנין חדש של שנות ערלה] ואם לאו חייב שטפו נהר והסלע עימו אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב נעקר או שזעזעתו המחרשה או שזעזעו ועשאו כעפר אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב. וביאר הרמב"ם [ע"פ תרגום הרב קורח]
ערלה בפרי הפאפיה כבר דובר רבות על הפרי הפאפיה אם הוא אילן או ירק. וידועה מחלוקת הפוסקים האם להחשיב אותו כאילן ודאי גם לענין ברכת בורא פרי העץ וגם שנוהג בו ערלה, או להחשיב אותו כירק ודאי שאין נוהג בו ערלה וברכתו בורא פרי האדמה. או שהוא בגדר ספק ולכן מחמירים מספק לנהוג בו ערלה
לאחרונה החלו גדולי תורה לעודד באופן מיוחד שימוש ביין מאוצר בית דין בנשיאות מרן הגר"נ קרליץ שליט"א. כידוע, אוצר בית דין זה החל לפעול בשמיטה תשמ"ז כאשר הגרנ"ק שליט"א (השי"ת ישלח לו רפואה שלימה) נטל על עצמו לטפל בכל הכרמים שהיו בישובי פא"י ועוד – ובתנאי שיקבלו על עצמם שלא לבצע מלאכת זומר (אפילו באותם
בארץ ישראל – מגדלים בשנים האחרונות מינים וזני פירות שבעבר לא היו בארץ, ולכן עסקו במכון ובביהמ"ד בשאלות אלו ובקבלת הוראותיהם של רבותינו גדולי הפוסקים. כך היה בפפאיה, ובשעונית, בפיטאיה, בנפוליטוס ועוד. לאחרונה הגיעה שאלה אודות עץ המורינגה והשימוש בעליו ובמסגרת בית ההוראה ע"ש הרב רוזנברג זצ"ל עסקנו בשאלה זו, ואף שאלנו למרן הגרח"ק שליט"א,
[נלמדה בעיון במשך כשנתיים בכולל "מאור יצחק" של ביהמ"ד] שביעית ויובל התייחדו משאר המצוות התלויות בארץ שיש בהם דין נוסף שצריך שיהיו כל יושביה עליה, [לרמב"ם פ"א מתרומות הכ"ו גם תרומה פטורה מדאורייתא אם לא היה ביאת כולכם, ועיין בחי' הגר"ח על הרמב"ם שיש שתי הלכות ביאת כולכם, וכל יושביה עליה], וע"כ גם אם פוסקים
רבים נוהגים לאצור כמות גדולה של פירות שביעית [הדוגמא השכיחה היא שאוצרים מספר ארגזים של יין הקדוש בקדושת שביעית שלקחו מאוצר ב"ד], ולהפקירם בשעת הביעור ולחזור ולזכות בהם מההפקר. ומקורם מהירושלמי בשביעית פרק ט' הלכה ד' "רבי יצחק בר רדיפא הוה ליה עובדא אתא שאל לרבי ירמיה, א"ל מה אריוותא קמך ואת שאל לתעלייא, אתא
א. הודעה בענין ביעור פירות שביעית לפי המצוין בלוחות הביעור של בית המדרש וכשרות למהדרין, בתקופה זו חל זמן הביעור. אמנם לאחר בירור המציאות יתכן ויש בכמה זני פירות מפירות אלו על העצים או על הארץ במטעים. וכבר הודענו בעבר שאין לסמוך בוודאות על הזמנים בלוחות ובפרט לקולא [שלא לחייב בביעור למי שקיבל פירות מאוצר