הפרשת חלה ממצות חבורה במצות יד הנאפות בחבורות עולים כמה וכמה נידונים הקשורים בחיוב חלה וצירוף סל, כיון שנוהגים ללוש פחות משיעור חלה, כדי שתהא עיסה קטנה, והבצק לא ימהר להחמיץ, ואף שבאפיה רגילה במאפיה, בדרך כלל בעל המאפיה מפריש חלה לפני שמוכר את המצות, בחבורות פעמים רבות לא מפרישים חלה לפני שמחלקים את המצות
שאלה: אשה המכינה בצק שיש בו שיעור חלה אך בדעתה לתת חלק ממנו לאשה או לנשים אחרות, או שבדעתה לעשות ממנו כמה חלות או עוגות ולחלקם לאחר האפיה לכמה משפחות, האם חייבת בהפרשת חלה? תשובה: אם מחלקת את הבצק לאשה נוספת או לכמה נשים ובכל חלק אין שיעור חיוב חלה, פטורה מהפרשת חלה. אך
פירות רבעי וספק רבעי "ובשנת הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה'" (ויקרא יט, כד) מה דינם של הפירות בשנה הרביעית, לאחר שלוש שנות הערלה? לאחר שלוש שנות הערלה בהן הפירות אסורים בהנאה, בשנה הרביעית, הפירות נקראים "פירות רבעי" והינם קדושים ומותרים באכילה לאחר שיפדו: בזמן שבית המקדש היה קיים היו מעלים פירות אלה (או
עונת המעשרות פירות ארץ ישראל חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות בהגיעם לשלב גידולם הנקרא בפי חז"ל "עונת המעשרות". עד שלב זה, הפירות אינם ראויים לאכילה ואינם נחשבים פרי מחמת קוטנם ולפיכך אינם חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות. לכן, אם קטפו פירות לפני שהגיעו ל"עונת המעשרות" מותר לאוכלם מבלי להפריש מהם תרומות ומעשרות. דין זה נלמד מהפסוק (ויקרא
נערך על פי דבריו של הרב קושלבסקי בהרצאה למשתלמות כאשר אנו אוכלים בביתנו, בסביבה המוכרת לנו, בעיות הכשרות אינן רבות. כל אחד שומר על כשרות מאכליו כדרכו וכהרגלו. בד"כ יודע הצרכן היכן קנה את מאכליו. אותם הרגילים לקנות במקומות שאין בהם כשרות מהודרת, יודעים ממה עליהם להזהר, ורגילים בכך. אך כאשר חורגים מהשגרה ביציאות לטיולים,
מתוך ידיעון הליכות שדה גיליון 200 מעשה באברך שאפו בביתו עוגות מבצק בשיעור כשני ק"ג ולא הפרישו מהן חלה, והאברך ובני ביתו אכלו את רוב העוגות וגם כיבדו בהן את משפחת בית אביו, ולא נשארה אלא חתיכת עוגה קטנה שלא נאכלה, ורק אז נזכרו לשאול כדין מה לעשות. הפרשה אחר האכילה בחלת ארץ ישראל [א]
אני מוצא לנכון להפנות תשומת לב המעיינים באשר לפירות וירקות היוצאים מארץ ישראל לחוץ לארץ ונמכרים בשווקים הרחבים בארה"ב ובמדינות אחרות ללא הפרשת תרומות ומעשרות. והנה יש הסומכים עצמם על משמעות לשון הרמב"ם הלכות תרומות פ"א הכ"ה, אך למעשה כמעט כל גדולי האחרונים נקטו להחמיר בזה כמו רבינו דוד קארלינר בשאילת דוד יו"ד סי"ח, הגאון
איתא במסכת ערלה פרק א' משנה ג', "אילן שנעקר והסלע [גוש אדמה] עמו, שטפו נהר והסלע עמו אם יכול לחיות פטור [ממנין חדש של שנות ערלה] ואם לאו חייב וכו' ". וביאר הרמב"ם [ע"פ תרגום הרב קורח] "אם יש באותו העפר בכדי שאפשר שיחיה אותו האילן כשהוא עם אותו העפר לבדו ושוב ניטע עם עפרו
ערלה פרק א' משנה ג' "אילן שנעקר והסלע [גוש אדמה] עימו אם יכול לחיות פטור [ממנין חדש של שנות ערלה] ואם לאו חייב שטפו נהר והסלע עימו אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב נעקר או שזעזעתו המחרשה או שזעזעו ועשאו כעפר אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב. וביאר הרמב"ם [ע"פ תרגום הרב קורח]
ערלה בפרי הפאפיה כבר רבות דובר על פרי הפאפיה אם הוא אילן או ירק, וידועה מחלוקת הפוסקים האם להחשיב אותו כאילן ודאי גם לענין ברכת בורא פרי העץ וגם שנוהג בו ערלה, או להחשיב אותו כירק ודאי שאין נוהג בו ערלה וברכתו בורא פרי האדמה. או שהוא בגדר ספק ולכן מחמירים מספק לנהוג בו ערלה