תשובה:

אין צורך להפריש תרומת מעשר מן המוקף, אבל תלמידי חכמים תורמים מן המוקף. (מקורות: רמ"א יו"ד שלא, כד, וש"ך שם)

האם צריך להפריש תרומת מעשר מן המוקף?

תשובה:

פירות שגדלו אצל גוי, ונגמרה מלאכתם אצלו, פטורים מתרומות ומעשרות. (מקורות: שו"ע יו"ד שלא, ד, וכס"מ תרומות א, יא)

קניתי פירות מגוי סמוך לשדהו, האם עלי להפריש מהם תרומות ומעשרות?

תשובה:

בחילול מעשר שני יש להוסיף חומש רק כאשר המעשר שני וגם המטבע שייכים למחלל. מכיון שהמטבעות בקרן לחילול מעשר שני שייכות לממונה על הקרן, אינך צריך להוסיף חומש. (מקורות: רמב"ם מעשר שני ה, א-ד-ח)

אני מחלל את המעשר שני שבפירותי על המטבעות של 'הקרן לחילול מעשר שני', האם עלי להוסיף חומש בחילול?

תשובה:

יש מחמירים שלא להפריש בנוסח זה, אבל דעת החזו"א שמותר להפריש בנוסח זה לכתחילה, וכן נוהגים. אמנם אין ראוי לנהוג כן באופן קבוע, מכיון שהנהגה זו גורמת לשכחת התורה. (מקורות: קונטרס הל' תרו"מ לחזו"א)

האם מותר להפריש תרומות ומעשרות בנוסח הקצר שתיקן החזו"א?

תשובה:

מותר לקטוף ענב אחד בלבד ולאוכלו עד תומו, ואז לקטוף ענב אחד נוסף ולאוכלו עד תומו, וכן הלאה. ואם קטף שני ענבים או יותר, יניחם בצד ולא יאכלם, אלא אם כן מפריש מהם תרומות ומעשרות. (מקורות: רמב"ם מעשר ד, יז)

ערכנו סיור בתשלום בכרם, וניתנה לנו רשות לקטוף מהענבים ולאוכלם כאוות נפשנו. שאלתנו היא איך ניתן לקטוף בלא להתחייב בהפרשת תרומות ומעשרות?

תשובה:

פירות שנגמרה מלאכתן בארץ ישראל, חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות. (מקורות: רמב"ם תרומות א, כב; חזו"א דמאי טו, ד ד"ה ופירות)

קטפתי פירות מעץ שבחצרי ולקחתי מהם לנסיעתי לחו"ל. בהיותי במטוס רציתי לאכול אותם, ולא ידעתי אם אחרי שעזבתי את הארץ אני מחויב לעשרם או לא. מה הדין?

תשובה:

הצלף הוא שיח עצי רב-שנתי, ועיקר הנידון ההלכתי הוא מהם החלקים החשובים הנאכלים, שיחשבו פרי. לצלף ארבעה חלקים נאכלים: עלים, תמרות, קפרסין ואביונות, כאשר האביונות הן הפרי העיקרי.   לעניין מעשרות יש מחלוקת תנאים אילו חלקים חייבים. במשנה (מעשרות פרק ד משנה ו) מובא שרבי אליעזר מחייב את התמרות אביונות וקפרס, בעוד רבי עקיבא מחייב רק את האביונות. ולהלכה העלים ודאי פטורים ממעשרות האביונות חייבים ועל התמרות והקפריסין נחלקו, וגם הפוסקים נחלקו בזה, ולהלכה צריך להחמיר ולעשרם. אבל אי אפשר לעשר מהתמרות והקפריסין על האביונות. (יעויין בדרך אמונה, תרומות פרק ב הלכה ד ס"ק לה ומעשר שני פרק א הלכה ז)   בנושא כלאיים נחלקו בית שמאי ובית הלל אם הצלף נחשב אילן או שהוא ספק ירק לעניין גידולו בכרם, ב"ש אוסרין בכרם מחמת ספק ירק וב"ה מקילין, כמובא בגמרא (ברכות לו, א) והלכה כב"ה.   לגבי ברכת הצלף הגמרא בברכות (שם) קובעת ברכות שונות לחלקי הצלף: "בורא פרי האדמה" על התמרות והעלים, ו"בורא פרי העץ" על האביונות והקפרסין. השולחן ערוך (או"ח סימן רב סעיף ו), לעומת זאת, פוסק "בורא פרי האדמה" על העלים, התמרות והקפרסין, ו"בורא פרי העץ" רק על האביונות. המשנ"ב (שם ס"ק לח-לט) מבאר פסק השו"ע לעומת הגמרא. הלכה למעשה, על האביונות מברכים "בורא פרי העץ". על העלים והתמרות, בימינו שאין נוטעים לשם כך, יש לברך "שהכל" על פי השער הציון (שם ס"ק מב). לגבי הקפרסין ישנה מחלוקת: השו"ע פוסק "בורא פרי האדמה", ומביא המשנ"ב (שם) מהרעק"א שאם בירך "בורא פרי העץ" יצא ידי חובה. ובחזון איש (שביעית סימן יד סוף ס"ק י) כתב שהדין עשוי להשתנות אם השתנה המנהג, ובמקומות שנוטעים בעיקר עבור הקפרסין, יתכן שברכתם "בורא פרי העץ". הגרי"ש אלישיב שהובא בספר וזאת הברכה פוסק שבמקומות שאין מגדלים צלף לאכילה, יש לברך "שהכל" על כל חלקיו.   בעניין ערלה השולחן ערוך (יו"ד סימן רצד סעיף ג) מחלק בין ארץ ישראל לחו"ל. בארץ ישראל יש להחמיר ולנהוג ערלה גם באביונות ובתמרות והוסיף הש"ך שגם בקפרסין, בעוד שבחו"ל שספק ערלה מותר, רק האביונות חייבות. חשוב לציין שיש לשים לב האם הפרי יוצא מענף שיוצא מהגזע הישן, כיון שמצוי שזרעי הצלף שנפלו נשרשים ומצמחים גזע חדש  בסמיכות לשיח הישן של צלף, ויש לשמור בהם שלוש שנות ערלה נוספים. חשוב לציין שבצלף הגדל בהרים ובמדבריות הרחוקות מיישוב, אין דין ערלה נוהג בו, כמבואר בשולחן ערוך (יו"ד סי' רצד סעיף כז), שפירות העולים במקומות רחוקים מיישוב, ואינם חשובים מספיק ששווה לטפל בהם ולהביאם ליישוב, אין נוהג בהם ערלה. למאמר מורחב על דיני צמח הצלף ניתן לקרוא כאן>>

מהם ההיבטים ההלכתיים העיקריים הנוגעים לצלף בכל הקשור למצוות התלויות בארץ ולברכות, ואיך משפיעים השינויים בשימוש בצמח לאורך הדורות על פסיקת ההלכה?

תשובה:

במקרה המתואר, מותר לאכול מספר פלחי אננס כטעימה חינמית במטע בלי להפריש תרומות ומעשרות. הסיבה העיקרית לכך היא שזוהי אכילת ארעי הפטורה מחובת הפרשת תרומות ומעשרות. חשוב לציין כי במקרה זה אין "מקח" (קנייה) או "חצר" (מקום משתמר), שהם גורמים המחייבים בתרומות ומעשרות. ועל אף שמדובר במספר פלחים, אין "צירוף" הקובע למעשרות בלא שאחד התנאים הללו יתקיים. השולחן ערוך (יורה דעה סימן שלא סעיף צא וסעיף צז) אמנם מחייב הפרשת תרומות ומעשרות ברימון שלם, אך זאת רק כאשר יש מקח או חצר, תנאים שאינם קיימים בסיטואציה הנוכחית. לדעת החזון איש (מעשרות סימן ד' סעיף קטן י'), גם אכילת כמות גדולה נחשבת ארעי, כל עוד אינה מוגדרת כסעודת קבע או כהכנה לאכילה עתידית. החזון איש מדגיש: "ענין עראי וקבע אינו תלוי בכמותה של האכילה אלא באיכותה, כיצד מילא את הכלי או ליקט כל צרכו ומוליך לביתו, דתנן פ"ק דאוכל עראי, אוכל אחת אחת אפי' אכל הרבה, והוא בכלל עראי". ההבדל המשמעותי בין ארעי לקבע תלוי באיכות האכילה ולא בכמותה. כמו כן, אין חשיבות לעובדה שהאכילה אינה מתבצעת מתחת לעץ שממנו קוטפים, כדי שתהא זו אכילת ארעי, שכן אין לכך מקור הלכתי מבוסס. החזון איש מוסיף שרק כאשר אדם קובע את הפירות לסעודתו, או מכין אותם לאכילה מאוחרת יותר, הם נחשבים לקבע ואסורים ללא הפרשת תרומות ומעשרות. לסיכום, במקרה של טעימות חינמיות במטע כפי שתואר, מותר לאכול גם כמות גדולה של פלחי אננס ללא חיוב בתרומות ומעשרות, כל עוד האכילה נעשית באופן ארעי ולא כחלק מסעודת קבע או הכנה לאכילה מאוחרת יותר.

האם מותר לאכול מספר פלחי אננס כטעימה חינמית במטע מסחרי, כאשר המוכר חותך ומחלק אותם ללא תשלום או התחייבות לקנייה, ללא הפרשת תרומות ומעשרות?

תשובה:

לכתחילה אין מפרישים מעשר שני בירושלים. יש להוציא את פירות הטבל חוץ לגבולות ירושלים העתיקה, להפריש תרומות ומעשרות ולפדות מעשר שני, ורק אחר כך להכניס את הפירות לירושלים העתיקה. (מקורות: רמב"ם מעשר שני, ב, ד)

אני גרה בירושלים העתיקה בתוך החומות, קטפתי מעץ הלימונים שבחצרי פירות, איך עלי לנהוג לגבי הפרשת תרומות ומעשרות?