תשובה:

הצלף הוא שיח עצי רב-שנתי, ועיקר הנידון ההלכתי הוא מהם החלקים החשובים הנאכלים, שיחשבו פרי. לצלף ארבעה חלקים נאכלים: עלים, תמרות, קפרסין ואביונות, כאשר האביונות הן הפרי העיקרי.   לעניין מעשרות יש מחלוקת תנאים אילו חלקים חייבים. במשנה (מעשרות פרק ד משנה ו) מובא שרבי אליעזר מחייב את התמרות אביונות וקפרס, בעוד רבי עקיבא מחייב רק את האביונות. ולהלכה העלים ודאי פטורים ממעשרות האביונות חייבים ועל התמרות והקפריסין נחלקו, וגם הפוסקים נחלקו בזה, ולהלכה צריך להחמיר ולעשרם. אבל אי אפשר לעשר מהתמרות והקפריסין על האביונות. (יעויין בדרך אמונה, תרומות פרק ב הלכה ד ס"ק לה ומעשר שני פרק א הלכה ז)   בנושא כלאיים נחלקו בית שמאי ובית הלל אם הצלף נחשב אילן או שהוא ספק ירק לעניין גידולו בכרם, ב"ש אוסרין בכרם מחמת ספק ירק וב"ה מקילין, כמובא בגמרא (ברכות לו, א) והלכה כב"ה.   לגבי ברכת הצלף הגמרא בברכות (שם) קובעת ברכות שונות לחלקי הצלף: "בורא פרי האדמה" על התמרות והעלים, ו"בורא פרי העץ" על האביונות והקפרסין. השולחן ערוך (או"ח סימן רב סעיף ו), לעומת זאת, פוסק "בורא פרי האדמה" על העלים, התמרות והקפרסין, ו"בורא פרי העץ" רק על האביונות. המשנ"ב (שם ס"ק לח-לט) מבאר פסק השו"ע לעומת הגמרא. הלכה למעשה, על האביונות מברכים "בורא פרי העץ". על העלים והתמרות, בימינו שאין נוטעים לשם כך, יש לברך "שהכל" על פי השער הציון (שם ס"ק מב). לגבי הקפרסין ישנה מחלוקת: השו"ע פוסק "בורא פרי האדמה", ומביא המשנ"ב (שם) מהרעק"א שאם בירך "בורא פרי העץ" יצא ידי חובה. ובחזון איש (שביעית סימן יד סוף ס"ק י) כתב שהדין עשוי להשתנות אם השתנה המנהג, ובמקומות שנוטעים בעיקר עבור הקפרסין, יתכן שברכתם "בורא פרי העץ". הגרי"ש אלישיב שהובא בספר וזאת הברכה פוסק שבמקומות שאין מגדלים צלף לאכילה, יש לברך "שהכל" על כל חלקיו.   בעניין ערלה השולחן ערוך (יו"ד סימן רצד סעיף ג) מחלק בין ארץ ישראל לחו"ל. בארץ ישראל יש להחמיר ולנהוג ערלה גם באביונות ובתמרות והוסיף הש"ך שגם בקפרסין, בעוד שבחו"ל שספק ערלה מותר, רק האביונות חייבות. חשוב לציין שיש לשים לב האם הפרי יוצא מענף שיוצא מהגזע הישן, כיון שמצוי שזרעי הצלף שנפלו נשרשים ומצמחים גזע חדש  בסמיכות לשיח הישן של צלף, ויש לשמור בהם שלוש שנות ערלה נוספים. חשוב לציין שבצלף הגדל בהרים ובמדבריות הרחוקות מיישוב, אין דין ערלה נוהג בו, כמבואר בשולחן ערוך (יו"ד סי' רצד סעיף כז), שפירות העולים במקומות רחוקים מיישוב, ואינם חשובים מספיק ששווה לטפל בהם ולהביאם ליישוב, אין נוהג בהם ערלה. למאמר מורחב על דיני צמח הצלף ניתן לקרוא כאן>>

מהם ההיבטים ההלכתיים העיקריים הנוגעים לצלף בכל הקשור למצוות התלויות בארץ ולברכות, ואיך משפיעים השינויים בשימוש בצמח לאורך הדורות על פסיקת ההלכה?

תשובה:

בבננות אין דין ערלה למעשה, וברכתה היא בורא פרי האדמה. לדין זה יש להקדים את דברי הגמרא בברכות (דף מ ע"א): "היכא דכי שקלת לפירי ליתא לגווזא דהדר מפיק, לא מברכין עליה בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה" - בדברים אלו מגדירה הגמרא את ההבדל בין עץ לשיח לעניין ברכות. המפרשים נחלקו בפירוש המושג "גווזא": הרא"ש מפרשו כשורש, הגאונים כגזע (ורש"י כענף). הפרשנויות השונות האלו משפיעות מבחינה הלכתית על הגדרת צמחים שונים כעץ או כשיח, ובהתאם לכך על ברכותיהם. הבננה נכללת בהגדרת ירק בשל המבנה הייחודי של צמח הבננה ואופן גדילתו: הבננה גדלה על 'גזעול' המורכב מליפופי עלים, ולא על גזע עצי קלאסי. כמו כן גזעול זה מתייבש מדי שנה, וגזעול חדש צומח מהשורש, מה שמבדיל אותו מעצים מסורתיים. וכיון שהשולחן ערוך (או"ח סימן רג' סעיף ג) פסק שברכת הבננה היא "בורא פרי האדמה", ובכך הכריע כדעת הגאונים בהגדרת פרי וירק, ממילא גם ביחס לערלה, הבננה נחשבת ירק ולא פרי עץ. והכפתור ופרח הביא טעמים נוספים להגדרת הבננה כירק - האחד: מפני שאין לצמח הבננה גזע ממשי, אלא עוקצי העלים הם הגזע שלו. והשני: שגזע זה אינו עצי, והוא מתייבש ונרקב. ולפי דבריו אפשר לומר שגם לשיטת הרא"ש אין בבננה ערלה, וברכתה בורא פרי האדמה. ולכן הכריעו הפוסקים שאין בבננות דין ערלה. משום כך אפשר לקטוף מהיבול הראשון של מטע הבננות ללא חשש, ולמכור אותן או לאכלן ללא חשש ערלה. יש לציין שהגם שהשו"ע (שם) פסק שברכת הבננה היא בורא פרי האדמה, מכל מקום יש שכתבו שאם בירך על בננות בורא פרי העץ יצא. וטעמם הוא שמכיון שלדעת הרא"ש שהביאו הטור (שם) הבננה נחשבת כעץ, הרי שספק ברכות להקל (קצות השולחן פרק מט סעיף יח, ועוד). ופוסקים רבים חולקין על כך  שכיון שנקטינן שאין בבננות ערלה, אם כן ודאי שאי אפשר לברך עליה בורא פרי העץ, וכן נראה מדברי המשנה ברורה (סימן רו ס"ק ב) שאין ברכתה בורא פרי האדמה מדין ספק אלא מודאי, וכן כתבו (ליבון ההלכה סי' ט"ז) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל. ועיין עוד שו"ת אור לציון (חלק ב פרק מו תשובה לט). ויש שכתבו דאף הסומך על הסוברים שבדיעבד אם בירך בורא פרי העץ יצא, אם אירע שבירך כך אין לאכול אלא מעט שלא יהא לבטלה, ואם רוצה לאכול עוד יברך בורא פרי האדמה על ירק אחר, ויכוין לפטור הבננה, (וכעין מש"כ במ"ב סי' ר"ג סק"ג בשם החיי"א). להרחבה וקריאת המאמר בענין פרי הבננה לחץ כאן >>

דני החקלאי נטע מטע בננות. לקראת הקטיף הראשון שאל אותו חברו: "האם חשבת על ערלה?" דני נדהם - האם באמת יש בעיית ערלה בבננות? האם יתכן שהבננה אינה ירק, וברכתה איננה בורא פרי האדמה?!

תשובה:

אין לאכול וליהנות מאוכמניות הנמכרות בשווקים. משום ששיח האוכמניות נחשב עץ הרי הוא חייב בערלה, והיות ובצמח זה יוצאים כל הזמן יחורים חדשים מהקרקע הסמוכה לגזע ומוציאים פירות, פירות אלו הם ערלה ואסורים באכילה, על כן כל פרי הוא ספק ערלה דאורייתא ואסור. ואף שבחלק מזני האוכמניות רוב הפירות גדלים על הגזע שהוא כבר בן שלוש שנים, מכל מקום כיון שבכל שיח ובכל מטע יש גם פירות ערלה נחשב הדבר כקבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואסור לאכול מהפירות.

כמו כן מכיוון שפירות ערלה אינם אסורים רק באכילה אלא גם בהנאה אסור לתת אותם לאחרים, כי ניתנת מתנה נחשבת גם היא כהנאה אסורה.

קיבלתי אוכמניות שכתוב עליהם שהם מגידולי הארץ, האם מותר לי לאכול מהם, ובמידה ואסור האם אני יכולה לתת אותם לכאלו הנוהגים לאכלם, או לגוי?

תשובה:

אכן הגיעו לידינו נתונים היכולים לשנות את קביעת אחוזי הערלה ובימים אלו אנו שוקדים לבררם היטב ולקבוע את מסד הנתונים בצורה נכונה על פי המציאות בשטח. אנו תקוה כי בקרוב נוכל לברך על המוגמר ולתת מידע סדור ומדויק. בינתיים כל עוד אין מדויק מה הם אחוזי הערלה בכל מין, מכיוון שרוב הפירות מכלל המינים (למעט אוכמניות, פטל ופסיפלורה) אינם ערלה, אזי לדעת החזון איש ניתן לסמוך על הרוב שאינם ערלה ומותר לקנות פירות בשווקים גם כשאין פיקוח. אמנם דעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל הינה שכאשר ישנם הרבה נטיעות ערלה אף שרוב הנטיעות אינם ערלה יש לחוש ל'כל קבוע כמחצה על מחצה דמי' ואי אפשר לסמוך על כך שרוב הפירות אינם ערלה. בחלק מן הפירות זהו אכן המצב שמצויים נטיעות ערלה באזורים רבים לכן לדעת מרן הרב אלישיב זצוק"ל יש להחמיר בהם. כאשר לא ידוע האם במין זה אכן מצויים הרבה נטיעות של ערלה, יתכן שלדעת מרן הגרי"ש אלישיב זו סיבה להקל במקום הצורך. אמנם כמובן שגם לדעת החזון איש 'מהיות טוב' מי שיכול לצרוך פירות רק ממקומות מפוקחים ראוי שכך יעשה. וגם החזון איש שהתיר לקנות פירות בשווקים הקפיד לקנות לעצמו רק בפירות שהיה עליהם פיקוח. וכמו כן בזמן החזון איש קושי להשיג פירות תחת פיקוח בכל עיר, וברוך ה' היום בכל עיר מצויות רשתות שפירותיהם תחת פיקוח כשרותי הלכתי שבו לא מצויים פירות ערלה. ויתכן שבמצב זה לא היה החזון איש מקל בכך. על כן מי שיכול לקנות במקומות מפקוחים על ידי ועדות כשרות למהדרין ראוי שכך יעשה. בשעת הדחק ובמקום צורך יש מקום להקל – בהעדר מידע. כאשר יהיה מידע באלו מינים ישנם הרבה נטיעות ערלה: לדעת החזון איש עדין יש מקום להקל ולסמוך על הרוב אמנם לדעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל חובה לברר באלו מינים מצויים הרבה נטיעות ערלה ומהם אסור לקנות ללא פיקוח מהדרין.

שלום וברכה, מזה תקופה שאין עדכון בקו בית המדרש אודות אחוזי הערלה, בהעדר מידע מה הדין? האם מותר לקנות פירות בשווקים?

תשובה:

עץ הרימון הוא עץ בעייתי כי אם הוא לא מטופל בצורה נכונה יוצאים סביבו מהאדמה ענפים חדשים שעליהם גדלים פירות. הכלל הוא שאילן העולה מן השורשים מונים לו שנות ערלה מחדש ולכן מכיוון שמהענפים האלו יוצאים פירות בתוך שלושת השנים ליציאתם מהאדמה הרי הם ערלה, לכן כל עוד לא ידוע שבעץ הזה ניקו את כל ה'סורים' שיצאו מהאדמה צריך לחוש שהפירות ערלה. (משפטי ארץ ערלה פרק ו סעיף ד) קישור למאמר אילן היוצא מן השורשים >>

קיבלתי מידיד רימון לראש השנה, ונאמר לי שהעץ כבר בן למעלה מחמש שנים, האם הרימון מותר באכילה או שצריך לחוש לערלה?

תשובה:

כל זמן שהעלים בענף המוברך ממשיכים לגדול באותו כיוון נחשב שההברכה יונקת עדיין "מהזקנה" כלומר מהנטיעה הישנה ולא צריך למנות שנות ערלה מחדש, אבל ברגע שישתנה כיוון הגדילה של העלים נחשבת שנפסקה יניקת ההברכה "מהזקנה" ויש לספור שנות ערלה מאותו הזמן.

אבל מכיון שלא תמיד ברור מה נחשב שהשתנה כיוון העלים, ולא תמיד ניתן לדעת מתי בדיוק זה קורה, עדיף מלכתחילה לחתוך ולנתק את ההברכה מהנטיעה ה"זקנה" ולמנות שנות ערלה מאותו החיתוך. שו"ע יור"ד סימן רצד סעי טז רמב"ם מעשר שני פ"ע הל' ד משפטי ארץ ערלה ה א,ב.

עשיתי הברכה מהגפן האם אני מונה את שנות הערלה מחדש?

תשובה:

יש מהפוסקים שחששו לברך על עצי ערלה ברכת האילנות, לכן לכתחילה יש לברך על עצים שאינם ערלה ואם אין לו יכול לברך. להרחבת התשובה לחץ כאן >>

האם מותר לברך ברכת האילנות על עץ שהוא עדיין בשנות ערלה?

תשובה:

אם הענף החדש יצא מתוך גזע העץ, במקום שהוא מעל פני הקרקע, דינו כדין העץ הוותיק ואין צריך למנות לו מחדש שלוש שנות ערלה. אבל אם הענף החדש יצא מן הקרקע, או מתוך הגזע במקום שהוא מכוסה באדמה, דינו כנטיעה חדשה, ויש למנות לו שנות ערלה מחדש. ובמקרה כזה רצוי לקוצצו, או לסמן אותו בצורה ברורה, כדי שלא יתערבו פירותיו עם פירות שאר הענפים, ויאסרו כל הפירות מחמת ספק ערלה.