תגיות קשורות

שימוש אחר הפסח בחמץ שנמכר ע”י יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות

א. לדעת מרן רבינו הגרי”ש אלישיב זצוק”ל אין תוקף למכירת חמץ בבעלות יהודים שאינם שומרי תורה
ומצוות, שחתמו על “נוסח שטר הרשאה רגיל” למכירת חמץ, ולדעתו אפילו אם חתם הבעלים על שטר
הרשאה, חמץ זה דינו כחמץ שעבר עליו הפסח. ואסור באכילה והנאה אחר הפסח כמבואר בשו”ע סי’
תמח ס”ג (יעויין הליכות שדה 172 ,95 שו”ת ישא יוסף או”ח א, סי’ פד). מרן הגרי”ש הטעים הוראה זו
כי- “בלבו ובלב כל אדם” שאין שום גמירות דעת למכירה, ויחסו למכירה הוא כ”אקט דתי” גרידא.
ב. מרן רבינו זצוק”ל סבר כי שטר ההרשאה צריך להיות תקף מבחינה משפטית ואז ידע המרשה כי
המכירה הינה תקפה גם עפ”י חוקי המדינה והשטר הינו בר מימוש – ע”י הקונה.
לאחר התיעצויות רבות – נוספו ארבע סעיפים לשטר ההרשאה, ומרן זצוק”ל היה מוסיף ואומר, שראוי
להבהיר לחותם שאינו שומר תורה ומצוות מהות סעיפים אלו ולהבהיר לו כי אם אכן הגוי יממש את
המכירה לא תהיה הטענה כי חתימתו הינה לצרכים דתיים בלבד – והיא קבילה אפילו בערכותיהם.
ישנם ועדי כשרות ורבנויות אשר הוסיפו סעיפים אלו בשטרי הרשאותיהם למכירת חמץ.
ג. לדעת מרן רבינו הגרי”ש אלישיב זצוק”ל מעיקר הדין יהודי שומר תורה ומצוות אינו חייב להשתמש
בשטר הרשאה כזה, (אמנם היה מעורר שכדאי לעשות כן כדי שבעת המכירה יוכלו להראות לגוי כי
השטרות הינם שטרות ברי תוקף “וזה מוסיף לרצינות המכירה”).
ד. כידוע מרן רבינו זצוק”ל היה סבור שראוי להדר ולא להשתמש בחמץ גמור שנמכר לגוי במכירת חמץ
אפילו במכירה תקפה.
לעומת זאת מוצר שיש בו תערובת חמץ (כל שהרוב אינו חמץ) יכולים להקל ולהשתמש בו אחר הפסח.
ה. מרן רבינו זצוק”ל היה מורה כי הקמח הרגיל הינו בחזקת חמץ, (מחמת הלתיתה הממושכת של החטים
במים). המציאות השתנתה ואין משרים את החטים במים, אלא מזלפים כמות מועטה של מים, ויש
סבורים שאם כן גם לדעת מרן הגריש”א זצוק”ל אי אפשר לומר שהקמח הינו ודאי חמץ.

בברכת התורה,
מזכירות בית ההוראה