הבא: סימן מ"ז ברית מילה כשיש חשש לחילול שבת <<
יו"ד סימן מ"ו
בעניני ברית מילה
אודות תכריך שאלותיו למרן עמוד ההוראה רבינו הגרי"ש אלישיב שליט"א בעניני ברית מילה, אבוא בקצרה כפי מסת הפנאי, וכפי שזכיתי העני בדעת להבין תורף דברי רבינו עט"ר.
א. שאל כת"ר אם יש ענין להכניס תינוק לברית כשכובע על ראשו. הבנתי ממרן שליט"א שאין צריך להקפיד על כך, (הגם שיש מקומות שהקפידו על כך ראה מנהגים דק"ק ורמיזא).
ב. בכדי למנוע מכשולין במסירת הקוואטרין לקווטר, ביקשתם לתקן להכניס התינוק בשתי כריות והבעל יטול כר העליון, או להעמיד אדם שלישי בין האשה לבעלה – הבנתי מרבינו עט"ר שאין מקום לעשות כן, שיראה הדבר תמוה לרבים, וחובת הזהירות מוטלת על המשפחה שלא לעשות קוואטר כשאשתו נידה.
ג. אודות נתינת קוואטרין לאשה בהריון – אמנם ראיתי מביאים בשם ספר ברית אבות שלא ליתן לאשה בהריון קוואטר, אולם שמעתי מרבינו שאין איסור בדבר, הגם שכאשר הוכר עוברה אפשר להסביר המנהג לאסור בגין חשש עין הרע, אולם להלכה למעשה מאן דלא מקפיד אין איסור בדבר.
ד. כבר יסד הפייטן "ומבטן לשמך המה נימולים… ועל כנפי כסותם יעשו גדילים" ומנהג ישראל להקפיד בלבישת טלית באלו הכיבודים – כסא של אליהו, סנדק, ברכות, ועמידה לברכות. לעומת זאת חיקות, לידי הסנדק, ומהכסא ומהסנדק אין צריך להתעטף בטלית.
ה. שאל כ"ת אם נכון שבכיבוד החיקות כל אחד יקרב קצת התינוק למקום הברית. כמה פעמים שמעתי מפי רבינו עט"ר ששיבח צורת כיבוד החיקות כפי שנוהג כת"ר שמקרבים התינוק לסנדק ולמקום הברית, שמקור החיקות כמבואר ביעב"ץ במגדל עוז לחלק ההבאה לכמה בני אדם לזכותן במצוה, ואם מקרבים הילד על ידי החיקות יש לכל אחד חלק בקירוב וקיום המצוה.
ו. המנהג הרווח ברוב תפוצות ישראל לשתות הכוס אחרי סיום הבקשה של או"א קיים וגו' ואין חוששים שמא יש בזה משום הפסק. וכך כתב הטור (באו"ח ס"ס קפט) וז"ל "כתב כת"ר אחי נהגו להאריך בברכת הטוב והמטיב הרחמן בכמה גוונים, ולא ידעתי מאין בא זה להרבות בבקשה בין ברכת המזון לברכת בורא פרי הגפן, ונראה לי שאין בזה הפסק, וגדולה מזו מצאנו בברכת המילה שמתפללים על הילד באמצע הברכה אחר שבירך בפה"ג ומפסיק בין ברכה לשתייה" עכ"ל. הרי דממצות מילה הביא הטור ראיה לברהמ"ז דאין אמירת הרחמן חשיב הפסק [וראה עוד בטור (יור"ד סי' רסה) בשם העיטור דבקשת רחמים לא הוי הפסק ושותים מהכוס אחרי תפילת או"א קיים]. אמנם הביא שיש סידורים שכתבו "כורת הברית ושותהו" וכן יש נוהגים בארה"ק לשתות אחרי כורת הברית (כפי אשר הביא האדמו"ר מגור זצ"ל במכתבי תורה אגרת מא שהיה מנהגו של הגראי"ה קוק זצ"ל), ובזה וודאי שיוצאים אליבא דכולי עלמא.
ז. רבינו נוהג לומר כמבואר בש"ך (רס"ה סק"ה) צוה בפתח כי יש בזה בקשת רחמים שיצוה הי"ת להציל ידידות שארנו משחת ואינו נוהג לחזור ולומר בחיריק.
ח. לגבי לחלק ולכבד את הברכה אשר קידש לאחד מן הקרואים ואת התפילה של או"א לכבד לאדם נוסף – הואיל ואו"א קיים וכו' היא תפילה בפני עצמה, הרי במקום הצורך כשאפשר לעשות שלום במתיבתא דרבנן על ידי כיבוד התפילה של או"א – מותר לעשות כן. וכשעושים כן, שמעתי מרבינו שליט"א שיש להעביר את הכוס אחרי כורת הברית למי שקורא את השם.
ט. אין המברך צריך לשתות רוב הרביעית – כמו שמובא בשם הרשב"א הו"ד בב"י (סי' רסה וע' ט"ז סי' רס"ה סק"י).
י. בדבר שתיית היין על ידי הסנדק. כידוע מקור מנהג זה בשם התורת חיים המובא בחידושי רעק"א (סי' רסה ס"א). והטעם דהילד דומה לקרבן עולה והסנדק דומה למזבח לפיכך נותנים לו לשתות דדומה למנסך ע"ג מזבח, אבל כל זה המבואר בתורת חיים (ספ"י דסנהדרין), דווקא כשהסנדק המחזיקו בשעת המילה ממשיך להחזיקו אף בשעת הברכות ואז ישתה מכוס היין אבל אם לא כובד בעמידה לברכות וכבר נטלו הילד מהסנדק הרי הפסיק הסנדק את מצוותו ואין דומה יותר למזבח ולכן אין טעם שישתה יין.
