חושן משפט סימן ע"ז
סכנה בהדבקת אחרים במחלתו
נפסק בשו"ע (סי' תכז ס"ח) וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה, שנאמר השמר לך ושמור נפשך. ויש לדון במקום שהמכשול עלול להיות רק במקרים שאינם מצויים עד כמה חשיב מכשול שלו.
והנה התעוררה שאלה באדם החולה במחלה מידבקת שאינה מסוכנת ואינה מזיקה לסתם אנשים, כגון חולה באבעבועות רוח שלרוב אינשי אינו מדביק כלל ואינו מסכן, אך לאדם המטופל בטפולים כימותרפיים ל"ע שמערכת החיסון הטבעית שלו כמעט ואינה קיימת, הרי אם יקלע למקום אחד עם חולה במחלה מידבקת כגון זו נשקפת סכנה ממשית לחייו. ונשאל רבינו זצוק"ל אם מותר לאדם כגון זה לטוס בטיסה מסחרית שיש בה הרבה אנשים, האם יש לחוש שאחד מהם מטופל בכימותרפיה, או שאין מקום לחוש לחשש רחוק כזה אף שהוראות הטיסה אוסרות להעלות חולה באבעבועות רוח לטיסה.
והשיב רבינו זצוק"ל דהאידנא בעו"ה חולים מטופלים בכימותרפיה ל"ע הינם חזון נפוץ והדבר מצוי רח"ל, ולהכי יש לחוש שימצא אדם כזה עמו על הטיסה ואסור לו לטוס בכה"ג, דחשיב מכשול שיש בו סכנת נפשות. אמנם כשהיה צורך דחוף לטוס, ומיירי בטיסה קצרה שהחשש להידבקות הוא נמוך יותר, וגם היה הנדון במקום שיש רוב גמור של עכו"ם, הקיל רבינו בצירוף כל הנ"ל להתיר לו לטוס.
