הבא: סימן כ"ה עוד בענין הנהגות מרן רבינו זצוק"ל בפרוזבול <<
חושן משפט סימן כ"ד
בענין בית דין חשוב בפרוזבול
בשו"ת ישא יוסף שביעית (ה' סימן קכא) מובא בקצרה שרבינו מרן הגריש"א זצוק"ל חשש להא דבעינן בי"ד חשוב בפרוזבול, אלא דס"ל דא"צ להופיע לפני הבי"ד חשוב (יעוי"ש).
אמנם מצאנו בזה מחלוקת למ"ד דבעינן בי"ד חשוב, האם בזמנינו אין לנו בי"ד חשוב, ואם נאמר שבזמנינו איכא בי"ד חשוב – האם סגי בבי"ד החשוב שבעיר.
א. בגמרא גיטין (לו ע"ב) "ת"ש דאמר שמואל לא כתבינן פרוזבול אלא אי בבי דינא דסורא אי בבי דינא דנהרדעא וכו', כי תקין הלל לדרי עלמא כגון בי דינא דידיה וכרב אמי ורב אסי דאלימי לאפקועי ממונא אבל לכו"ע לא". ובהמשך הסוגיא שם (לז ע"א) "רבנן דבי רב אשי מסרי מילייהו להדדי".
וכתב הרא"ש (סי' יג) "ורבינו תם ז"ל כתב בספר הישר דשביעית נוהגת בזה"ז וכו' ואין לכתוב פרוזבול בזה"ז שאין אנו מומחין כרב אמי ורב אסי. ושוב חזר בו ר"ת וכתב הוא בעצמו פרוזבול כי היה אומר דלא בעינן אלא בי"ד חשוב שבדור, ואשכחן נמי רבנן דבי רב אשי דמסרי מילייהו להדדי, ומשמע מתוך דבריו דחשיב כולהו רבנן דבי רב אשי בי"ד מומחין משום דרב אשי היה גדול הדור. ולא מסתברא הכי אלא משמע דהני אמוראי בתראי לית להו הא דשמואל דאמר לא כתבינן פרוזבול אלא בבי דינא דסורא או בבי דינא דנהרדעא, והכי אית ליה לרב אלפס ז"ל דלא הביא דברי שמואל אלא הא דרבנן דבי רב אשי מסרי מילייהו להדדי".
הרי דלר"ת בעינן בי"ד חשוב שבדור, ולרא"ש ולרי"ף סגי בכל בי"ד שהוא, והוכיח כן הרא"ש מהא דרבנן דבי רב אשי מסרי מילייהו להדדי.
ב. והרמב"ם (פ"ט משמו"י הי"ז) כתב "אין כותבין פרוזבול אלא בי"ד חכמים גדולים ביותר כבית דינו של רב אמי ורב אסי שהן ראויין להפקיע ממון בנ"א, אבל שאר בתי דינין אין כותבין". והכס"מ פי' בדבריו דכונתו כשיטת ר"ת דניתן לכתוב פרוזבול רק בבי"ד חשוב שבדור.
ובעיקר הדבר, אף בשו"ע פסק דבעינן בית דין חשוב, אמנם היקל דכל בית דין שהמחום רבים בעיר חשיב חשוב וכמ"ש בשו"ע (חו"מ סי' סז סעי' יח) "ואינו נכתב אלא בבי"ד חשוב דהיינו שלושה בקיאים בדין ובענין פרוזבול, ויודעים ענין שמיטה, והמחום רבים עליהם באותה העיר". והרמ"א כתב "וי"א דכותבין פרוזבול בכל בי"ד, ונ"ל דיש להקל בזה"ז". ועי' בביאור הגר"א (סקל"א) דהשו"ע ס"ל כהרמב"ם והרמ"א כהרא"ש.
אמנם בכפתור ופרח (פרק נ מהדורת ביהמ"ד ח"ג עמ' קצה) השוה דעת הרמב"ם לדעת העיטור דכתב דבזה"ז אי אפשר לכתוב פרוזבול (וכההו"א בדברי ר"ת) משום דבעינן דוקא בי"ד חשוב כרב אמי ורב אסי וכפשטות לשון הרמב"ם שכתב "בי"ד של חכמים גדולים כבי"ד של רב אמי ורב אסי", ולא סגי אפילו אם הוא בית דין החשוב שבדור.
ג. והנה כתב הרמב"ם (הכ"ז) "תלמידי חכמים שהלוו זה את זה ומסר דבריו לתלמידים ואמר מוסר אני לכם שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה, אינו צריך לכתוב פרוזבול, מפני שהן יודעין שהשמטת כספים בזמן הזה מדבריהם, ובדברים בלבד היא נדחית".
ובהשגות כתב הראב"ד "א"א דבריו סותרין זה את זה". וביאר הכס"מ דכונתו להשיג ממה שכתב לעיל (הי"ז) דבעינן בי"ד כרב אמי ורב אסי וכאן כתב שהתלמידים מסרי אהדדי. וביאר הכס"מ – לשיטתו בדברי הרמב"ם – שרב אמי ורב אסי לאו דוקא, אלא בי"ד חשוב שבדור, ד"רבנן דבי רב אשי היינו גדולי בית דינו והיו חשובים להפקיע ממון וכו' ולא בא כאן אלא להשמיענו שת"ח שהלוו זא"ז אינן צריכים כתיבה, ובמסירת דברים סגי, ותלמידים שכתב היינו תלמידים מבי"ד חשוב שבדור וכרבנן דבי רב אשי". ועי' בביאור הגר"א (שם) דכתב דהשו"ע והרמב"ם כתבו דבעינן בי"ד חשוב שבדור משום דפי' דרבנן דבי רב אשי היינו ת"ח שהלוו זה לזה דוקא, אולם הרמ"א והרא"ש אזלי לשיטתיהו דכתב הרמ"א (סעי' כ) "וי"א דכל אדם נמי יוכל לומר דבריו בע"פ בפני בי"ד ומהני וא"צ פרוזבול", וא"כ אין הכרח לומר שמסרו דוקא לבי"ד חשובים כרבנן דבי רב אשי, ואדרבה מהא דרבנן דבי רב אשי מסרי מילייהו להדדי משמע שא"צ בי"ד חשוב שבדור.
ד. אלא דלפי מה דכתב הכפתור ופרח דברי הרמב"ם דבזה"ז אין כותבין פרוזבול משום דבעינן דוקא בי"ד כרב אמי ורב אסי ולא סגי בבי"ד חשוב שבדור, א"כ הדרא השגת הראב"ד דהרמב"ם סותר דבריו, דהרי לכאורה אפי' רבנן דבי רב אשי לא יכלו לעשות פרוזבול בדורם משום דבעינן דוקא בי דינא דסורא ונהרדעא או בי דינא דרב אמי ורב אסי.
וביותר קשה דהכפו"פ אחר שהביא דברי העיטור והרמב"ם להלכה דאין כותבין פרוזבול בזה"ז, כתב הדין דרבנן דבי רב אשי מסרי מילייהו להדדי.
ה. ואכן נראה דהרמב"ם ביאר דינא דרבנן דבי רב אשי "בת"ח שהלוו זה את זה", ולא כאותם הראשונים שפי' שהלוו לכל אדם, ועי' במהרש"ל בים של שלמה (גיטין פ"ד סו"ס מב) שכתב על דברי הר"מ שזה "פי' זר", ועוד הקשה דלכאו' כשהלוה ת"ח אינו צריך כלל לכתוב פרוזבול משום דדי שהלוה יאמר "אף על פי כן" דהיינו שלא רוצה שתשמט שביעית.
אמנם דהרמב"ם אזיל לשיטתו דבזה"ז א"א לכתוב פרוזבול כלל – וכפי שהשיג הראב"ד, ומש"כ כאן "בדברים בלבד היא נדחית" אין הכונה כפי שפי' הראשונים דהוה פרוזבול בעל פה וכפי שביאר דבריו בכס"מ, אלא שת"ח כיון שהם יודעים "שהשמטת כספים בזה"ז מדבריהם", הרי שהם רשאים לסכם ביניהם ששביעית לא תשמט גם בלי עשיית פרוזבול, וכדמשמע פשטות לשון הר"מ דכתב "אינו צריך לכתוב פרוזבול", ולא נראה שהכונה שא"צ לכתוב וסגי בע"פ, אלא שא"צ כלל לכתוב פרוזבול, והיינו, שבאמת לא מועיל בזה"ז כתיבת פרוזבול וכדכתב בהי"ז, אלא שת"ח שבקיאים בהלכות שמיטת כספים הרי בזה שאחד אומר לחבירו (ודקא ששניהם ת"ח ויתבאר לפנינו) "מוסר אני לכם כל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה", סגי בזה שלא תשמט שביעית "ואין צריך לכתוב פרוזבול".
ועי' מהר"י קורקוס (הי"ז) שכתב "שקל הוא שהקלו בתלמידי חכמים מפני שהם יודעים שהוא מדבריהם והקלו שלא להצריך כתיבה, וגם שלא להצריך בי"ד גדול וחשוב שבדורם, וכאותה שאמרו תלמידי חכמים מותרין להלות זה לזה בריבית, אבל שאר אנשים בעינן אפקעתא אלימא כמימרא דשמואל". ולדברינו מכיון שמדובר בת"ח הרי דלא צריכים לעשות פרוזבול כלל אלא "בדברים בלבד היא נדחית" .
ו. ואחר החיפוש מצאתי בס"ד שכדברים האלו בדברי הר"מ, כתב המהר"י קאסטרו בערך לחם (חו"מ סי' סז עמ' צג) וז"ל, "דדוקא ת"ח שהלוו זה את זה שגם הלווה יודע הדין שבדברים בלבד נדחה, דהא לא חשיבא האי מסירת דברים כפרוזבול שכן כתב אינו צריך לכתוב פרוזבול וכו', ועוד שהרי כתב הרמב"ם שם שאין כותבין אלא חכמים גדולים ביותר כבית דינן של רב אמי ורב אסי וכו'. גם לעיל דין י"ח כתב הרב המחבר שאינו נכתב אלא בבי"ד חשוב והמחום רבים עליהם באותה העיר, וקשיא דידיה אדידיה, דהכא קאמר לתלמידים, ובמה שכתבתי מתורץ השגת הראב"ד שם שכתב שדברי הרמב"ם סותרים זה את זה, ומה שתירץ שם בכס"מ אינו נראה לא בלשון התלמוד ולא בלשון הרמב"ם ע"ש". הרי דבריו ברור מללו, דכונת דברי הרמב"ם דאין זה מדין פרוזבול, ובזה מיישב השגת הראב"ד שצריך דוקא בי"ד חשוב דהרי כאן אין זה פרוזבול וכמש"נ. ועי' שם דהוסיף לבאר דהא דצריך דגם הלווה יהיה תלמיד חכם משום ד"אם אין הלוה יודע דנדחית בדברים הרי הוא ילמד שלא למסור פרוזבול על חובותיו בראותו שלא מסר זה המלוה עליו ומיעקרא תקנתא דהלל".
וכעי"ז כתב במרכבת המשנה דמש"כ הר"מ מפני שהן יודעים שבדברים היא נדחית הכונה "דנמצא דאין כאן הפקר בי"ד, והן מחייבין עצמן כפי דין תורה שאין שביעית משמטת וחשיב ככל תנאי שבממון קיים וא"צ מסירת דברים אלא כדי לעשות תנאי, וזה ברור".
ז. וכך מפורש הוא לכאורה בדברי הכפתור ופרח שאחר שכתב שאין כותבין פרוזבול אלא בבית דין של חכמים גדולים ולא בשאר בי"ד, הוסיף וכתב "ברם מסתברא שדין פרוסבל אינו בטל בכך, שהרי לא מעטו אלא הכתיבה, אבל תוקף הדין כדקאי קאי. והוא שאם ימסור דבריו כלומר דברי גופו של פרוסבל לב"ד שבעירו שיועיל", ועוד כתב בהמשך שם (עמוד קצז) "הרי שהשמטת כספים נוהגת בזה"ז, ואין כותבין פרוסבל, אלא שמציל על השביעית, המוסר שטרותיו לבי"ד, או דבריו, או הכותב ע"מ של תשמטנו שביעית בלא כתיבת פרוסבל", ומבואר דמה שכתב "או דבריו" כוונתו שמסירת פורזבול בדברים יכול "להציל על השביעית" ומסירת דברים מועיל גם בלי כתיבת פרוזבול, ולכן אפילו לשיטתו שצריך בי"ד כבי דינא דרב אמי ורב אסי, אין זה אלא בכתיבת פרוזבול, אבל מסירת דברים בעל פה חשיב כתנאי שלא ישמטנו שביעית, ומהני דבר זה לדעתו בכל אדם ולאו דוקא בת"ח.
ח. והנה כתב הרמ"א בריש דבריו דיש אומרים דאין שמיטה נוהגת בזה"ז וזוהי שיטת הגאונים והרז"ה דסברי דשמיטת כספים אינה נוהגת בזה"ז. והוסיף וכתב "ונראה דעליהם סמכו במדינות אלו שאין נוהגין דין שמיטה כלל בזה"ז, והנהגה זו "שאין נוהגין שמיטה" היתה אף בזמן הרא"ש הכותב שהיה צווח ככרוכיא לבטל המנהג "ולא אשגחו ביה". אולם ממשיך הרמ"א ומביא דברי האחרונים שכתבו טעם למנהג שאין נוהגים שמיטה, לבד מהטעם שסמכו על שיטת הגאונים והרז"ה, ונבארם אחד לאחד.
ראשון להם המהרי"ק (שער צב) דאחר שהביא השיטות דבזה"ז לא נהגו שמיטת כספים הביא טעם נוסף "דהרי בכל שטרותינו אנחנו כותבים אחריות נכסים, ומשו"כ הוה שטר שאינו משמט". עוד הביא הרמ"א מתרומת הדשן (סי דש) דכתב "נוכל לומר דלא תיקן זכר לשביעית אלא בארצות שקרובים לארץ ישראל כגון בבל ומצרים". ועוד ציין הרמ"א למהרי"ל, וכונתו לליקוטים (הוצאת מכון י-ם עמוד תריד אות יז) וז"ל שם "אמר הא דאין שמיטה נוהגת בשטרות שלנו להשמיט ההלואה, היינו משום דכתבינן בהו הן בדיני ישראל הן בדיני האומות, ועוד דכתוב בהם ד' אמות בחצירי והוי קרקע כמשכון, ואיכא מ"ד דאין שמיטה משמט חוב על המשכון". ובסוף דבריו כתב הרמ"א וציין שבחשבון שנת השמיטה נפלה מחלוקת.
ט. ולכאורה צריך להבין דאמנם האחרונים דחקו כל אחד לפי דרכו ליישב מנהג אנשי ספרד אמאי סברו שאין שמיטת כספים, אבל עדיין יש לתמוה למה אנשי ספרד לא עשו פרוזבול כדי לצאת י"ח כל השיטות, וכמו שכתב השל"ה הק' (שער האותיות סוף מצו' התלויות בארץ) לבניו "הדבר קל לתקן ע"י פרוזבול, ככה תעשו בהיות טוב אל תקרא רע", ומוסיף "וכבר ראיתי בעודי הייתי בחו"ל מבני עליה שהיו נזהרין, כי איך ידחה אדם מצוה בידים". וכעי"ז כתב גם בשו"ע הגר"ז "אבל כל יר"ש יחמיר לעצמו לעשות פרוזבול שהוא דבר שאין בו הפסד וקל לתקן".
ונראה לומר דטעם אנשי ספרד שלא עשו פרוזבול היה משום שסברו שלא יועיל הפרוזבול כל זמן שלא נעשה בפני בי"ד חשוב וכשיטת ר"ת בספר הישר "דלא בעינן אלא בי"ד חשוב שבדור". ובתחילה סבר ר"ת דאף בי"ד חשוב שבדור לא מועיל, אלא דוקא בבי"ד דרב אמי ורב אסי, וכמש"כ בספר הישר (חלק החידושים קלח) "ואע"פ שמצינו תשובות רבותינו שהיו אומרים שאין כותבין עתה פרוזבול משום דשמואל דאמר לא כתבינן פרוזבולא אלא בבי דינא דסורא או בבי דינא דנהרדעא ובסורא הוו, אלא שהמתרץ לקח רב אמי ורב אסי שבדורו, ש"מ שבכל דור ודור גדולי אותו הדור". והיינו שר"ת חזר בו כפי שכתב הרא"ש דסגי בבי"ד חשוב שבדור. [ובהמשך דבריו בספר הישר נראה דהיקל יותר, דאפי' אינו גדול הדור יכול לכתוב ובי דינא דסורא ונהרדעא בא רק "לאפוקי שני הדיוטות או שלשה הדיוטות"].
ועכ"פ נראה לומר דהרא"ש אכן צווח ככרוכיא על הא דלא נהגו שמיטת כספים משום דסבר דיכולים לכתוב פרוזבול אצל ג' בני תורה היודעים מענין פרוזבול, אולם אנשי ספרד בני דורו סברי כעיקר שי' ר"ת דבעינן בי"ד דסורא ונהרדעא, וגם לפי מה שכתב הרא"ש אליבא דר"ת, דסגי בבי"ד חשוב שבדור הרי יתכן דבאופן זה לא יכלו כל העולם לכתוב פרוזבול, שאין הכל יכולים לבוא לפני בית דין חשוב שבדור.
י. ואולי אפשר לומר עוד דהנה מובא בתשובות הרא"ש שאנשי ספרד טענו שלא נוהגים שמיטת כספים "כי הרבה יפוי לשון רגילים לכתוב בשטרות שהן מורין ע"ז שלא תהא שביעית משמטתו". והרא"ש תמה היכן כתובים דברים אלו. ונראה כונת דבריהם כפי מה שבארנו בדברי הרמב"ם והכפו"פ, שאמנם לעשיית פרוזבול בעינן לבי"ד דרב אמי ורב אסי, או בי"ד חשוב, אולם כאשר דוחים בדברים, והיינו שיודעים המלוה והלוה מסיבה כלשהי ששביעית לא תשמט וכך מסכמים ביניהם הרי שלזה א"צ בי"ד חשוב ולא רק מחמת שנחשב ע"מ שלא ישמט בשביעית אלא כמ"ש הרא"ש (כלל עז סי' ד) דבריהם "כי הרבה יפוי לשונות רגילין לכתוב בשטרות שהן מורין על זה שלא תהא שביעית משמטת", [אמנם הרא"ש לא הסכים לזה, וכמש"כ לעיל].
יא. והנה נתבאר דלפנינו כמה שיטות איזה בי"ד ראוי לפרוזבול, דלדעת הרמ"א סגי בג' הדיוטות ולדעת הרמב"ם אין כותבין פרוזבול אלא בבי"ד חשוב כבית דינו "של רב אמי ורב אסי שהן ראוין להפקיע ממון" ולדעת בעל העיטור והכפתור ופרח בדעת הרמב"ם הרי בזה"ז אי אפשר לכתוב פרוזבול, אמנם למחבר בשו"ע וכמו שביאר בכס"מ (פ"ט הי"ז), ג' שבקיאין בדיני פרוזבול וקבועין בעיר והמחום רבים עליהם חשיב כבי"ד חשוב שיכולים למסור לו פרוזבול, ומשום כך מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל בקש למסור פרוזבול לבי"ד חשוב כדברי המחבר.
(הובא לעיל שיתכן ואף לדעת הרמב"ם מועיל "מסירת מילי" שתועיל שלא יהיה השמטת הלואות מחמת שחשיב כתנאי שלא ישמטנו בשביעית).
