הבא: סימן ק"כ תספורת לבעל תשובה בימי הספירה <<

או"ח ג' סימן קי"ט

הנהגות ימי הספירה

במענה לשאלתך אודות הוראות מרן רבינו (שליט"א) זצוק"ל הלכה למעשה – באיסור תספורת ונישואין בימי הספירה.

בפתח הדברים נקדים שיטות הראשונים והפוסקים בענין. הנה בטעם הדבר שתקנו לנהוג מנהגי אבילות בימי הספירה מצאנו כמה שיטות בראשונים, רוב הראשונים נקטו שהטעם הוא משום שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא, כמבואר בגמרא יבמות (דף סב ע"ב) וכן הוא בטור (סי' תצג). אולם הרבינו ירוחם (נתיב כב) כתב הטעם משום שימים אלו שבין קרבן העומר הבא מן השעורים לקרבן שתי הלחם הבא מן החיטים הם ימי דין. והשבלי הלקט והתניא כתבו דימים אלו הם ימי דין משום שזהו זמן משפט הרשעים בגיהנום.

בנוסף למחלוקת בטעם המנהגים, מצאנו מחלוקת אלו ימים נאסרו. הטור בדעה הראשונה כתב "נוהגים בכל המקומות שלא לישא אשה בין פסח לעצרת וכו', ויש מקומות שנהגו שלא להסתפר", והיינו דנוהגים באבלות בכל ימי הספירה (ואולי זה מקור למה שיש שנהגו שאין מסתפרים עד ערב שבועות ממש  וכמ"ש בשם האר"י משום שאלו ימי דין. ואם נאמר שטעם המנהג משום שימים אלו בין קרבן העומר לקרבן שתי הלחם הם ימי דין מובן שכל ימי הספירה בכלל).

ובב"י הביא דברי האבודרהם ב"דינים שבין פסח לעצרת" בשם ספר המנהיג (הלכות אירוסין) בשם הרז"ה, וכן הוא בשם מהר"י אבן שועב, "שמעתי שיש במדרש שמתו מפסח עד פרוס עצרת והוא ט"ו יום קודם  העצרת וכו' וכשתסיר ט"ו יום ממ"ט יום נשארו ל"ד והנה הם ל"ג שלמים ומגלחים ביום ל"ד בבוקר", ועוד הוסיף הב"י דמכיון שפסקו אז מלמות גם מותר לישא אשה, ועפי"ז פסק בשו"ע דמותר להסתפר ולישא אשה מיום ל"ד בבוקר דמקצת היום ככולו. הרי דלדעתו טעם האיסור הוא מחמת מיתת תלמידי ר"ע, אלא שמיתתם היתה עד לפרוס עצרת.

וברמ"א כתב "מיהו מל"ג בעומר ואילך הכל שרי", הרי שהתיר כבר מיום ל"ג בעומר, ונחלקו האחרונים בטעם הדבר, הגר"א (ד"ה ומרבין) כתב "כמש"כ בסוף תענית שבו פסקו מתי מדבר", והיינו דמביא ראי' דפסקו מלמות זהו סיבה לריבוי שמחה. וכתב באגר"מ (או"ח א סי' קנט) דלפ"ז הרמ"א מודה להטעם דהשו"ע, רק דפליג וסובר דכבר בל"ג בעומר פסקו מלמות, וכן כתב בבה"ל (ד"ה יש נוהגין). והב"ח כתב בביאור דעת הרמ"א דסובר כדעת בעלי התוס' דתלמידי ר"ע לא מתו בימים שאין אומרים בהם תחנון מדינא וע"כ נשארו ל"ג יום, וזכר לימים אלו נהגו אבילות מפסח ועד ל"ג בעומר [ולא שמתו דוקא בל"ג הימים הראשונים של הספירה]. ועיין בב"ח בדעת בעלי התוספות ואכמ"ל.

אמנם מצאנו עוד כמה שיטות כיצד לחשב את הימים שנוהגים בהם אבילות. במ"ב (ס"ק יד) הביא שיש שנהגו באבילות מיום ב' אייר עד ערב חג השבועות (והוסיף המ"ב דלשי' זו הקילו ביום ל"ג בעומר מדין מקצת היום ככולו). ויש שנהגו אבלות מל' בניסן ועד שלושת ימי הגבלה (ראה מ"ב ס"ק טו). ויש שנהגו אבלות בכל ימי הספירה למעט ר"ח אייר, ל"ג בעומר ומר"ח סיון ואילך. ובענין שיטה זו כתב בשעה"צ (ס"ק יג) "כן משמע מדה"ח אף שלא אדע בבירור מאין מצא המנהג הזה להקל ביום ב' של חודש סיון", ולכאורה יש לתמוה מש"כ דלפי הדה"ח מותר אף בב' סיון, דבדה"ח עצמו כתב "נוהגין שלא לישא אשה וכו' רק בר"ח אייר ול"ג בעומר ור"ח סיון וג' ימי הגבלה מותר לישא", הרי שלא הזכיר יום ב' בסיון וצ"ע, ועוד תמה באגר"מ (שם) מאי מקשה המ"ב, דהרי אדרבא לשיטה זו יש יותר מל"ג יום. ובזה נראה לומר דלשי' זו אין הכונה דנוהגים אבלות ל"ג ימים, אלא דנוהגים אבלות רק בימים שאומרים בהם תחנון ולכן מקשה המ"ב מה המקור להקל בב' סיון דהרי מעיקר דינא אומרים בו תחנון, וכמו שנוהגים אבילות בשלהי חודש ניסן למרות שהמנהג שאין אומרים בו תחנון. הרי לנו כמה וכמה שיטות בענין הימים שנוהגים בהם במנהגי אבילות.

והלכה למעשה זה מה שזכיתי לשמוע ממרן רבינו זצוק"ל.

א. הגם שיש (כאמור) כמה וכמה שיטות בראשונים, הרי למעשה הורה שיש לנהוג מנהגי אבילות – שאין נושאין נשים ואין מסתפרים עד ר"ח סיון (זולת ל"ג בעומר) וכפי שמובא ב"לוח ארץ ישראל".

ורבינו היה משיב לשואלים שרצו לנהוג בהיתר תספורת עד ר"ח אייר שהמנהג בירושלים אינו כן.

ב. לענין נישואין, (כאמור) א"א להתיר (לבן אשכנז) להנשא עד ר"ח סיון. אמנם בשעת הצורך אמר שיש נוהגים להקל עד ר"ח אייר ואף ביום הראשון של ר"ח אייר אבל לא ביום ב' דר"ח. והוסיף רבינו ואמר שאף אם החתן נוהג להסתפר ולהתגלח אחרי ל"ג בעומר אסור לו להנשא בימים אלו עד ר"ח סיון.

והיה מקרה של עולים מרוסיה שבחו"ל עשו רק נישואים אזרחיים, והתקרבו לשמירת מצוות, והיו צריכים להתחתן כדת משה וישראל, והרב המסדר חו"ק העלה כמה חששות אם לא יתירו להם להתחתן בספירה – והשיבו מרן רבינו זצוק"ל שיכול להקל עד ר"ח אייר בלבד, אבל אחרי ר"ח אייר עד ר"ח סיון אין להקל אפי' בכגון דא.

ג. ובדבר עריכת נישואין בליל ל"ג בעומר כבר כתבנו בזה בשו"ת ישא יוסף (ח"א סי' קד) והבאנו דברי המ"ב (סקי"א) דאע"פ שיש מקילים להסתפר מבערב, הרי כתב הא"ר דלענין נישואין לא ראיתי מקילין כי אם ביום ל"ג בעומר בעצמו ולא בלילה שלפניו. והנה גם לדעת מרן רבינו זצוק"ל שאין נוהגין לעשות חתונה בליל ל"ג בעומר (וכמ"ש בספר אר"י) הרי שאם היתה השעה דחוקה, כגון, שהי' קושי במציאת אולם, ואם לא   בליל ל"ג תידחה החתונה – היה רבינו זצוק"ל מתיר לעשות חתונה בליל ל"ג. ולמעשה גם זה נכלל במנהג ירושלים שכן כתב בספר אר"י להגרי"מ טקוצינסקי שבמקום הצורך הקלו בירושלים לעשות חתונה בליל ל"ג.

ד. ומטעם שעת הצורך שהתיר בה מרן רבינו זצוק"ל לעשות חתונה בליל ל"ג בעומר – התיר רבינו במקרה שחל ל"ג בעומר ביום ו' לעשות לכתחילה חתונה בליל ל"ג בעומר. [והגם שבמ"ב התיר כן רק "כאשר הוא לו שעת הדחק לעשות ביום", זהו דוקא למנהגם שהיו רגילים להתחתן ביום ו', ע"כ התיר המ"ב בליל ו' רק בשעת הדחק, אולם כאן בארה"ק שאין נוהגים כיום להתחתן ביום ו' הרי יכולים לכתחילה להתחתן בליל ו' ולאו דוקא בשעת הדחק].

ה. לדעת מרן רבינו זצוק"ל – פשוט הוא שאם עושים חתונה ביום ל"ג בעומר יכולים להמשיך השמחה בתזמורת וריקודים בליל ל"ד, ובהמשך ימי הספירה מותרים לזמר ולרקוד בשמחת שבע ברכות כנהוג. ופשוט דגם להמשתתפים הוה סעודת מצוה. וכן כתב האגרות משה (או"ח ח"ב סי' צה) עי"ש. אמנם המהרש"ם בדעת תורה הביא בשם הדעת קדושים, דבכה"ג יש לעשות הסעודה הריקודים וכלי זמר ביום ל"ג, אולם הוסיף המהרש"ם וכתב שבמק"א כתב הדע"ק דהואיל והתחיל בזמן מותר יכול להמשיך בשמחה דהוא יו"ט של החתן כל ז' ימי המשתה, וכן ס"ל למרן רבינו זצוק"ל, וראה מה שכתבנו בזה בשו"ת ישא יוסף (ח"א סי' קג).

ועוד יש להוסיף שמרן רבינו זצוק"ל הי' מורה ובא תמידין כסדרן שכל חתן שעושה חתונתו כדין, כגון בני ספרד שנוהגין להתחתן מיום ל"ד ואילך, יכולים המוזמנים לבוא ולהשתתף בשמחתו בדרך הרגילה. וכן כתב באגרות משה הנז"ל. אמנם עיין שו"ת חתם סופר (או"ח סימן קמב) דלא התיר לסדר חו"ק בימי ההגבלה למי שסידר חופה ביום ר"ח אייר דראה בזה תרתי דסתרי (אמנם לא אסר למי שמנהגו שונה להשתתף בחתונה של חתן שנוהג איסור אבילות בימים אחרים, אלא רק למי שסידר חו"ק ביום ר"ח אייר דמוכח מזה דס"ל שאין בזה אבילות, לסדר חו"ק בימי ההגבלה שבזה יש משום תרתי דסתרי ע"ש). מכל מקום לדעתו תליא האיסור לא רק בחתן, אלא גם במי שבא לחתונה יעו"ש. (וראה במה שהאריך בזה באגרות משה הנ"ל).

ועוד הוסיף ואמר, דבחילופי מנהגים בין החתן והכלה אזלינן בתר החתן – ולכן בן אשכנז יוכל לשאת אשה מבנות ספרד בל"ג בעומר, ובן ספרד יוכל לשאת אשה מבנות אשכנז מל"ד בעומר ואילך. והחידוש בזה דאף שאשה נגררת אחרי בעלה רק אחרי הנישואין – גם במעשה הנישואין הולכת אחרי בעלה.