הבא: סימן ע' בדבר מסירת שיעור בפני נשים <<

אבן העזר סימן ס"ט

בענין לימוד תורה כנגד טפח באשה
ובנסיעה באוטובוס

לכבוד הרה"ג וכו'

שלו' רב

מה שבקשת לברר דעת מרן רבינו הגריש"א זצוק"ל אם מותר ללמוד מתוך ספר באוטובוס ששכיחי שם נשים הלבושות בפריצות – ולאו דוקא בהרהור.

בגמ' (ברכות דף כד ע"א) איתא "טפח באשה ערוה וכו' לאשתו ולקר"ש, אמר ר' חסדא שוק באשה ערוה, אמר שמואל קול באשה ערוה, אמר רב ששת שיער באשה ערוה". ופי' רש"י "שוק באשת איש, ערוה להסתכל, וכן באשתו לקר"ש". הרי דטפח, שוק ושיער באשה אסור להסתכל בהם והוי ערוה. ובאשתו אף שאין איסור להסתכל בהני דברים אסור לקרוא קר"ש כנגדם.

אמנם עיין ברמב"ם (פ"ג מק"ש הט"ז) דמשמע דלענין קר"ש לא אסרו חכמים קול אשה שאינה אסורה עליו (וראה מש"כ בזה ישא יוסף ח"א סי' יט).

ומצינו בראשונים שכתבו דהאיסור הוא דוקא בקר"ש ולא בדברי תורה, וכמו שכתב המאירי (שם ד"ה צריך) "אמרו חכמים ראית טפח באשתו בכל מקום שאין דרכו להגלות אוסרת בקר"ש אע"פ שאינה אוסרת בדברי תורה". אמנם בראשונים אחרים מבואר דהאיסור הוא אף על דברי תורה וכמש"כ המרדכי בשם הרא"ם ד"בעונותינו בין הגויים אנו יושבים ועת לעשות לה' הפרו תורתך – הילכך אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת שיר נשים ארמאות". הרי דנקט לדבר פשוט דהאיסור הוא גם לדברי תורה. וכך נקטו רבותינו האחרונים וכמבואר בחיי אדם (כלל ה) ובמ"ב (סי' עה סק"א). וכמו שחזר וביאר המ"ב (ריש סי' עו) "דע דכל ההלכות אלו עד סי' פח וכן לענין איסור ערוה הנז' לעיל, כל מקום שנזכר הדין לענין קר"ש בין לענין היתר בין לענין איסור הוא לאו דוקא קר"ש, דה"ה תורה ותפילה וכל עניני הקדושה".

וכל זה דוקא בדיבור, אבל בהרהור מותר, וכמבואר בשבת (דף קז ע"א) דמותר להרהר בד"ת כנגד ערוה, וכמובא במג"א (סי' פה סק"ב), ובמ"ב (סי' עה סקכ"ט וסי' פד סק"ה).

אלא דמצאנו לחלק מהראשונים שדנו להקל אף בדיבור וכמ"ש ברבינו יונה (דף יז ע"א מדפי הרי"ף ד"ה ערוה) "ואפי' בשעה שמנגנת אם יכול לכוון בתפילתו בענין שאינו שומע אותה ואינו משים לבו אליה מותר ואין לו להפסיק קריאתו, וכן כשמגולה טפח אינו אסור אלא כשמסתכל בו אבל בראיה בעלמא מותר", ומקור דבריו הוא מרב האי גאון הביאם הב"י. ובשו"ע כתב (סעיף ו) "היתה ערוה כנגדו והחזיר פניו ממנה או שעצם עיניו וכו' מותר לקרות דבראי' תלה רחמנא והא לא חזיה ליה", ובמ"ב הביא דהאחרונים הסכימו דכל העצות הללו אינם מועילות רק החזרת פנים, ו"דוקא אם החזיר כל גופו ועומד בצד אחר ונעשית הערוה מצדו, אבל אם החזיר פניו לבד לא מהני". וביאר המ"ב (בסק"א) ובה"ל (שם ד"ה במקום שדרכה) דנחלקו האחרונים אם בטפח מגולה מהני עצימת עינים או החזרת פנים, או דלמא דינם כערוה עצמה. וסיים המ"ב "דיש מתירים בזה אם הוא נזהר מלראות כלל, וכשא"א בענין אחר, נראה דיש לסמוך ע"ז". וכמדומני דלא הזכיר המ"ב דאפשר לצרף דעת רב האי גאון (הנז' לעיל) דאינו אסור אלא כשמסתכל בה אבל בראי' בעלמא מותר. הרי דנקט להלכה דבזה אין להתיר, ובקושי התירו בעצימת עינים.

ובחזו"א (או"ח סי' טז סק"ז) כתב בשם המ"ב דלענין טפח באשה מהני עצימת עינים, (ולא הזכיר דהמ"ב העתיק רק כשא"א בענין אחר). וכתב עוד שם "ואין איסור טפח מגולה אלא משום טרדה וכמש"כ הרשב"א (כד א) בשם הראב"ד, והלכך כל שאינו רואה מותר ולאו דוקא עצימת עינים אלא החזרת מבטו ג"כ מהני כל שאין מרגשת". הרי דנקט להלכה דאפי' בקר"ש מהני החזרת מבטו.

וא"כ בשאלה דידן, הרי כשקורא מהספר הוה כהחזרת מבטו ויכול ללמוד בפה ולאו דוקא להרהר.

וכן שמעתי ממרן רבינו זצוק"ל דכשיושב במקום שיש נשים הלבושות בפריצות מותר ללמוד מספר ואפי' בפיו. ונסתפקתי האם לדעת מרן רבינו שרי אף בקר"ש בכה"ג, או דצירף לקולא דעת רבותינו הראשונים המקילים בהאי דינא לענין לימוד תורה. ואין לי בזה הוראה ברורה, הגם שמסתבר שמה שהתיר רבינו הוא כפי מה שראינו בביאור האיסור בחזו"א וא"כ ה"ה גם בקר"ש.