הבא: סימן כ"ו בירור אודות פסול ממזר (העתקה מכי"ק של מרן רבינו זצוק"ל) <<

אבן העזר סימן כ"ה

באחד שהוחזק ממזר ובקשו להתירו

סיפור הדברים הינו כדלהלן – זוג התחתן בביכ"נ אורטודוקסי ולאחמ"כ נתפרדה החבילה והבעל סירב לתת גט. כעבור כמה שנים התחתנה האשה ב"נישואין רפורמים" עם בעל שני וילדה בן, ובמסמכים הרשמיים נרשמה האשה כאם הבן והבעל השני כאביו. בהגיע הבן לפרקו וביקש להרשם לנישואין סירב ביה"ד לרושמו בטענה שהינו ממזר. עקב כך הלך הבן והתחתן בנישואין רפורמים. בהמשך הזמן פנה הבן לבעל השני שהוחזק כאביו (שהיה באותה תקופה חולה), האב אישר שאיננו בנו, והוסיף שמעולם לא היה לו גבורת אנשים לא כשהיה עם אשתו הראשונה ולא כשהיה עם השני', והוסיף לו שהינו בן של נכרי שאמו זינתה עמו. בעקבות מידע זה נסע הבן עם אשתו מהנישואין הרפורמים לארץ ישראל – לטענתו, כדי למנוע בזיון המשפחה בארץ מגוריהם, ונרשמו לנישואין ע"י רב בא"י. כעבור שנים, כאשר באה בתו של הבן הנ"ל להרשם לנישואין נתעוררה שוב השאלה בדבר כשרותו של הבן.

בנידון זה יש לברר חמש נקודות.

א. האם הרישום בערכאות (בו נרשם הבעל השני כאביו) מהוה ראי' שא"א לחזור ממנה, או שתועיל הצהרת האב בחוזרו ממה שכתוב במסמכים הרשמיים מדין "אמתלא". עיין בחת"ס (אה"ע סי' כח) ובשו"ת מלמד להועיל (ח"ג סי' ב).

ב. עוד יש לדון האם מצבו הרפואי של המוחזק כאב שנתן הצהרתו לבקשת הבן בהיותו חולה מערער את תוקפה של ההצהרה.

ג. גם יש לדון האם מכח דין "יכיר" נאמן גם לומר שאינו בנו וראה בזה בשו"ת רעק"א (סי' רכא).

ד. האם ניתן להוכיח ממה שהבן נרשם לנישואין אצל רב אורטודוקסי בא"י, ולומר ש"חזקה על חבר", דודאי שהרב שסידר הקידושין בירר את הענין לאשורו. (יציין שהרב הנ"ל כבר אינו בין החיים).

ה. עוד יש לציין כי להצהרת האב יש עדים אמנם לא ניתנה בפני ב"ד.

ישנם נידונים נוספים בשאלה חמורה זו. והקדמנו ענינים אלו שעליהם נסובה התשובה שכתבתי בענין בפקודת מרן רבינו זצוק"ל לאב"ד בארץ מגוריהם שפנה למרן בשאלה האם מכיון שישנם רבנים שהתירוהו לבוא בקהל יש על ביה"ד לשנות את החלטתו. וזה לשון התשובה.

לכבוד הגאון … שליט"א

אחדשכת"ר בכה"ר,

במענה לשאלתו להו"כ מרן עט"ר הגרי"ש אלישיב (שליט"א) זצוק"ל אודות כשרות בתו של א. לבוא בקהל, נציין בהוראת מרן (שליט"א) זצוק"ל את העובדות כפי העולה מן המסמכים שצירף כת"ר למכתבו הואיל ומבירור העובדות יתלבנו הדברים.

בשנת תרצ"ט נישאה אמו של א. לבעלה כדת משה וישראל, כחמש שנים לאחר מכן נפרדה ממנו בגט אזרחי, או אז "נישאה" למר ב. בנשואין רפורמים, כשנתיים לאחר מכן נולד בנה א. ובתעודת הלידה נרשם כאביו מר ב. הרישום לא נעשה על דעת האם בלבד, בהצהרה שנתן האב בשנת 81 למנינם [היא ההצהרה שבה חזר האב מאבהותו ובעצמו כותב שבלידת הבן הרישום נעשה גם על דעתו ולא רק על דעת האשה] נאמר כי "חתמתי לא. כבני". לפי רשומים אלו א. הינו פסול קהל הואיל ונולד לאמו בטרם נתגרשה מבעלה הראשון, חזקת האבהות של האב ב. לא נתערערה במשך עשרים וחמש שנה ולכן נדחה בשנת תשל"א בבואו להינשא על ידי בית הדין של … ומשום כך נאלץ א. להנשא לאשתו במסגרת לא אורטודוקסית.

בחלוף השנים – וכאשר לא. היו כבר ילדים בשנת תשמ"א עמד "מלאך מושיע" בדמות רב המתואר במכתבו של הרב ד. כמי "שהיה ידוע בתור יהודי המוכן תמיד לעזור לזולת". (הוא הרב המתואר במכתבו של הרב ד.) [עצתו] לא. היתה לחקור את אביו שהי' באותה תקופה משותק כתוצאה משטף דם במוח (ראה הצהרת א.) ולאחר חקירה זו הצהיר האב בפני בנו כי איננו בנו, והוא חתם על הצהרה זו בנוכחות עדים. על סמך הצהרה זו ריחק עדותו לארה"ק – בה נשא את אשתו בחתונה שנערכה ע"י הרב ה. בביתו, כאשר רושם הנישואין הי' הרב ו. ז"ל.

אין צורך להכביר מילים אודות הצהרה זו של האב שניתנה לאחר וכנגד ארבעים שנות חזקה שא. זה בנו, והיא נעשתה במענה לרצון בנו לבוא בקהל וכאשר האב החולני רואה לאן מייחל בנו הוא נעתר לבקשתו, והצהרה זו נעשית לאחר שנולדו לבן בנים, ואף זאת שלא בפני ב"ד, ומשום כך ברור כי הצהרה זו ראויה לצור עפ"י צלוחיתו ולא על פיה ניתן להכשירו לבוא בקהל.

במכתבו ציין כת"ר שהראוהו פסקי דין של רבנים המתירים את בתו של א. לבוא בקהל, הרבנים "המתירים" הרבו דברים אודות חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ובהיות והרב ו. זצ"ל רשם את א. ואשתו לנישואין בשנת תשמ"ב ודאי בירר כל העובדות ונתחוורו הדברים כי כשר לבוא בקהל ומשום כך אין אחר מעשה ב"ד כלום.

אף אנו נאמר כי חזקה על חבר, אולם מסקנתנו הינה הפוכה, חזקה על חבר שאילו היתה העובדה כי א. זה נדחה לנישואין ע"י ב"ד, ידועה להרב ו. ז"ל ודאי הי' פונה לב"ד זה והי' מברר מה טעם נידחה על ידי בית הדין ולא הי' רושמם לנישואין מבלעדי בירור זה.

ואילו כל העובדות כולם היו לפני הרב ו. ז"ל אין ספק שלא הי' עולה על דעתו לרושמם לנישואין, מעשה רישום הנישואין של הרב מוכיח כי לפני הרב ו. ז"ל לא היו כל העובדות שהרי אם הרב קיבל את כל העובדות, והוא התירו לבוא בקהל כי העלה שא. נולד לאם יהודיה ולאב גוי, היאך בתעודת הנישואין מופיע שם האב ב. והלא היתר הנישואין הוא משום שהאב גוי וכשהאב גוי רושמים שם האם בכתובה, וודאי שאי אפשר לרשום את ב. כאביו שהרי הוא אינו אביו (שאם לא כן א. ממזר). גם הרב מסדר הקידושין כתב בכתובה כי החתן הוא א. בר'… למשפחת… ושוב, הלא הבירורים המתירים חתן דנן לבוא בקהל הינם שנולד לאב גוי ואם בנו של ב. הוא, הרי ממזר הוא ואינו ראוי לבוא בקהל.

מכל הנ"ל נראה ברור כי לפני הרב ו. ז"ל לא היו כל העובדות ואילו היו לפניו העובדות לאשורם לא הי' רושמם לנישואין, ומרן עט"ר שליט"א מצטרף למה שכתב כת"ר כי "כל הענין הזה יש ריח של שקר ודין מרומה" ואי אפשר להכשיר את בתו לבוא בקהל.

בברכת התורה

יוסף י. אפרתי

לאור הבירורים העובדתיים הנ"ל צדק ביה"ד ב… בסירובו להתיר את א. לבוא בקהל.

וע"ז באעה"ח

יוסף שלו' אלישיב