פעמיים במחזור שבע שנות השמיטה, חלה מצוות ביעור מעשרות. בשנה הרביעית ובשנה השביעית.

אין אנו מדברים כאן על מצוות הביעור הנוהגת בפירות שביעית, אלא על מצוות ביעור מעשרות, הנוהגת ביבול שאר השנים, המחוייב בהפרשת תרומות ומעשרות, וכמעט שלא מצוי שתנהג בגידולי השנה השביעית.

במאמר זה נביא את הלכות ביעור המעשרות בקצרה, ולתועלת העניין נתמקד רק בהלכות הנוגעות למעשה.

ביעור מעשרות

מצות הביעור

• "כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר, ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו". (דברים כו, יב)

נצטוינו לסיים להפריש את כל התרומות והמעשרות, ולבערם מן הבית, ככלות שלש שנים למחזור השמיטה. ופירשו חז"ל שזמן קיום מצוה זו הוא בחג הפסח של השנה הרביעית, ובחג הפסח שבשנת השמיטה.

זמן הביעור

• בפסח של השנה הרביעית ובפסח של השנה השביעית. יש אומרים שזמן הביעור הוא בערב יו"ט אחרון של פסח, ויש אומרים שזמנו בערב יו"ט הראשון, ונהגו לחוש ולבער בערב יו"ט הראשון.
• אם קנה עוד טבל בחול המועד, יכול לבערו בערב יו"ט האחרון, ואינו צריך לבערו מיד.

מה כלול במצות הביעור

• מצות הביעור כוללת: א] להפריש מכל הטבלים את כל המתנות: תרומה גדולה, מעשר ראשון, תרומת מעשר, מעשר שני, מעשר עני וחלה. ב] לתת את המתנות שצריכים לתיתם – לאלו שראויים לקבלם. ג] לבער את המעשר שני שברשותו, וכן לבער את הרבעי שברשותו, ד] ויש אומרים שצריך לבער גם את החלה והתרומה, על אף שאינם ניתנים כיום לכהנים.
• מצות הביעור חלה על יבול שלשת השנים הקודמות. כלומר: בשנה זו, שנת השמיטה תשפ"ב, יש לבער את התרומות והמעשרות מיבול שלשת השנים ד' ה' ו' למחזור השמיטה: תשע"ט, תש"פ ותשפ"א.

פירות שחנטו בשנה זו לאחר ט"ו בשבט – אינם חייבים בביעור, משום שאינם משתייכים ליבול שלשת השנים הקודמות. (מלבד זאת: הינם פירות שביעית, ואין מפרישים מהם תרומות ומעשרות).

ברם פירות חורף מבכירים, (כגון אפרסק מזנים מבכירים, שסק או נקטרינה), שחנטו בשנה זו לפני ט”ו בשבט, והתחייבו במעשר כגון הגדל תחת קרוי, או ביד גוי ונגמרה מלאכתם ביד ישראל, יש הסוברים שהם משתייכים לשנת המעשר הקודמת, ואם כבר נקטפו מן העץ לפני זמן הביעור  – הרי הם חייבים בביעור.

מצות הביעור למעשה

• לפני זמן הביעור יש להפריש תרומות ומעשרות מכל פירות וירקות הטבל שברשותו, וכן מכל המוצרים המכילים פירות וירקות של טבל, כגון: ריבות, מיצים, שימורים, מאפים ויינות. כמו כן יש להפריש חלה מכל המאפים המצויים ברשותו, שטרם הפרישו מהם חלה.
• תרומה גדולה ותרומת מעשר, שבזמן הזה לא נוהגים לתיתם לכהן, אלא נוהגים לשרפם או לקוברם, חובה להפרישם לפני הביעור, אך אין חובה לשורפם או לקוברם לפני הביעור. ויש אומרים שחובה גם לבערם קודם הביעור.
• והוא הדין לענין חלה, יש להפריש את החלה לפני זמן הביעור, ויש אומרים שצריך גם לבערה. ולכן יש להפריש חלה מן המצות בערב פסח, ויש אומרים שיש גם לשרוף את החלה בערב פסח.
• מעשר ראשון שנוהגים להפרישו ולא לתיתו ללוי, צריך להפרישו בזמן הביעור, אך אין צורך לתיתו ללוי. הנוהגים לתת מעשר ראשון ללוי בזמן הזה – חובה עליהם לתיתם ללוי קודם זמן הביעור.
• מעשר שני ורבעי יש להפרישם ולחללם – הם וחומשם על שוה פרוטה, ואת אותה פרוטה יש לאבד על ידי היתוך, זריקה לים, שחיקה או איבוד צורת המטבע וזריקתה למקום שלא ימצאו אותה וישתמשו בה.
• מי שיש בידו מטבע גדולה של מעשר שני, עליו לבערה בזמן הביעור. ניתן לחללה מקודם – היא וחומשה – על מטבע קטנה של 10 אגורות, ולאבד את המטבע הקטנה באחת הדרכים הנזכרות. כאשר מחלל את המטבע הגדולה, יחלל את כל המעשר שני והרבעי שבה, כולל הפרוטה חמורה שבה.
• מגידולי השנים ג, ו יש להפריש מעשר עני ולתיתו לעני. אם אינו יכול לתת את המעשר ישירות לעני, ניתן לזכותו על ידי אחר, לעני או לגבאי צדקה.

פירות שנגמרה מלאכתם ופירות מחוברים

• פירות שטרם נגמרה מלאכתם, אין חיוב לגמור את מלאכתם בזמן הביעור ולהפריש מהם את מתנותיהם, אלא ניתן להמתין עד שתגמר מלאכתם ורק אז להפריש מהם את המתנות ולבערם כדין. ולכן יין שהונח לתסוס עם קליפותיו, אין חובה לסננו בזמן הביעור ולהפריש ממנו תרומות ומעשרות. וכל שכן שפירות המחוברים באילן, שאין חובה לקוטפם כדי לבער את מעשרותיהם.

ספק טבל

• פירות שהם ספק טבל, חובה להפריש מהם את התרומות והמעשרות, ואף לבער את המעשר שני, [ולדעת יש אומרים לעיל בסעיף ב גם את התרומות], אך אין חובה לתת את המעשר ראשון והמעשר עני, ויכול להותירם אצלו.

ביעור בדמאי, ובתרומות ומעשרות המופרשים לחומרא

• דמאי אינו חייב בביעור. פירות הניקחים בשוק בזמננו – ספק אם נחשבים לדמאי, אך מקובל בשם החזון איש שפירות שיש עליהם השגחה טובה, אף שלחומרא ראוי להפריש, מכל מקום דינם אינו חמור מדמאי, ואין בהם חובת ביעור.

פירות עכו"ם

• פירות גוי שנגמרה מלאכתם ביד ישראל, אין בהם חובת נתינה. ולכן יפריש מהם את המתנות וישאירם בידיו. אך את המעשר שני יבער כדין.

דינים שונים הנוגעים להפרשה בזמן הביעור

• בדרך כלל, אין תורמים תרומה גדולה אלא מן המוקף. ולפיכך אין לתרום מקופסאות שימורים או בקבוקי משקה סגורים, מזה על זה, אלא יש לפתוח את כולם ולהעמידם כך שיהיו נוגעים זה בזה. אמנם בספק טבל, ובמקום הפסד, כגון כשיש לו כמות גדולה שאם יפתח את כולם יפסדו, יש שהקלו שניתן להפריש מזה על זה.
• מי שבידו כמות גדולה של טבל ודאי הסגור בקופסאות, ואינו יכול לפותחם משום הפסד מרובה, יכול בשעת הדחק להפקיר את הטבל שברשותו בפני שלשה מאוהביו, ולא יתכוון לזכות בו, אלא בכל פעם יזכה במה שרוצה להשתמש ויפריש ויבער את התרומות והמעשרות מיד.
• ניתן להפריש מאריזות שונות מזו על זו – רק אם שיוצרו כולם במפעל אחד ובזמן אחד. שאם לא כן – יש לחוש שחלקם מעושרים וחלקם לא, ונמצא מפריש מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור, שהפרשתו לא חלה.
• מי שפירותיו רחוקים ממנו, יפריש ממקומו על ידי קריאת שם, (כלומר: שיאמר שתרומה גדולה תחול בצד פלוני וכן לכל המתנות יקבע מקום מסויים), ויבערם כשיגיע אליהם. וכל זה בתנאי שאין חשש שבינתיים יאכלו בני ביתו את הפירות שקבע לתרומה או לתרומת מעשר, וכן שאין חשש שיטעה אילו פירות קבע לתרומה ולתרומת מעשר.

חילול מעשר שני בירושלים

• אין לחלל מעשר שני בגבולות ירושלים העתיקה, וצריך להשמיד את המעשר שני או המטבע הגדולה אם חילל עליה פירות מחוץ לגבולת ירושלים.

לא ביער בזמנו

• מי שלא ביער את פירותיו בזמן הביעור חייב לבערם לאחר מכן, ויש אומרים שאינו יכול לחלל את המעשר שני ועליו לבער את הפירות, אך החזו"א הקל בזה וסבר שיכול לחללם על שוה פרוטה לבערה כדין.

וידוי מעשרות

• לא נהגו להתוודות וידוי מעשרות בזמננו.