עוד על מצוות תרומות ומעשרות

תגיות קשורות

בעבר הלא רחוק ובפרט בערים מעורבות כאשר אבי המשפחה היה חוזר מהירקן השכונתי או מהשוק העירוני ידעו הכל כי אין לגעת בפירות והירקות עד שיטלו מהם תרומות ומעשרות כהלכתם, ורק לאחר מכן בני המשפחה אכלו מהפירות לשובע נפשם, בשנים האחרונות אכשר דרא וגופי הכשרות המהודרים כבר מעשרים כדין את הפירות והירקות והקונה מקבל פירות וירקות מעושרים, ללא שום חשש.

איכשר דרא? וכבר אין צורך לעשר בבית?

שו"ת עם הגאון רבי שאול רייכנברג מרבני בית המדרש להלכה בהתישבות ואחראי על קרן המעשרות

שאלה:

מדוע ברוב עניני הכשרות אנו סומכים ללא חשש על ההשגחות וההכשרים המהודרים. ואילו בהפרשת תרומות ומעשרות רבים מהיראים נזהרים ומפרישים בביתם למרות שיש לפירות הכשר מהודר?

תשובה:

הסיבה הפרקטית והפשוטה היא: שתרומות ומעשרות זה דבר שאפשר לתקנו בנקל אם לא הפרישו או שההפרשה לא הייתה כהלכתה, בשונה משאר חיובי ההשגחה שאם הייתה תקלה בכשרות הקונה כבר לא יכול לתקן בביתו ואין דנים אפשר מאי אפשר.

אך בנוסף ישנה סיבה עיקרית והלכתית המצריכה לשוב ולעשר בבית והיא משום שלהשגיח שההפרשה של התרומות ומעשרות תעשה כהלכתה זו עבודה קשה הרבה יותר משאר תחומי הכשרות.

משום שברוב עניני הכשרות תפקיד המשגיח הוא בדרך כלל לעקוב שהיצרן או היבואן משתמשים אך ורק במוצרים וחומרי גלם שהבד"ץ אישר להם, כך שתפקיד המשגיח הוא רק לפקח שלא מרמים ונאמנים להוראות. לעומת זאת בהפרשת תרומות ומעשרות צריך המשגיח לעשות מעשים בפועל. אמנם גם בשחיטה ובדיקה של בשר ועופות תפקיד ההשגחה הוא גם בקום ועשה, אך בשחיטה יש סדר קבוע ותוכנית עבודה קבועה, ועל כן החשש לתקלות מועט.

לעומת זאת בתרומות ומעשרות, בין אם זו הפרשה בחנות ובין אם זו הפרשה במחסן סיטונאי, על המשגיח לבדוק דברים רבים כגון: איזו סוגי פירות הוא צריך לעשר, וצריך לדקדק שלא יפספס בין הארגזים שבערימה אף מין. וכן צריך לוודא איזו כמות יש מכל מין, ולאחר מכן לשקול יותר מאחד ממאה ולא פחות מהמשקל של כל מין עבור הפרשת המעשרות. ויכול לקרות שלוקח פחות מ 1%, אם משום שהיתה טעות בחישוב הכמות שצריך לעשר, או שהיתה טעות בכמות שלקחו למעשר. בפרט במחסן סיטונאי גדול שכל הזמן נכנסות ויוצאות משאיות עם פירות מסוגים שונים המצריך פיקוח ומעקב צמוד אילו פירות ובאיזו כמות -נכנסו ויצאו, ובמחסנים הגדולים אין יום הדומה בכמותו ובסוגיו לחברו (ובפרט בדור שלנו שאנשים עסוקים תוך כדי עבודתם בשיחה בפלאפונים והדבר גורם לחוסר ריכוז והמשימה הופכת לקשה שבעתיים). ולאחר מכן גם כשאומר את נוסח ההפרשה עצמה צריך לדקדק ולא לטעות באף מילה כיון שכל טעות מקלקלת את ההפרשה.

שאלה:

לאחר שהמשגיח בדק ודקדק בסוגי הפירות ובכמותם האם פתרנו את כל החששות?

תשובה:

הנסיון מוכיח שעדיין יתכנו תקלות נוספות. משום שכיום לוקחים לתרומה ותרומת מעשר מהפירות הגרועים היות ואסור לכוהנים לאוכלם בטומאה והם נאבדים, ועל כן מותר להפריש מהרע. אך כל זאת בתנאי שהפירות הגרועים יהיו ראויים למאכל, שכן פירות שאינם ראויים למאכל לא חייבים בתרומות ומעשרות. ומצוי שבין הפירות שלקחו למעשרות יהיו גם פירות רקובים שלא ראויים כלל למאכל ומחשבים אותם כפירות ראויים ומפרישים מהם ויצא שהפריש מפטור על החיוב.

היה מפעל שהכינו עבור המעשרות פירות המעורבבים עם פסולת, ובמקרה שכזה צריכים לשער כמה יש מהפירות הראויים וכמה פסולת, ומצאנו טעויות בחישוב שלא היו הפירות הראויים בכמות המספיקה למעשר.

דוגמא לתקלה שנמצאה בהפרשה של אחד מגופי הכשרות, בדבר שקשה לעלות עליו:
נהוג בהפרשת תרומות ומעשרות של 'חומוס' (ארבעס) לקחת גרגירי חומוס שבורים וקטנים שיוצאים במיון. היה מי שעורר שיש גרגירים שהם קטנים בגלל שהפסיקו לגדול לפני שהגיעו לשליש גידולם והם כלל לא חייבים בתרומות ומעשרות. ואכן ביררנו אצל מומחים האם הגרגירים קטנים בגלל שהפסיקו לגדול. ואף שלחנו למעבדה שתנסה להנביט את גרעינים הקטנים. עד שקיבלנו את התוצאה איזה גודל של גרגיר אינו צומח משום שהפסיק את גידולו לפני הבאת שליש. ועם הנתונים האלו יצאנו לבדוק בכמה בתי מיון לקטניות. באחד מבתי האריזה שנמצא תחת הכשר מהודר בדקנו שק שהיה מיועד לתרומה ותרומת מעשר, שחישבו שיש בשק (אחרי קיזוז הפסולת) כ50% חומוס שיכולים לשמש למעשרות. ולאחר שמיינו את כל מה שבשק והורדנו את הגרעינים הקטנים של גידול פחות משליש, ומצאנו שהיה שם רק 45% של חומוס שאפשר להפריש עליו תרומות ומעשרות. כך שההפרשה לא תקינה. כמובן שמכאן ולהבא נזהרו בזה.

מקרה נוסף אירע במפעל של שימורי תירס שהשתמשו למעשרות ביותר מ1% מקליפות הנושרות מהגרעינים, ויש הסוברים שהקליפות של התירס כשהם לעצמם אינם ראויות לאכילה ואי אפשר לעשותם מעשרות. וכן יש המפרישים על רסק עגבניות מהקליפות של העגבניות, וגם שם לכאורה הקליפות אינן ראויות לאכילה.

בעיה נוספת היא שאלות של הפרשה מפטור על חיוב, או הפרשה ממדרגת חיוב נמוכה על דרגת חיוב גבוהה. לדוגמא יש דברים שגדלים בתוך גבולות ארץ ישראל הוודאים על פי ההלכה, ויש שגדלים במקומות מסופקים, וכאשר מגיעה אותו סוג תוצרת ממקומות שונים על המשגיח לבדוק ולעמוד על המשמר שאת היותר מאחד ממאה שלוקח בשביל תרומה גדולה ותרומת מעשר יקח מן החיוב ודאי על החיוב ודאי ולא מן הספק. וכך גם את הנוסח שאומר בשביל לקבוע את המעשר ראשון והמעשר שני בצד צפון ובצד דרום של שאר הפירות צריך להגיד נכון שיחול באותו חיוב ולא בפטור על החיוב ולא בחיוב על הפטור.

כמו כן צריכים לוודא שאין מפרישים מפירות נטע רבעי, או מתוצרת שגדלה אצל נכרי שפטורים מתרומות ומעשרות, על תוצרת שחייבת במעשרות.

שאלה

לאחר שהמשגיח וידא שהמעשר הוא מחיוב על החיוב והפירות ראויים למאכל ומאותו המין, האם אנחנו יכולים להיות רגועים שההפרשה כדין?

תשובה

לכאורה יש להקשות הלא להפריש יכול רק הבעלים של הפירות או שלוחו, וכדי שהמשגיח יוכל להפריש עבור הבעלים צריך שהבעלים ימנה את המשגיח לשליח, אך לא די בכך שממנהו בתחילת עבודתו כי כלפי הפירות שלא קיימים הרי זה שליחות לדבר שלא בא לעולם, והבעלים לא נמצא כל הזמן כדי למנות את המשגיח לאחר שהתוצרת הגיעה לבעלותו, אלא אנו סומכים על כך שההפרשה היא זכות לבעלים שיוכל לשווק את הפירות בכל מקום, וזכין לאדם שלא בפניו וזכיה מטעם שליחות. והרמ"א פסק (בסימן שכח) שמועיל זכיה בהפרשת חלה וה"ה תרומות ומעשרות, אך כבר כתב הקצות החושן (חו"מ רמג) שיש בזה מחלוקת בראשונים, ועל כן ודאי שיש מעלה גדולה להפריש שוב בבית לאחר שהפירות והירקות הם שלו בודאי ואז יוצא ידי חובת ההפרשה לכל השיטות.

בנוסף ישנם מקומות שהסחורה בבעלות נכרי (בעלות גמורה ולא רק שיש לגוי מניות בסחורה), והתוצרת גדלה אצל יהודים שחייבת בתרומות מעשרות, והלא גוי אינו יכול למנות שליח, והיאך המשגיח יכול להפריש. והפיתרון הנכון במקרה זה, לערוך הסכם בין המגדל לנכרי בעל המקום שהתוצרת עוברת לבעלות הנכרי רק אחרי הפרשת תרומות ומעשרות, והדבר מחייב הסכם שתקף הלכתית, ומחייב קבלת שליחות להפרשת תרומות ומעשרות מהמגדלים (יש מגדלים קבועים שאיתם קל יותר לעשות את ההסכם אך יש גם מגדלים מזדמנים). אמנם יש השגחות שטוענות שאם המנהל הוא יהודי דינו כאפוטרופוס על הסחורה והוא יכול למנות שליח להפריש אף שהבעלים נכרי, אך דבר זה כלל לא מוסכם על כל הפוסקים.

וכבר נשאל מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל האם יש להורות לתלמידי הישיבה ולבנות הסמינרים שיש להפריש תרומות ומעשרות כאשר הם רוכשים מוצר שיש עליו כשרות מהודרת .והורה מרן זצוק"ל (הו"ד בקובץ הליכות שדה, ובישא יוסף) שאכן מעיקר הדין הלוקח תוצרת ממקום שיש בו השגחה של ת"ח האחראים על הפרשת תרומות ומעשרות אין צורך לשוב ולהפריש. אך בעל נפש הירא וחרד לדבר ה' כדאי שינהיג עצמו להפריש מכל דבר הנכנס לביתו ובפרט שידוע כי גם במקומות שיש בהם השגחה על תרומות ומעשרות נזקקים הם לכמה עיקולי ופשורי ואשרי חלקו של הנוהג בהידור זה.

שאלה

בשנים שלישית ושישית שיש חיוב מעשר עני איך נוהגות הכשרויות השונות, ואיך ינהג מי שמחמיר תמיד להפריש שוב בביתו?

תשובה

יש כשרויות שמסתפקות באמירת הנוסח שזו צורת ההפרשה, אבל לא נותנים בפועל פירות או כסף לעניים משום שהם אומרים שזו בעיה של הבעלים שהוא זה שגוזל את העניים. ויש שעושים הקנאה של המעשר עני לעני או לאגודת צדקה ואח"כ זוכים ממנו חזרה ומשלמים בכסף או בפירות (לא את המחיר המלא). כלפי הקונה גם אם קונה מהשגחה שלא נותנות את המעשר לעניים הקונה ינהג בשנה זו כבכול השנים, ואין כאן מקום להאריך מדוע. למעשה אצלינו בבית המדרש יש הסדר לאנשים פרטיים, המגדלים בחצרות הבתים, כיצד לקיים את נתינת המעשר עני.

שאלה

האם בחוץ לארץ מותר לאכול פירות וירקות ללא שום חשש?

תשובה

אם לא יודעים בוודאות שהפירות הגיעו מארץ ישראל אפשר לאכול משום שסומכים על הרוב שהוא מחו"ל. אבל אם יודעים שהתוצרת מגיעה ארץ ישראל צריך להפריש תרומות ומעשרות ואדרבא במקרה שכזה החובה להפריש גדולה שבעתיים משום שמתוצרת הנשלחת לחו"ל אפילו הרבנות לא מפרישה כלל תרומות ומעשרות.

שאלה

נמצא באירוע ומוגשים שם פירות וירקות ואינו יודע אם עישרו האם מספיק לקחת מעט מהפרי ולהגיד שזה למעשרות ולזרוק לפח?

תשובה

בכך לא יוצא ידי הפרשה. אלא צריך להגיד בדקדוק את הנוסח הארוך או הקצר, ובתנאי שיש לו מטבע בביתו המיועדת לחילול, או שהוא חבר בקרן המעשרות ואז אומר את הנוסח של הקרן.

לחץ כאן כדי לקרוא איך מפרישים תרומות ומעשרות