הפסקה בין המינים על ידי 'צורת הפתח'

מאמר מתוך דיוור חודש תשרי תשפ"ד

כלאי זרעים -המשך

הפסקה בין המינים על ידי 'צורת הפתח'

בעדכונים האחרונים הננו עוסקים בהלכות כלאי זרעים. עסקנו בשיעורי ההרחקות הנדרשים בין המינים השונים, ולמדנו שניתן להפריד בין המינים גם על ידי הקמת מחיצה (גדר) ביניהם, ובכך ניתן לקיימם גם כשהם קרובים זה לזה.

למדנו גם שהגדר אינה צריכה להיות רציפה ממש, וניתן להשאיר בה מרווחים קטנים, אם כל מרווח הינו פחות משלשה טפחים, [24 ס"מ[1]].

הפעם נלמד שניתן להשאיר אף פתח רחב בגדר, וזאת כאשר מעמידים בו "צורת הפתח".

מהי 'צורת הפתח'?

צורת הפתח הינה שני עמודים ניצבים, המשמשים כמזוזות הפתח, ומעליהם במאוזן מונח מוט, או מתוח חוט, המשמש כמשקוף. צורת פתח נחשבת כמחיצה, וניתן לזרוע משני עבריה מינים שונים.

בגמרא (עירובין י ע"א, ובירושלמי כלאים פרק ד הלכה ב) מבואר שצורת הפתח מועילה לגבי כלאי הכרם, להפריד בין גפנים לזרעים, וכתב החזון איש (דיני כלאים אותיות ג, ו, כ) שכמו כן מועילה צורת הפתח גם לגבי כלאי זרעים, להפריד בין שני מיני זרעים. [ואמנם היה מקום לחלק בין כלאי הכרם לכלאי זרעים, כמבואר במנחת שלמה (קמא סימן לו), אך להלכה נוקטים שצורת הפתח מועילה להפריד גם בכלאי זרעים]. אמנם השימוש המעשי בזה הוא מוגבל כדלהלן.

הלכות צורת הפתח

כדי שצורת הפתח תחשב למחיצה, יש להקפיד על הכללים הבאים:

א. צורת הפתח מועילה להפריד בין שני מינים רק כאשר היא 'פתח בגדר'[2], ולכן צריך שתעמוד מחיצה (גדר) משני צידי צורת הפתח. אורך הגדר שבשני צידי צורת הפתח צריך שיהיה ארבע אמות לפחות, [2.40 מטר]. העמודים של צורת הפתח צריכים לעמוד בתוך שלשה טפחים לגדר [24 ס"מ].

ב. העמודים של צורת הפתח צריכים להיות חזקים ויציבים, שלא תניד אותם הרוח, ושיהיו ראויים לקבוע/להישען בהם דלת קלה.

ג. העמודים של צורת הפתח צריכים להיות בגובה עשרה טפחים לפחות. [97 ס"מ לשיעור חזו"א[3]].

ד. המוט, או החוט המתוח, צריך שיהיה מונח מעל ראשי שני העמודים, ולא בצידיהם. [בשעת הדחק אפשר להקל בזה (עיי' חזון איש דיני כלאים שם), אם המרחק שבין העמודים אינו מגיע לעשר אמות, שהם 4.8 מטרים[4]].

ה. המוט או החוט המתוח במאוזן מעל ראשי העמודים, צריך שיהיו גבוהים עשרה טפחים [97 ס"מ לשיעור חזו"א] מעל ראשי הצמחים שמשני הצדדים. ועל כן, בשעת הקמת צורת הפתח, יש לשער לאיזה גובה עתידים הצמחים להגיע, ולקבוע את המוט או החוט המתוח במאוזן, לפחות 97 ס"מ מעל לגובה זה.

אם יש שטח פנוי ברוחב ארבעה טפחים [כ-40 ס"מ], בין הצמחים שבכל צד לצורת הפתח, די שיהיו המוט או החוט גבוהים 97 ס"מ מהקרקע. וגם באופן זה יש לשער בעת בנית צורת הפתח עד היכן עתידים העלים והענפים להתפשט, ולהרחיק משם את צורת הפתח 40 ס"מ].

ו. שלשה מינים הזרועים זה בצד זה, ניתן להפסיק ביניהם על ידי שתי 'צורות פתח', אולם צריך שיהיה לפחות 40 ס"מ בין צורת פתח אחת לשנייה.

מרחק זה מספיק באם החוטים או המוטות המאוזנים גבוהים 97 ס"מ מעל לעלי הצמחים. אבל אם אינם גבוהים כל כך, צריך שיהיה שטח ריק של 40 ס"מ בין צורות הפתח לעלי הצמחים, וכפי שהתבאר לעיל.

ז. הכלל האמור בסעיף א, שצריך שתעמוד גדר משני צידי צורת הפתח, הוא באופן ששני המינים זרועים זה בצד זה. אכן ערוגה של מין אחד הזרועה באמצע שדה של מין אחר, ניתן להקיפה בצורת הפתח מארבע צידיה, ואין צורך בגדר כלל.

יש להעמיד ארבעה עמודים בארבע פינות הערוגה, ולהניח מוטות, או למתוח חוטים מעל ראשי העמודים. המרחק שבין עמוד לעמוד צריך להיות ארבעה טפחים לפחות [40 ס"מ], שאז השטח המוקף הוא ארבעה טפחים על ארבעה טפחים לפחות, [40 ס"מ על 40 ס"מ].

[אפשר להקיף את הערוגה גם בצורת משולש, על ידי שלש צורות הפתח, אך אז צריך להרחיק העמודים זה מזה כדי שבשטח המוקף יש מקום לריבוע של ארבעה טפחים על ארבעה טפחים.

שמירה על ההרחקה מן התורה

כאשר זורעים שני מינים משני עברי צורת הפתח, נכון להחמיר שלא לזרוע את שני המינים סמוכים ממש, אלא להשאיר ביניהם את המרחק הנדרש מן התורה. בין ירק לירק יש להרחיק 10 ס"מ, ואם אחד המינים הוא דגן או קטניות יש להרחיק 60 ס"מ^[5].

לאור זאת, במציאות השכיחה בחצר ובגינה הביתית, שהמינים זרועים בשטחי זריעה קטנים, התועלת המעשית ב'צורת הפתח' היא בזריעת שני מינים של דגן או קטניות, [וכן בזריעה של דלעת בצד מין דגן וקטניות^[6]]. ההרחקה הנדרשת ביניהם מדרבנן היא 6.12 מטר, וכאשר מקים גדר עם 'צורת הפתח' ביניהם מספיק שירחיק ביניהם 60 ס"מ, כשיעור ההרחקה מהתורה.

אבל בין ירק לדגן או קטניות אין תועלת בצורת הפתח. שכן ההרחקה הנדרשת ביניהם מן התורה ומדרבנן היא 60 ס"מ, וגם אם מקים ביניהם גדר עם צורת הפתח עדיין צריך להרחיקם כשיעור זה.

וכן בין ירק לירק, ההרחקה הנדרשת מדרבנן היא 15 ס"מ (טפח וחצי), ואילו ההרחקה מן התורה היא 10 ס"מ (טפח). נמצא שאם מקים ביניהם צורת הפתח אינו מרוויח אלא צמצום המרחק ב- 5 ס"מ בלבד.

^[1] שיעור זה ניתן בס"מ כשיטת הגר"ח נאה, מכיון שבמקרה זה שיטת החזון איש גורמת לקולא. במקרים ששיטת הגר"ח נאה גורמת לקולא, יש להחמיר ולחשב כשיטת החזון איש, ובאופנים אלו נציין את השיעור בס"מ כשיטתו.

לשיטת הגר"ח נאה: שיעור הטפח הוא 8 ס"מ ושיעור האמה הוא 48 ס"מ. ולשיטת החזון איש: שיעור הטפח הוא 9.6 ס"מ, ושיעור האמה הוא כ-60 ס"מ.

[2] כאשר הפתח אינו חוצץ כגון שהפתח גדול יותר מאשר אורך הגדר

^[3] כאן שיטת החזון איש היא המחמירה, ועל כן יש לחשב כשיטתו, שהטפח הוא 9.6 ס"מ.

^[4] בחישוב מרחק זה, שיטת הגר"ח נאה היא המחמירה, ויש לחשב לפיה.

[5] יש ספק מה הוא המרחק הנדרש מן התורה בין ירק לדגן או קטניות, האם הוא ששה טפחים או טפח, ולהלכה יש להחמיר ולהרחיק ביניהם ששה טפחים (60 ס"מ) גם כשיש צורת הפתח ביניהם.

[6] ההרחקה בין דלעת למין דגן או קטניות שווה להרחקה של שני מינים של דגן או קטניות.

אך בדלעת יש להיזהר שבכל מקרה לא יגעו עלי הדלעת במין האחר. וזאת בין אם הרחיק ביניהם כנדרש, ובין אם הפסיק ביניהם בגדר, או בצורת הפתח.