דיני שביעית בשמינית
מאמר מדיוור חודש תשרי תשפ"ג
אנו עומדים בפתחה של השנה השמינית, ומייחלים להבטחת חז"ל (מגילה דף יז ע"ב) "במוצאי שביעית בן דוד בא", במהרה אמן.
שנת השמיטה אמנם חלפה, אך בתקופה הקרובה עדיין נוהגים דינים שונים, הן בנוגע לעבודות הקרקע והן בנוגע לקדושת הפירות והפקרתם, כפי שנבאר בעדכון זה.
דיני עבודות הקרקע
שנת השמיטה מסתיימת בתחילת ראש השנה של שמינית. ולכן מיד לאחר ראש השנה מותר לבצע את כל עבודות הקרקע.
גם בעץ שיש בו עדיין פירות הקדושים בקדושת שביעית. מותר לבצע את כל העבודות כרגיל בקרקע ובעצים, אמנם יש להמנע מעבודות שנעשות על הפירות עצמם כאשר הם באות להשביח את הפירות.
פירות שחנטו בשביעית
פירות שחנטו בשביעית קדושים בקדושת שביעית. בין אם נלקטו בשביעית, ובין אם הם עדיין מחוברים באילן ויצאו לשמינית. לכן כל פירות החורף, פירות הדר, אבוקדו, אפרסמון, קיוי ועוד, קדושים בקדושת שביעית. גם משווקים במשך החורף פירות שנקטפו בשביעית ומשווקים מקירור כגון תפוחים, אגסים ועוד.
אין להפסידם, אין לבשלם אם אין דרכם בכך, ואין לאוכלם חי אם הדרך לבשלם. את השאריות יש לתת בפח השמיטה.
יש לנהוג בהם ככל דיני קדושת שביעית עד שיכלו מהמטעים כל הפירות מאותו המין (בית המדרש הוציא לוח ביעור שבו כתוב כל מין מתי כלה מהמטעים) ואז יש לקיים בהם מצוות ביעור.
הפקרת הפירות
כל עוד הפירות הקדושים מצויים על העצים, יש להפקירם. כלומר: להשאיר את שער החצר פתוח ולאפשר לאנשים להכנס ולקטוף את הפירות. [ויש המחמירים להפקירם בפירוש בפה]. ואם החצר נעולה לתלות שלט שהפירות הפקר ומספר טלפון שאפשר להתקשר אליו כדי שיאפשרו להכנס לקטוף פירות.
לקיטת הפירות
גם בשנה השמינית אין לקטוף מפירות השביעית בכמות גדולה, אלא כפי המותר – כמות הנצרכת לו ולמשפחתו לימים מועטים.
ספיחין
ירקות שהתחילו לגדול בשביעית ונלקטו בשמינית, אסורים באיסור ספיחין "עד שיעשה הירק כיוצא בו" (כלומר: עד זמן שיבשילו ירקות כאלו מזריעת שמינית), או עד החנוכה. (המוקדם מביניהם).
למשל, מלפפונים שגדלו בשביעית אצל יהודים אסורים באיסור ספיחין עד ט"ו בחשוון של שמינית, שכן עד אז כבר יבשילו מלפפונים שנזרעו בשמינית.
ירקות שעובר יותר משלושה חודשים משתילתם עד שמבשילים פירותיהם אסורים עד החנוכה, שהוא הזמן שקבעו חז"ל לסיום איסור ספיחין אף שעדיין לא יכול להיות ירקות מאותו המין מזריעת שמינית.
נדגיש: דברינו אמורים בירקות שנלקטו בשמינית, אך ירקות שיש בהן איסור ספיחין שנלקטו בשביעית – אסורים באיסור ספיחין לעולם.
לכן גם אחרי ראש השנה יש להמשיך ולקנות ירקות אך ורק בחנויות שיש בהן פיקוח הלכתי מוסמך, עד שיגיע הזמן שיצאו מאיסור ספיחין. בלוח "מועדים לשמיטה" שהוציא בית המדרש כתוב מתי כל מין יוצא מאיסור ספיחין.
ארבעת המינים בשמינית
יש להקפיד לקנות את כל ארבעת המינים בהשגחה שלא נעשו בהם עבודות האסורות בשמיטה. ואף על פי שלהלכה נפסק ששמור ונעבד מותר באכילה, במינים המשמשים למצוה יש להקפיד שלא יהיו בעבירה.
אתרוגים – יש בהם קדושת שביעית. נוהג בהם איסור סחורה וכן איסור מסירת דמי שביעית לעם הארץ. ועל כן יש לקחת אתרוגים מאוצר בית דין, או שנקטפו מהפקר, או שהובאו מחו"ל.
לאחר החג יש לשמור על קדושת האתרוג (שגדל בארץ) ואין להפסידו.
אתרוג של שביעית אין לחנטו בציפורן, (כמו שרגילים לנעוץ בו ציפורן ולהשתמש בו לבשמים בהבדלה), משום שבכך הוא מפסידו מאכילה.
לולבים – בזמן הגמרא נהגה בהם קדושת שביעית (שכן היו משתמשים בהם לטאטוא הבית שהנאתו וביעורו שוה), ברם בזמנינו אינם עומדים לשום שימוש מלבד המצוה, ולכן אין בהם קדושת שביעית. ניתן לקנותם כרגיל, אך להקפיד לוודא שאין בהם חשש נעבד.
ערבות – אין בהם קדושת שביעית. ניתן לקנותם כרגיל, אך להקפיד לוודא שאין בהם חשש נעבד.
הדסים – דעת הפוסקים שבימינו אין בהם קדושת שביעית כיון שאינם עומדים לריח, ולכן אפשר לקנותם כרגיל. (אך יש מחמירים שיש בהם קדושת שביעית משום שיש הדסים שעומדים לריח). מי שמתכוון להשתמש בהם לריח לאחר סוכות יש בהדסים אלו קדושת שביעית.
נוי סוכה
מותר לתלות בסוכה פירות שביעית בתנאי שאינם מתקלקלים בכך.
ואף שבתוך ימי החג יהיה אסור לאוכלם משום שהוקצו למצווה, אין זה נחשב שממעט מאכילתם.
