מאמר מתוך דיוור חודש תמוז תשפ"ג

במאמר הקודם עסקנו באיסור כלאי הכרם, ובמרחקים שצריך להרחיק בין גפן לירק, לתבואה ולקטניות.

נסכם עתה בקצרה. מגפן יחידה יש להרחיק ששה טפחים, [לדעת החזון איש: 58 ס"מ, ולדעת הגר"ח נאה: 48 ס"מ]. מכרם, (חמש גפנים ומעלה, הנטועות באופן מסוים) יש להרחיק ד' אמות, [לדעת החזון איש: 2.40 מטר, ולדעת הגר"ח נאה: 1.92 מטר]. בכל מקרה אסור שענפי הגפן והעלים שלו יהיו מעל הירקות אפילו רחוקים מהגזע.

במאמר זה נעסוק באיסור קיום כלאי הכרם, ובחובת עקירתם.

איסור קיום כלאים

אם זרעו ירקות, תבואה או קטניות בסמוך לגפנים, או שנטעו גפנים בסמוך למינים אלו, אסור להשאירם כך אלא יש למהר ולעקור את הכלאים.

גם אם הירקות, התבואה או הקטניות צמחו מאליהם בצד הגפנים, חובה לעקור את הכלאים.

המשאיר את הכלאים ואינו עוקרם, עובר באיסור קיום כלאים. הפוסקים נחלקו אם איסור קיום כלאים הוא מן התורה או מדרבנן.

את מה יעקור, את הגפן או את הירק?

שאלה זו לא מצינו שכתבו הפוסקים בפירוש, ומעיקר הדין יכול לעקור אחד מהם או את הגפן או את הירק והתבואה, אמנם בדרך כלל עוקרים את הירק משום שערכו מועט ביחס לגפן. ואפשר שיש עדיפות לעקירת הירק או התבואה מכיוון שעקירת עץ שלא לצורך כרוכה באיסור בל תשחית, כמבואר ברמב"ם (הלכות מלכים פרק ו הלכה ח), ואם מדובר בעץ שעושה פירות יש גם סכנה בעקירתו, כמו שכתב הט"ז (יורה דעה סי' קטו ס"ק ו). ואף כשעוקר את העץ מחמת איסור, כגון איסור כלאים, או שניטע בשביעית, אינו עובר בזה על איסור בל תשחית, ואף אין לחוש לסכנה באופן זה, אך מכל מקום אם ניתן לעקור את הירק ולהשאיר את העץ, נראה שעדיף לעשות כן.

חובה לעקור את הכלאים באופן מידי

כאשר נודע לו שיש כלאים בשדהו עליו לעקור את הכלאים מיד, ואין לדחות את המלאכה לזמן אחר.

אמנם יש להבדיל בין אם זרע את הכלאים ביודעין, אף אם לא ידע שיש איסור בדבר, לבין כלאים שצמחו מאליהם. אם זרע את הכלאים ביודעין, עליו לעוקרם מיד כשנודע לו אודות האיסור. ועליו לעזוב מיד את כל עיסוקיו, אף אם הדבר כרוך בהפסד ממון, ולמהר לעקור את הכלאים. שכיון שזרעם באיסור, חייב לבטל את הכלאים מיד.

אך כלאים שצמחו מעצמם ולא עבר איסור בזריעתם, אף שעליו לעוקרם מיד ולא להשתהות, מכל מקום אם בשעה שנודע לו מכך היה עסוק בעבודתו, ואם יעזוב את עבודתו וילך לעוקרם יגרם לו הפסד ממון, ישאל לחכם מה יעשה, כי לפעמים רשאי לדחות את העקירה עד לסיום עבודתו.

מלבד איסור קיום הכלאים, ישנה סיבה נוספת למהר ולעקור את הכלאים מידית, שכן הגדל באיסור כלאי הכרם נאסר באכילה ובהנאה כפי שיתבאר להלן, ועקירתם המידית עשויה להועיל באופנים מסוימים שלא יחול בהם איסור הנאה.

איסור הנאה מכלאי הכרם

מלבד איסור זריעת כלאי הכרם, אסרה התורה ליהנות ממה שגדל באיסור כלאי הכרם. כלומר: הגפן והירקות או התבואה שגדלו עם הגפן, אסורים בהנאה ודינם להישרף. שנאמר (דברים כב, ט): "לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם. פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה, הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע, וּתְבוּאַת הַכָּרֶם". ופירשו חכמים: "פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה", פן יאסרו הגידולים. עוד דרשו חכמים: "פֶּן תִּקְדַּשׁ – תוקד אש", כלומר, דין הגידולים להישרף באש.

איסור הנאה שייך בין בכלאים שנזרעו באיסור, ובין בכלאים שצמחו מאליהם ולא עקרם בשעה שנודע לו מקיומם.

אמנם לא בכל מקרה נאסרים הגידולים בהנאה, ויש בדבר תנאים רבים. וכן לפעמים נאסרים רק הענבים בהנאה, ולפעמים רק הירק, ולפעמים נאסרים גם גבעולי הירק או זמורות הגפן. ולכן בכל מקרה של כלאי הכרם, אחר שמיהר ועקר את הכלאים, יברר אצל חכם את דינם של הגפן והירק.

הפרטים שיש להביא לפני החכם

כאשר מוצא את הכלאים יציין לעצמו את הפרטים הבאים ויביאם לפני החכם בבואו לדון בשאלה אם נאסרו בהנאה.

א. אם מדובר בגפן יחידית או בכמה גפנים, ואם מדובר בחמש גפנים, באיזה סדר הם נטועים.

ב. מהו המין שנזרע בסמוך לגפן, האם הוא ירק, עשב תבלין, תבואה או קטניות. והאם מין אחד או כמה מינים.

ג. מתי ניטעה הגפן, ומתי נזרע הירק או התבואה.

ד. כאשר ישנם זרעים רבים, אילו זרעים נמצאו בתוך ששה טפחים לגזע הגפן, או תחת ענפי הגפן.

ה. מי זרע את הירק תחת הגפן או סמוך לגפן.

ו. האם יש ענבים בגפן, ומה גודלם של הענבים. וכן באיזה שלב גידול נמצא הירק או התבואה.

ז. במקרה שהירק צמח מאליו, מתי נודע הדבר לראשונה, ומי ידע על כך. והאם בשעת הידיעה היו ענבים בגפן, ובאיזה שלב נמצאו אז הירק או התבואה.

שריפת הכלאים

גפן או ירק שגדלו בכלאים ונאסרו בהנאה, צריכים שריפה. ויש אומרים שאין חובה לשרפם וניתן לאבדם אף בצורות אחרות, כגון לקברם או להשליכם לפח, אלא שאם שורפם מקיים בזה מצוה.