הנאות שונות מאיסורי שביעית

מאמר מתוך דיוור חודש תמוז תשפ”ב

במאמר זה נדון בדבר הנאות שונות מצמחים, גינות נוי ומדשאות שנעבדו בשביעית באיסור. השאלות בנושא זה רבות ומגוונות, ונציין אחדות מהן:

האם מותר לטייל בשביעית בגינות נוי, פארקים וכדומה, שעובדים בהם באיסור? האם מותר ליהנות מיופיים, להצטלם שם? האם מותר לבקר בגינות כאלו, אם הכניסה אליהם בתשלום?

האם מותר לשבת על דשא שנשתל או נעבד בשביעית? האם מותר לשחק על גביו, או לבנות עליו אהלים וכדומה? האם מותר להניח על השולחן פרחים שנעבדו באיסור, או לקשט בהם את הבית?

תשובה: דבר שנעבד בשביעית מצינו מחלוקת האם מותר לאכול ממנו ולדעת המתירים נעבד באכילה א”כ ה”ה שמותר להנות ממנו וכ”ש שיש להתיר הנאה של ראיה. אך לדעת האוסרים נעבד באכילה יש לדון האם גם אסור בהנאה, ונראה שהנאה של ראיה בלבד אין לאסור, ומכל מקום יש להימנע מלהנות ממראה הגינות והצמחים שנעבדו באיסור, או להצטלם שם, שכן אין ראוי להנות מדבר שנעשתה בו עבירה, ולפעמים יש בדבר גם חשש חילול ה’.

כמו כן לדעת האוסרים נעבד בהנאה אסור להנות הנאה ע”י מעשה מדבר שנעבד בשביעית, הנאה שלשמה הוא מיועד, כגון לשבת על דשא שנשתל בשמיטה או שנעבד באיסור בשמיטה, וכן אסור להניח בבית לקישוט פרחים שנעבדו באיסור, שכן זו הנאה ושימוש שלכך הם עומדים בדבר שנעבד בשביעית. ואין להקל בדבר שלא בשעת הדחק.

ביאורים:

א. פירות שנעבדו בשביעית, האם נאסרו באכילה

נחלקו הראשונים בפירות שנעבדו בשביעית באיסור האם הם מותרים. שיטת הרמב”ם שהפירות מותרים ואפילו הנוטע אילן בשביעית, שקנסו אותו רבנן לעקור את האילן, מכל מקום הפירות מותרים, וכן הדין כשזרע ירקות בשמיטה ויצאו למוצאי שמיטה (כשאין בהם איסור ספיחין), הירקות מותרים,  כפי שכתב הרמב”ם (שמיטה פרק ג הלכה יא, פ”ד ה”א והל’ טו). וכן כתב הרמב”ם בתשובה (פאר הדור סימן טו), וכתב שם שחוזר בו ממה שכתב בפירוש המשניות ריש פרק ו דשביעית שאסור.

דעת ראשונים אחרים שפירות שגדלו במטע שעבדו בו בשביעית. בשביעית אסורים באכילה. ונאמרו בו שני טעמים:

  • דעת הראב”ד (סוכה מ ע”א), הרמב”ן, הרשב”א, הריטב”א והנמוקי יוסף ועוד ראשונים (יבמות קכב ע”ב). וכן הערוך (ערך עזק) והכפתור ופרח (הובא בכס”מ שמו”י פ”ד הלכה כט) שפירות שעבדו בהם אסורים באכילה, מגזירה דרבנן בגלל שגדלו כתוצאה מעבודה אסורה.
  • דעת הראב”ד בפירושו לתו”כ פר’ בהר, שהתורה אמרה והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה, מן השבות אתה אוכל ולא מן השמור ולא ממה שלא שבות אלא עבדו אותו.

ישנה מחלוקת נוספת בין הראשונים בדין פירות שביעית שהבעלים לא הפקירם אלא שמרם, אך לא עשו בהם עבודות אסורות. דעת ר”ת (תוס’ סוכה לט,ב ובעוד מקומות, הראב”ד ובעל המאור שם) שפירות אלו אסורים באכילה מן התורה שנאמר: את ענבי נזירך לא תבצור, ענבים ששמרתה אסור לבצור אותם שאסורים באכילה. וכן דעת רבותיו של רש”י (יבמות קכב,א). אבל דעת רש”י, רמב”ן ושאר הראשונים (יבמות קכב,א) וכן הרמב”ם (פ”ד הכ”ב ופ”ח הי”ב) שפירות שנשמרו מותרים באכילה,  יש רק הגבלות בקנייתם, ואכמ”ל].

איסור שמור הוא דווקא בדברים הקדושים בקדושת שביעית שצריך להפקירם.   

להלכה, החזון איש (שביעית סימן י ס”ק ו) כתב שפירות שנשמרו ושנעבדו בשביעית מותרים באכילה, ובמקום אחר (שם סימן ט ס”ק יז ובסדר השביעית אות ב) כתב שאסורים וכן כתב (סדר השביעית סי’ כו) ששמור אסור. ובספר קריינא דאגרתא (מבעל קהילות יעקב, חלק א אגרת קמז) מסר (לגבי איסור שמור) שעיקר דעתו של החזון איש הייתה להתיר, אך לא רצה להתיר זאת לרבים, שכן גדולי ראשונים אוסרים בדבר, ועל כן בסדר השביעית, שנכתב כקביעת הלכה לכלל הציבור, כתב שאסור. וכן כתב בדרך אמונה (שמיטה פרק ד ס”ק קפד) שלמעשה החזון איש הקל באיסור שמור, אך מי שיכול להחמיר תבוא עליו ברכה. לגבי איסור נעבד לא כתב שהחזו”א הקל, אע”פ שהסתירה בדברי החזו”א היא גם לגבי איסור נעבד.

לדעת האוסרים נעבד, האם אסרו גם בהנאה

יש לדון האם נעבד אסור גם בהנאה או רק באכילה. הראשונים לעיל דיברו על פירות וכתבו שהם אסורים באכילה. הם לא כתבו על איסור הנאה. והנה הרמב”ן (יבמות קכ”ב, א) הביא ראיה לאסור נעבד מהדין של הנוטע בשביעית יעקור ושדה שניטייבה לא תיזרע במוצאי שביעית, ושם הרי לא מדובר על אכילה. לכן מסתבר שאסרו כל דבר שנעבד באיסור להשתמש בו למה שהוא מיועד, שלשם כך נעשה האיסור. ולכן דשא שמיועד לישיבה אסור לשבת עליו ופרחים שמיועדים להניחם על השולחן למראה, אסור להניחם (הגדרה דומה לזה כתב במנחת שלמה סי’ נא לגבי איסור ספיחין).

אמנם מסתבר שאם רק נהנה מהפרחים שבגינה שנשתלו באיסור, או ממראה הדשא שנעבד בשמיטה, אע”פ שבדבר שאסור בהנאה יש שיטות שאסור גם להנות מהמראה שלו [אין כאן המקום להאריך בזה], מ”מ בשמיטה שאסרו להשתמש במה שנעשה באיסור בשמיטה, מסתבר שאסרו רק להשתמש בפועל ולא להנות מהמראה של הדבר כאשר אינו לוקחו.

ובדומה לזה כתבו בשם הגר”ח קניבסקי זצ”ל (שונה הלכות תורת המועדים, סימן תרע”ג אות ב) שמותר להצטלם ליד נרות חנוכה ואין זה נחשב כשימוש בנר חנוכה, משום שאינו עושה בהם שום פעולה, רק עומד ליד הנרות.

אמנם הורו מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל (שבות יצחק פרק ט אות ד) והגר”ח קניבסקי זצ”ל (שיח השמיטה  עמ’ רא) שיש להימנע מלהנות ממראה מדבר שנעשתה בו עבירה ופעמים יש בדבר גם חשש חילול ה’.